ביטחון הוא של כולם. ד"ר אורסולה פון דר ליין היא רופאה גרמנייה, בעלת תואר שני ברפואה ציבורית. בת 64, אם לשבעה, וכיהנה כשרת ההגנה של ארצה מטעם המפלגה הנוצרית־דמוקרטית. זה שלוש שנים היא נשיאת הנציבות האירופית.
כשמונתה לתפקידיה לא נשאלה על שירותה הצבאי, בעיקר משום שלא שירתה בצבא. היא נחשבה לאחת משרי ההגנה המוצלחים יותר של אירופה, וגם בתפקידה הנוכחי, שיש בו היבטים ביטחוניים לא מבוטלים, היא מקובלת כסיפור הצלחה. אבל אצלנו, כשפורסמה הסכמת נתניהו לחברותו של ח"כ יצחק גולדקנופף מיהדות התורה בקבינט, הועלתה התמיהה כיצד יכול מי שלא שירת בצה"ל לכהן בקבינט ביטחוני־מדיני. השבוע, בהוראת האדמו"ר מגור, ויתר גולדקנופף על הרעיון.
הבעיה האמיתית בחברות מטעם יהדות התורה בקבינט היא מידת הנכונות של הסיעה הזו, על שתי מפלגותיה - אגודת ישראל ודגל התורה - לקבל אחריות לגורלה של מדינת ישראל. זו הסיבה להיסוס ארוך השנים באשר לקבלת תיקים בממשלה. לכן העדיפו נציגיה לכהן כסגני שרים במעמד שרים, עד שבית המשפט פסל זאת ב־2015.
מי שינסה להדיר אנשים שאין להם עבר צבאי (כמו דוד לוי, שפגם בעינו מנע ממנו שירות כזה, או אריה דרעי, ששירת שירות סמלי בלבד) מישיבה בקבינט - לא יעשה עוול לאנשים אלה בלבד, אלא לעניין הביטחוני עצמו, ולצורך שההחלטות הביטחוניות הגורליות לעתידה של ישראל יתקבלו גם על ידי מי שאין להם ברזלים על הכתפיים, ואשר, באופן טבעי, שוקלים גם שיקולים לא צבאיים כאשר יש צורך בהכרעות גורליות.
ילדים בחנות שוקולד. השותפות הקואליציונית יצאו מלשכת נתניהו עם ים הבטחות. הן התנהגו כילדים בחנות שוקולד שבעליה שכח לנעול את דלתה, והן עדיין מתקשות להאמין כי הצליחו להשיג הבטחות רבות כל כך. הן אמנם מעריכות את עקביותו של ראש הממשלה הנכנס, ויודעות כי גם הפעם לא יממש את רוב ההבטחות, אבל הן כבר מתכוננות למערכת הבחירות הבאה, שבה יוכלו להטיל עליו את אשמת אי־מימוש הדברים החשובים שהוסכמו ביניהם.
כך, למשל, בנוגע לבחינת סיפוח חלקים מן הגדה המערבית. הציונית הדתית יודעת היטב ש"הסכמי אברהם" לא היו מושגים אלמלא נמנעה ישראל מלספח 30 אחוז מן הגדה, וכי אם יוחלט לספח אותם עכשיו, יתאדה הישגו המדיני היחיד של נתניהו. אין שום סיכוי שהוא יעשה זאת, אבל מבחינתן - די בסעיף הכתוב. הן ממש אינן מודאגות מן הנזק המדיני הכרוך בפרסום סעיפים חלולים שכאלה, ממש כשם שעוצמה יהודית אינה מודאגת מן הנזק שייגרם לישראל מהאפשרות להטיל עונש מוות על מחבלים (חברוּת באיחוד האירופי, למשל, מותנית באי־קיומו של עונש מוות במדינה). היא גם יודעת שכל גורמי הביטחון שוללים נחרצות את עונש המוות (מחשש לחטיפות שיתבצעו כדי למנוע את רוע הגזירה), אבל כל מה שהיא רוצה הוא מסמך המוכיח כי היא קיבלה הבטחה כזו, ולעזאזל מעמדה של ישראל בעולם.
"אכיפה סלקטיבית". אבל שיא השיאים של ההשתנה מן המקפצה הוא ההסכמה למחוק מתוך סעיף 7א' בחוק יסוד: הכנסת, את ההסתה לגזענות כעילה לפסילה של רשימה או מועמד בבחירות. הדברים הללו הם חלק מחוק שממשלת האחדות הלאומית חוקקה ב־1986, בהסכמה מקיר לקיר, כדי למנוע מסיעת כך בראשות מאיר כהנא לשוב ולהיבחר לכנסת, למרות ההסתה הגזענית הבוטה שלה.
תלמידי כהנא מבקשים היום למחוק זאת מספר החוקים, ונתניהו הסכים גם לכך. גורמים בימין "הסבירו" כי מחיקה זו מתבקשת משום שמאז נחקק החוק, הוא הופעל רק נגד אנשים מן הימין. הם אינם מעלים בדעתם כי זה משום ששם נמצאת עיקר הבעיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו