מפריזה בעדותה? שלב הסיכומים של הדס קליין

קליין בבית המשפט | צילום: אורן בן חקון

בבית המשפט הסתיים עוד שלב במשפט נתניהו - עדותה של הדס קליין, העוזרת של ארנון מילצ'ן • סנגורו של רה"מ לשעבר, עו"ד עמית חדד, ביקש להוכיח כמה נקודות מרכזיות: ששווי המתנות נמוך משטענה התביעה, שמדובר היה ביחסי חברות שקדמו לכניסת נתניהו לתפקידו, ושהתמורה שהעניק היתה שולית • האם הצליח? ספק רב • ומעל הכל מרחפת השאלה הציבורית־פילוסופית - מהי בכלל הפרת אמונים?

נתחיל דווקא מהסוף. סנגורו של נתניהו עו"ד עמית חדד לא טען כי נתניהו לא קיבל ממילצ'ן ומפאקר טובות הנאה בכלל. לו השופטים ישתכנעו במאה אחוז מקו ההגנה של חדד ביחס לשיעור השמפניות והסיגרים שקיבל נתניהו, קו הגנה שאותו פרס במהלך חקירתה הנגדית של הדס קליין, יקבלו ממש הכל - הרי עדיין נותרנו עם שווי טובות הנאה שקיבל נתניהו בסך של כ־500-400 אלף שקלים. סכום מוערך. זאת בתקופה של חמש שנים, כלומר כ־80 אלף שקלים בשנה, שהם 6,600 שקלים בחודש.

ב־2016 פרסם נתניהו את תלוש השכר שלו, ושם עלה כי הוא מרוויח 17,600 שקלים נטו. בלתי נתפס כי שכר ראש הממשלה נמוך כל כך ביחס לתפקידו, אך דווקא מן התלוש ניכרת משמעותה הכבירה של טובת ההנאה עבור המקבל. בפסק דין טלנסקי בפרשת אולמרט כתב העליון כי "עשרות אלפי שקלים אינם עניין של מה בכך, אין הם 'זוטי דברים' – אף לא בקירוב" והרשיע בהפרת אמונים. בתיק 1000, לפי טענות ההגנה ביחס לכמויות, השיעור הוא גבוה הרבה יותר.

ההגנה תטען כי כאשר פורסים את הסכום על פני שנים, וכאשר מקבלים שהוא התקבל מחבר, עוצמתו הפלילית נחלשת. זו אפשרות. אפשרות אחרת היא שגם לו יתקבלו טענות ההגנה בתיק 1000 לגבי הכמויות, הרי נתניהו עודנו מצוי בסכנת הרשעה. מדוע? מלבד הנאמר בפתיח, נתניהו בחקירתו אמר כי הוא צורך סיגרים באופן שוטף וקבוע. טענת "פריסת תשלומים" היא חרב פיפיות - היא אמנם מקהה את הסכום, אך היא מותירה את התלות של איש הציבור למשך תקופה ממושכת ולא באופן חד־פעמי. משאירה את נבחר הציבור "על הגריל" של נותן טובת ההנאה ויוצרת ניגוד עניינים.

כלומר, ארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר סיפקו לנתניהו טובת הנאה, שאותה הוא צרך באופן קבוע, כך שפטרו אותו מנשיאת האחריות הכלכלית על עישון הסיגרים בעצמו. "תן ביס" של ראש ממשלה. בחקירתו טען נתניהו כי היו מקרים שבהם רכש מכספו סיגרים באמצעות אחרים. שמות הנהגים שבהם נקב העידו על פעמים ספורות שבהן רכשו סיגרים בודדים, ולא קופסאות. לעומת זאת, גיל שפר ונתן אשל העידו כי רכשו סיגרים לנתניהו, ואשל העיד כי רכש כמויות גדולות מקופה של משפחת נתניהו. אלא שלאחר עזיבתו של אשל אין ראיות לרכישה עצמאית משמעותית של נתניהו. להפך, הכמויות שסיפקו המליארדרים גדלו. ההגנה רשאית להפתיע בעניין, אך ימים יגידו.

עם פרוץ החקירות פסקו המיליארדרים מאספקת הסיגרים לנתניהו, וקופסאות שהדס קליין עוזרתו של מילצ'ן הספיקה לרכוש עבורו, נותרו מיותמות בביתו של מילצ'ן. משחדלו פאקר ומילצ'ן לספקן, חדל גם נתניהו מעישון סיגרים יקרים ועבר לעשן מקטרת, זולה בהרבה. ולא בכדי.

סוגיית טובות ההנאה

קבלת מתנות עשויה להעמיד את נתניהו בניגוד עניינים מול מילצ'ן ופאקר, אך לא כל ניגוד עניינים הוא פלילי. ייתכן שיישאר בתחום האסתטי - "זה לא נראה טוב". לכן בית המשפט העליון הצריך להצביע על "פן מחמיר נוסף" שהוא "פגיעה בציבור". העליון קבע כי אין צורך בפגיעה חומרית בציבור, אלא "שההתנהגות פוגעת באמון הציבור בטוהר מידותיהם של עובדי הציבור". לכן, בין השאר, עסקה החקירה הנגדית של קליין בשאלה אם המתנות ניתנו לנתניהו בזיקה לתפקידו, וכן אם נתניהו ביצע פעולות ביחס למיליארדרים – שאם במקביל קיבל מהם מתנות, זו פגיעה ברורה ביכולת לייחס טוהר מידות לטיפולו בהם.

הדס קליין בבית המשפט, צילום: יונתן זינדל / פלאש 90

קליין העידה שנתניהו קיבל סיגרים ממילצ'ן עוד לפני שהיא היתה עוזרתו. לטענת ההגנה, מילצ'ן סיפק לנתניהו סיגרים גם כאשר לא כיהן בתפקיד ציבורי. הפרקליטות חולקת על כך. בפרשת עזר ויצמן היועמ"ש רובינשטיין קיבל טענה כזאת וסגר את תיק המתנות של הנשיא. "מר ויצמן קיבל כספים ממר סרוסי וממר אונגר בצורות שונות ובתקופות שונות, לרבות תקופות שבהן לא נשא בתפקיד ציבורי; היתה ביניהם ידידות. לכן אין לשלול את הטענה כי לשיטתו, לא ניתנה לו המתנה באשר הוא עובד ציבור".

אלא שכתב האישום בפרשת נתניהו לא מסתכם בקבלת טובות הנאה, הוא טוען לכמה פעולות של נתניהו כראש ממשלה עבור מילצ'ן. תיק 1000 מאגד למעשה שני כתבי אישום שונים של הפרת אמונים: קבלת מתנות ופעולות שביצע בתפקידו תוך ניגוד עניינים עבור חברו מילצ'ן. טענת נתניהו על יחסי חברות עם מילצ'ן שמטרתה לנטרל את האישום ביחס למתנות, היא זו שמסבכת את נתניהו בנוגע לפעולות שביצע בנוגע לחברו הטוב מילצ'ן.

חקירתו הנגדית של עד המדינה פילבר וחקירתה הנגדית של הדס קליין נגעו בשתי טובות ההנאה המרכזיות: הוויזה – פעולות שביצע נתניהו כדי לסייע למילצ'ן לקבל ויזה מארה"ב, והמיזוג – בקשת נתניהו ממנכ"ל משרד התקשורת דאז שלמה פילבר לייעץ למילצ'ן בנוגע לעמדת המשרד לאפשרות שירכוש את כלי התקשורת וימזג ביניהם. עד כמה פעל נתניהו עבור מילצ'ן בעניין הוויזה? הוא התקשר לג'ון קרי ולפני זה תהה בפני קליין מדוע מילצ'ן דואג בכלל - שכן, העניין בטיפול. זהו שימוש בנגישותו כראש ממשלה לבכיר האמריקני לסייע לחברו ונותן טובות הנאה למילצ'ן - לבקשתו.

