"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
האם נתניהו באמת יעשה "הכל"?
כדי להחזיר את הביטחון שימוש בכוח לא יספיק • יש לחשוב גם על האופק המדיני
כבר הוכיח שהוא בכיוון. נתניהו בוועידת וואי| צילום: אבי אוחיון

האם נתניהו באמת יעשה "הכל"?

כדי להחזיר את הביטחון שימוש בכוח לא יספיק • יש לחשוב גם על האופק המדיני

,עודכן
0השמעה

ליצוק תוכן להצהרה.בעקבות פיגועי השבוע שעבר אמר ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו, כי ממשלתו "תעשה הכל להחזרת הביטחון". לא "מאמצים רבים". לא "תפעל בנחישות". הכל! יש משפטים קבועים המשמשים פוליטיקאים בעקבות פיגועים, ונתניהו בחר באחד מהם. מטבע הדברים, לא יצר המשפט הקצר הזה הדים. כולם רוצים לשים קץ לפיגועים, וכך גם מי שכיהן בתפקיד יותר מכל קודמיו וישוב ויכהן בו בקרוב.

אבל כאשר ראש ממשלה אומר שיעשה "הכל", מותר לשאול מה זה כולל. מומחי הימין נחלצו להרעיף עליו המלצות להחזרת הביטחון: עונש מוות למחבלים, איטום בתים או הריסתם המיידית, גירוש חמולתי של קרובי המפגעים, הקשחת תנאי האסירים הביטחוניים בכלא, ביטול אישורי עבודה בישראל לקרובי משפחות המחבלים, וכיוצא באלה פתרונות "בדוקים ויעילים", שנתניהו שמע עליהם אינסוף פעמים והוא מודע לעקרותם, וגם לנזק שהם עלולים להביא.

תמיד אפשר לחשוב על אמצעים טקטיים שלא נוסו בעבר. אבל אין די בכך כדי לעמוד בהבטחה "לעשות הכל". שני מהלכים מרכזיים שהביאו לשינוי היו השלום עם מצרים, שהסיר מישראל את האיום הגדול ביותר על ביטחונה, והשלום עם ירדן, כתוצאה מהסכם אוסלו, שהעניק לנו עומק אסטרטגי שנטרל את סכנת החזית המזרחית. שניהם הוכיחו את הקשר ההדוק מאוד בין ביטחון לשלום. נתניהו עשה מאמצים גדולים שלא להגיע לשלום עם הפלשתינים, ולא אחת הוא מתהדר בכך.

אבל האיש שחתם על הסכם חברון ועל הסכם וואי, שמצא בערפאת ידיד, שנשא את נאום בר־אילן, שהתלהב כל כך מתוכנית שתי המדינות של טראמפ, מבין היטב כי ללא חלוקת הארץ לא תוכל המדינה היהודית־דמוקרטית להתקיים. אם ההבטחה "לעשות הכל" אינה כוללת מהלך מדיני משמעותי - היא ריקה מתוכן. בממשלה ייתכן שנתניהו ימצא עצמו סמן יוני, אבל בכנסת יהיה לו רוב גדול לכל מהלך כזה. לא השנים הארוכות בשלטון יבטיחו לו הטבעת חותמו על הסיפור הישראלי, אלא המעשה הגדול שיעשה, ואשר טרם עשה.

חסימה זמנית.במאמר שפרסם נפתלי בנט ב"ניו יורק טיימס", ניסה ראש הממשלה לשעבר להסביר את נוסחת הפלא שלו להצלחת הממשלה קצרת הימים בראשותו: 70-70.

כיוון ש־70 אחוז מהציבור מסכימים ב־70 אחוז מהנושאים, ניתן להקים ממשלה שתניח בצד את 30 האחוזים שבמחלוקת ולהתמקד בעניינים המוסכמים. הפלא ופלא - הוא רק לא ציין כי הנושאים המוסכמים הם אלו המובנים מאליהם - הנוגעים לצורך בחינוך הדור הבא, לשמירת בריאות האזרחים, לאספקת מזון סדירה, לכלכלה צומחת ולפתיחת מטריות עם רדת הגשם. ב־30 האחוזים הלא מוסכמים מציין בנט לא פחות מאשר את הסכסוך הישראלי־פלשתיני, את נושאי דת ומדינה ואת שיטת המשפט בישראל.

ברור שזו בדיחה. אי אפשר לקיים, לאורך זמן, ממשלה אשר חלוקה בשלושת הנושאים המהותיים ביותר ולחשוב שהתעלמות מהם, או השעיית הטיפול בהם, היא אפשרות רצינית.

ממשלת בנט היתה הדרך היחידה להחליף את נתניהו בראשות הממשלה. היא לא יכלה ולא נועדה להגביר את האחדות או לפתור בעיות קשות שהמתינו שנים רבות. אנשים לא מעטים בציבור הישראלי סברו כי החלפת נתניהו, הנשפט באשמת שוחד, מצדיקה את מינויו של פוליטיקאי ימני ממנו, העומד בראש סיעה קטנה בכנסת, ולו רק כדי להעביר את תקציב המדינה.

ישראל נותרה על כנה בתום כהונתו של בנט, ופה ושם נעשו תיקונים ראויים. אך למרבה הצער, הוא היה ראש ממשלה חסר חשיבות שנוסחת ה"הצלחה" שלו היתה בבחינת "עוצר דם" זמני ותו לא.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יוסי ביילין

בעל טור במגזין