איך אומרים בשמאלנית "למה לא בחרתם בנו"?

חידה: מי אמר ביום ראשון את הדברים הממלכתיים הבאים? "אני אקפוץ על כל הזדמנות ממלכתית שתהיה לי בשביל להתנהג בממלכתיות. אני לא יצאתי מהכנסת כשהשביעו את הממשלה. אהבתי אותה? ממש לא, אז אני אחבוק את הרגע הממלכתי הזה, וגם עם פרצוף חמוץ אדע לכבד את הרגע הממלכתי הזה. (...) אני אבחר על כל המחירים להתנהג בצורה ממלכתית, כי אם אני לא מציג אלטרנטיבה אחרת - שפויה, מדברת, מכילה, מקבלת, לא מוותרת על עקרונותיה אבל מחפשת גם להבין את הצרכים של הצד השני - למדינה הזו לא יהיה עתיד אלא ריב ומדון לכל חייה, ואת זה אני מנסה לשנות".

ברור שהדובר הוא ממלכתי, שכן הוא הזכיר את המילה חמש פעמים. גם ברור שהוא מדבר, מכיל, מקבל ושפוי. בקצרה: בני גנץ.

לא חלף שבוע, וממלכתיותו של גנץ שינתה את פניה: "הגיע הזמן לצאת להפגין ולהרעיד את המדינה. נתניהו רוצה לנצל רוב רגעי ולהצית מאבק ושנאה בין השבטים בחברה הישראלית. זה ברור שהוא ושותפיו החליטו להשמיד את האיזונים, לשרוף את הבלמים, ולסחוט את דוושת הגז בדהרה לעבר התהום", כתב שר הביטחון לשעבר. "אני קורא לכם לצאת ולהיאבק (...) נגד פירוק הדמוקרטיה והמהלך הדורסני וחסר המעצורים. לציבור הרחב שתומך במאבק, הגיעה העת לצאת ולהרעיד את המדינה. נתניהו, אם תמשיך בדרך שבה אתה הולך - האחריות למלחמת האחים המחרחרת בחברה הישראלית תהיה עליך".

לאן נעלמו הדיבוריות, ההכלה והקבלה - שלא לומר השפיות - במהלך ימים ספורים? ובכן, אין טעם לשבור את הראש: לדבריו של גנץ בתחילת השבוע היה בדיוק אותו ערך שהיה לדבריו בסופו. האיש מפריח סיסמאות באוויר, לעיתים של חיבוק ולעיתים של הזנקת טנקים, מחמיא לעצמו, מציג חיזיון בלהות הוליוודי - והכל באותה מידה של אותנטיות. הוא כתב תסריט לסרט אימה, ואז יושב באולם הקולנוע וצורח מפחד עם שאר הצופים.

גם ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, לא חסך במילים: "כמו כנופיה של עבריינים, יום לפני הדיון בבג"ץ על חוק דרעי, הממשלה שמה על השולחן אקדח טעון. מה שיריב לוין הציג היום זה לא רפורמה משפטית, זה מכתב איום. הם מאיימים להרוס את כל המבנה החוקתי של מדינת ישראל. זו לא רפורמה משפטית. זה שינוי משטר קיצוני, זה ביטול של מגילת העצמאות, זה ינתק את ישראל ממשפחת המדינות הליברליות. זה לא תיקון הדמוקרטיה, זה חיסול הדמוקרטיה. מדינה שבה לממשלה מותר הכל, היא לא דמוקרטיה. מדינה שמבטלת בוקר אחד את כל האיזונים והבלמים שיש על השלטון, היא לא דמוקרטיה".

דבריהם של גנץ ולפיד, שמתארים דיסטופיה אפוקליפטית ואלימה, מצטרפים לדבריו של אהרן ברק, שהתייחס לרפורמה המשפטית של יריב לוין כאל "מחרוזת רעל", "חורבן בית שלישי", קרא לשופטים להתפטר והזהיר מפני מלחמת אחים. במחווה אצילית התנדב ברק לעמוד בפני כיתת יורים ולמות כדי למנוע את הרפורמה. המראיינת לא עצרה את השטף הדרמטי כדי לשאול: "סליחה, אבל מאיפה הוצאת לי כיתת יורים עכשיו?".

מנהיגי האופוזיציה לא מאמינים שיד איש תהיה באחיו בגלל הרפורמה במערכת המשפט. הם פשוט האמינו שינצחו בבחירות

המילים החריפות גררו אחריהן שרשרת של בכירים לשעבר כמו בוגי יעלון ויאיר גולן שקראו למרי אזרחי, שלא לדבר על מחאות מאורגנות יותר של משפטנים, דיקאנים למשפטים וסתם אזרחים מהשורה, מתודלקים בכותרות זוועה בעיתונים ובפרצופי תשעה באב של שדרני רדיו וטלוויזיה.

האם גנץ, לפיד וברק סבורים שמלחמת אחים, מרי אזרחי ומלחמת אחים בפתח? האם משמעות הרפורמה הוא "ביטול של מגילת העצמאות"? ובכן, תלוי איך מגדירים "מלחמה", "מרי" ו"שפיות" - כל אלה מילים שמשמעותן היתה ברורה בתכלית עד שיצקו לתוכן פרשנות חדשה, שהפכה אותן למשהו שונה לגמרי. ממש כשם שאהרן ברק שינה את משמעות המילה "דמוקרטיה", כדי שאיש לא יחשוב בטעות שהיא מבטאת את רצונו של העם, ולא את ערכיו שלו.

להערכתי, מנהיגי האופוזיציה לא באמת מאמינים שיד איש תהיה באחיו בגלל הרפורמה במערכת המשפט. ממש כשם שלא האמינו באוקטובר שקץ הדמוקרטיה יגיע באחד בנובמבר. הם פשוט האמינו שינצחו בבחירות. או שבל"ד תעבור את אחוז החסימה. הם מפציצים בסיסמאות ממרידות פשוט כי הם סבורים שהרטוריקה ההיסטרית, כשהיא מלווה בבריטון סמכותי ובפרצוף חמוץ, מקנה לדבריהם תוספת צדק. הם לא מדמיינים נהרות של דם ברחובות, אלא ממשלה בראשותם. משמעות "מלחמת אחים" ו"חיסול הדמוקרטיה" בשפת גנץ ולפיד היא: "למה לא בחרתם בנו?". כשמורגן פרימן מקריין סרט על חטיפות חייזרים, זה לא אומר שיש חייזרים, אלא שפרימן צריך להתפרנס. ולפיד וגנץ רוצים להיבחר.

אהרן ברק הפך מונחי יסוד במשפט, דמוקרטיה ועברית על פיהם, עיוות את לשון החוק והמציא שפה פסבדו־משפטית ופסבדו־עברית, שכוללת מונחים כמו "דמוקרטיה מהותית", "דמוקרטיה מידתית", "האדם הסביר", "המחוקק הסביר" ועוד. הוא קבע כי לשון החוק היא סובייקטיבית, ובכך רוקן מתוכן את החוק ואת אמונתו של האזרח ביכולתו להבין עברית. השפה ההפכפכה שיצר ברק בלבלה גם אותו, כיוון שמילים שאין להן משמעות לא יכולות לייצג שום מציאות שהיא, וגם לא את עצמן. כאשר למילים אין משמעות, יכול גם גאון משפטי כמו ברק לטעון, בניגוד לחוק יסוד, שהיועמ"ש הוא זה שקובע אם ראש ממשלה שהוגש נגדו כתב אישום יכול לכהן כראש ממשלה. שופט שמשתמש במילים לפי רצונו, ערכיו או גחמותיו במערכה הראשונה - יעוות את הדמוקרטיה במערכה השנייה, ובשלישית כבר ימציא כיתת יורים.

זילות השפה היא גם נחלתם של מתנגדי הרפורמה של לוין. לכן יכולים פוליטיקאים בכירים לדבר על "מלחמת אחים", "אקדח טעון" ו"חיסול הדמוקרטיה" כאילו היו סימני פיסוק. הם מתכוונים

ל"הפגנות", ל"חסימת כבישים" ואולי, אם יהיה להם כוח, ל"פיליבסטר". אבל גם הם, כמו ברק, שכחו שאפילו אחרי תועפות של "פרשנות תכליתית" - למילים בהחלט יש משמעות. אולי כדאי שיזכרו שלפעמים יש מישהו שמשתכנע, ולוקח את הבריטון האפוקליפטי ברצינות.