בפסק דין אלון חסן נכתב כי "גם פעולה מינורית יחסית של עובד ציבור בעל עמדה בכירה - יש בה פוטנציאל להשפיע הרבה יותר מפעולה אינטנסיבית של עובד ציבור זוטר". עוד הודגש בחקירה הנגדית על פעילותו הביטחונית של מילצ'ן בשירות המוסד, וכי זו הסיבה שבגינה סייע נתניהו בידו. אולם שוב, פסיקת בתי המשפט קבעה כי כל עוד הפעולה מתקיימת בניגוד עניינים, במקרה הזה פעולה ביחס לחבר קרוב, העובדה כי נועדה למטרה ראויה אינה שוללת את ההיבט הפלילי שבה.

גם בחקירתו הנגדית של פילבר התקשה חדד להדוף את השידוך שביצע נתניהו בין מנכ"ל משרד התקשורת למילצ'ן, שמעוניין במידע מקדים על עמדת המשרד. יוצא שגם אם בתקופות המוקדמות של כתב האישום ניתן אולי להטיל ספק כי טובות ההנאה ניתנו לנתניהו בשל תפקידו, מרגע שביצע פעולות שמיטיבות עם מילצ'ן, הוסר הספק. כמו כן, במקביל לכך שנתניהו מקבל ממנו טובות הנאה, קליין סיפרה על שש פניות שונות של מילצ'ן לסיוע. השופטים עשויים לקבוע על פי פסק הדין בעניין שבס, שדי היה בפניות של מילצ'ן כדי לנטוע בנתניהו את ההבנה כי המתנות הן, לפחות בתקופה הזאת, בזיקה לתפקידו.

כמה קיבל נתניהו?

תיק 1000 הוא אמנם לא עם סעיף האישום החמור ביותר, אך הוא בעל האתגר הסנגוריאלי הקשה ביותר. הסנגור חדד עובד ויורה בכל התחמושת העומדת לרשותו. כך, למשל, הצליח חדד להראות כי הסתרת השמפניות בשקיות היתה בכלל יוזמה של קליין, ולא בקשה של שרה ובנימין נתניהו. גם השקיות שאליהן הוכנסו היו של חנות האלכוהול "חינאווי", כך שגם ההסתרה לא ממש מסתירה.

תלוש השכר של נתניהו,

קליין העידה בבית המשפט כי מילצ'ן מימן ארוחה בבית ראש הממשלה, שאותה בישל השף חיים כהן. אלא שיום לאחר מכן כתב השף בפייסבוק והתראיין בכלי תקשורת כי מילצ'ן הציע לממן, אך כהן סירב והוא קיבל תשלום מתקציב בית ראש הממשלה. האירוע הסתכם בלא יותר מעשר דקות במהלך החקירה הנגדית, אך הוא טומן בחובו יותר מכך. קליין הכירה את ההצעה, אך ביצעה קפיצה והעידה על מימון. האנקדוטה מתאימה לקו ההגנה של נתניהו, כי קליין מפריזה בעדותה.

במהלך עדותה בנוגע לשמפניות העריכה קליין כי 65 אחוזים מהבקבוקים שנרכשו הועברו לשרה נתניהו. חדד הראה כי היו לקליין גרסאות שונות והערכות שונות. התעניינות השופטים בדרך החישוב של קליין ובהגעתה לאותם אחוזים מציפה את הקושי הראייתי. השופט משה ברעם ביקש מקליין להעריך כמה פעמים הגיעו מילצ'ן ופאקר לבלפור עם שמפניות וסיגרים, וקליין השיבה שאינה יכולה לעריך. השופט ברעם הגיב: "להעריך כמה מפגשים היו אי אפשר, אבל להעריך כמה בקבוקים נמסרו אפשר?!" חדד לא טוען שנתניהו לא קיבלה שמפניות בכלל, הוא מטיל דופי ב־65 אחוזים וטוען לשיעור נמוך יותר.

חוסר ראייתי נוסף התגלה לגבי סיגרים שנקנו בחנות "הקבינט" לפי עדותה של קליין, כולם לנתניהו. אלא שבעל החנות מסר לחוקרים כי אין להשיג את קבלות הרכישה, הן אבדו כולן. חלק קטן מהן נמצא אצל רואה החשבון של מילצ'ן. גם כאן נסמכה התביעה על הערכתה של קליין ושל שני עדים נוספים. בכלל, רכישת השמפניות היא נקודת התורפה של כתב האישום, שם חדד הצליח לקצור הישגים, למשל אירועים שהתקיימו בסמוך למועד רכישת שמפניות שקליין טענה שנרכשו לשרה נתניהו, כאשר ניתן להניח שחלקן יועדו לאירוח ולצריכה עצמית של מילצ'ן, משפחתו ואנשיו.

חלקן של השמפניות בכתב האישום הוא 268 אלף שקלים מתוך 691 אלף. אם מסירים את השמפניות מכתב האישום (אפילו ההגנה לא טוענת כך) וחלק קטן מהסיגרים, מגיעים לכ־400 אלף שקלים טובות הנאה. בכל הנוגע לרכישת הסיגרים, קליין נותרה עקבית כי קופסאות סגורות נרכשו אך ורק עבור נתניהו. בכל הנוגע לסיגרים שניתנו לנתניהו מפאקר ששיעורם כ־145 אלף שקלים, הציג חדד מכתבים ששלחו לו לבקשתו מקורבי פאקר שהעידו שעישנו עימו סיגרים כמעט בכל יום בשהותו בישראל. אם לא יגיעו לישראל להעיד, לא ניתן לקבל את מכתבם כראיה. נוסף על כך, טען חדד ששווי סיגר כפי שנכתב בכתב האישום, 450 שקלים, אינו נכון וכי בקבלות שווי סיגר שנקנה עבור נתניהו הוא בפועל נמוך יותר.

חדד טען כי במסגרת יחסי החברות, שבמהלכן נטען שניתנו טובות ההנאה, גם בני הזוג נתניהו העניקו לזוג מילצ'ן מתנות. הראיות לכך? חדד הציג תליון זהב אחד וטען, ללא כל גיבוי ראייתי, ששרה היא שקנתה אותו לאמנדה מילצ'ן. כמו כן, הציג מייל מפאקר לקליין שבו הוא מודה לשרה נתניהו על מתנות. אילו מתנות? אין איש יודע. קליין התעקשה, "אני לא מכירה ולו מתנה אחת שמילצ'ן קיבל מנתניהו".

עו"ד עמית חדד,

המשימה הבאה של חדד היא ליצור סתירות בין העדות של קליין לבין העדות של שני קיסקוס, אם הבית של פאקר, ושל הנהג יונתן חסון. זה יסייע לבנות טענה כי לא רק שיש להפחית את הכמויות בכתב האישום, אלא שכלל לא ניתן לבצע הערכה של כמויות - אתגר משפטי קשה לצליחה.

צופים ממגדל השן

רבים מהפילוסופים של המשפט מתחו קו ישיר בין אמות המוסר של הציבור לבין אמות המידה והיכולת של המשפט להרשיע בפלילים. לדוגמה, קיום יחסי מין בהסכמה בין מנהל לכפופה לו היה מותר בעבר. המשפט הפלילי אימץ את מוסר הציבור והפליל את הסיטואציה, תוך הבנה חדשה כי במקרה של יחסי מרות, גם כאשר אישה אומרת "כן", עדיין לא ברור "למה היא מתכוונת". ייתכן שביטוי להסכמה, שהיה עד אז מוחלט, אינו מגלה את תחושת ההכרח של האישה לנוכח מעמדה אל מול מנהלה.

הרושם הוא שעבירת הפרת האמונים נמצאת באחד המשברים הקשים שלה בישראל. משפטנים גדולים שאינם סנגורים, רחמנא ליצלן, הזהירו כבר לפני שנים מפני עמימותה של העבירה. עיון מוקפד בפסיקת בתי המשפט בנוגע לעבירה מגלה ששופטים שונים הבינו את העבירה באופן די אחיד ונתנו בה סימנים. משפטית, יש עמימות מסוימת, אך נסבלת. הבעיה היא שהציבור אינו יכול לתת דעתו לניואנסים, לשקלא והטריא, לעמוד על השתלשלות העבירה מפסק דין שבס ועד לפסק דין אלון חסן וניסו שחם. זו עבירה ליודעי ח"ן. רק במגדל השן המלומד יודעים לדבר עליה. בעוד המשפט הפלילי מקדם ומעצב את העבירה, הציבור נותר מאחור וכך נוצר נתק בין אמות המידה שלו לבין תוצאות המשפט הפלילי.

שופט בית המשפט העליון הפורש ניל הנדל עמד על כך בפסק דין חסן: "עבירת המרמה והפרת אמונים הינה עמומה מטבעה. ככזו, האיסור העומד בבסיסה אינו אינטואיטיבי כגון עבירת תקיפה, למשל. חוסר הבהירות של העבירה מחייב קביעת גבולות במדויק. יש להימנע ממצב שבו יוכרע גורלו של נאשם על פי אינטואיציה או 'תחושת בטן' של השופט היושב בדין".

אם נתניהו יורשע בקבלה של כ־400 אלף שקלים שהתפרסו על פני שנים, ובהחלט ייתכן שכך יהיה, לציבור יהיה קושי לתמוך בפסק דין כזה. יהיו שיטענו: "היכן הוא הפר את אמון הציבור? מפני שקיבל סיגרים לעישון?!" גם ההפללה בעצם העמדת נבחר הציבור את עצמו באפשרות לניגוד עניינים, כבעלת פוטנציאל להרשעה ולמאסר - אינה מוכרת על ידי הציבור, חרף עשרות רבות של פסקי דין בנושא. שלא לדבר על תזת הצבירה, פיתוח חדש ובעייתי של העליון, שלפיו מעשים שאינם פליליים בכלל, בהצטברותם מקימים את עבירת הפרת האמונים.

יש הטוענים שלא המשפט הפלילי מתרחק מן הציבור, אלא הציבור הוא שמקל ראש בעבירות טוהר מידות של נבחריו, וביתר שאת של הנערצים שבהם. ייתכן. ועדיין, השר לשעבר ליצמן הורשע בהסדר טיעון בעבירת הפרת אמונים ונגזר עליו קנס של 3,000 שקלים, כאילו גנב מטרנה ממכולת. מנגד, שורה של אישי ציבור נאסרו מאחורי סורג ובריח בשל עבירה זו.

הפער, שיצרו בית המשפט והפרקליטות, בלתי נסבל ואינו מאפשר אלא ליצור בציבור את קלות הראש בעבירה. אם לא די בכך, ריחוקו של הנאשם מן החיים הציבוריים הפך שיקול לקולא מבחינת התביעה ובתי המשפט. שיקול, שכל עוד אינו בשאלת הקלון המשפטית - שגם בה אסר העליון לדון במסגרת משא ומתן להסדר טיעון - הוא זר לגמרי למשפט הפלילי ועלול להתפרש בציבור, ולמעשה כבר מתפרש, כמטרתו של ההליך. זהו אינו קו הגנה עבור נתניהו, ואפילו לא הצעה כלשהי ל"פתרון". זוהי נורת אזהרה למה שהעתיד הלא רחוק צפוי לזמן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר