לפני כמה שנים חבר כתב לי בווטסאפ: "בעוד כמה שעות אנחנו עושים אזכרה לאמא שלי. השנה יהיה מעניין במיוחד כי אבא שלי כל הזמן שואל מה מספר הטלפון שלה ואיפה היא". אלצהיימר.
לפעמים נדמה לי שכולנו לוקים בסוג של אלצהיימר. זיכרונות עבר והווה מתערבבים ומתפוגגים במגע עם המציאות כמו בועות סבון. אנחנו מופתעים מהמובן מאליו, מטבע הדברים כשלעצמם.
זו לא הפעם הראשונה שמטילים את האשמה על סבב אלימות עם חמאס, בצורה כזו או אחרת, על ראש הממשלה בנימין נתניהו. רפלקס של השמאל. העלאת גירה של כת רק־לא־ביבי. עוד הוכחה לאווילותם של יאיר "חמישה חיסונים בינואר" לפיד ומרב "כמעט שרת התחבורה" מיכאלי, שבמקום להתגייס לסייע לממשלה מנצלים את המצב להתנגח פוליטית, וזאת אף שהעובדות ידועות להם. נתניהו רגיל לשנאה כלפיו. הוא יתגבר.
הרבה יותר מדאיגה היתה האצבע המאשימה לעבר השעיר לעזאזל של השמאל והערבים, ח"כ איתמר בן גביר, שהשבוע הוצמד לו מאבטח בעקבות איומים על חייו. גם המפכ"ל ברוב כסילות נעץ בו את הסיבה לפרוץ המאורעות. סימן לו איקס על הגב. המפכ"ל שנאם על "טרוריסטים משני הצדדים". אבל הסיבה לפרוץ המאורעות השנה היתה אותה סיבה שהן פרצו גם בתר"פ, בתרפ"א ובתרפ"ט. הם לא רוצים אותנו כאן. והתירוץ תמיד יהיה אותו תירוץ - הר הבית.
במאורעות תרפ"ט פרצו עשרות ערבים לביתו של הרוקח גרשון בן ציון בחברון. למרות שבמשך שנים העניק בן ציון טיפול ותרופות חינם למאות ערבים, ואף שלא היה ציוני, זה לא עזר לו. בן ציון נרצח באכזריות. לא לפני שהפורעים צמאי הדם, חלקם אולי אפילו מי שבן ציון טיפל בהם, עקרו את עיניו. הפורעים לא חסו על בני ביתו. הם אנסו ורצחו את בתו ואת אשתו. אלפי פורעים פשטו על בתי היהודים וביצעו מסע שוד, אונס ורצח כמיטב להיטי הפוגרום. הדם שטף את סמטאות חברון. המראות היו מטלטלים באכזריותם. הבריטים צפו בזוועה ולא נקפו אצבע. הזעקה היתה אותה צעקה: "אללה אכבר".
גם אז זה התחיל בהר הבית, או ליתר דיוק דמיונות השווא ששיווק המופתי חוסייני, שלפיהם היהודים זוממים להשתלט על הר הבית. תמיד זה הר הבית. כי הר הבית הוא התירוץ המושלם לשנאת יהודים. לפגיעה בהם.
זה לא משנה לאן תגיעו: לטייבה, לסכנין או לקלקיליה, בתוך הקו הירוק או מחוץ לקו הירוק, דבר אחד משותף לכל בית ערבי - תמונה של כיפת הסלע בסלון. זה הסמל של דתיים אדוקים או חילונים, עובדי כפיים קשי יום או אינטלקטואלים בעלי תארים. למה? כי אין באמת אומה פלשתינית בעלת היסטוריה משותפת ומוצא משותף של מאות שנים. הר הבית, כסמל דתי מוסלמי, שימש את המופתי ואת התנועה הלאומית הפלשתינית ליצירת זהות.
אגב, אם בבית יהודי תזהו תמונה של הר הבית בסלון, יש מצב שהבית במעקב של השב"כ. אנשי שמאל ומרכז, התומכים בוויתור על ריבונות בהר הבית, מקבלים את חשיבות הסמליות של המקום עבור הפלשתינים ואת הרגשות הדתיים והלאומיים של הפלשתינים, אולם ככל שזה נוגע ליהודים, העניין הסמלי מאבד משמעות. הסנטימנט הדתי־לאומי הופך הזוי, משיחי, מסוכן וחסר רלוונטיות לקיומנו כאומה. הזיות משיחיות שעלולות להוביל למלחמת דת, כאילו מה שקורה כאן יותר ממאה שנה אלו מלחמות על רקע רומנטי.
שאלו את עצמכם, האם ההבדל ביחס לא נובע מתוך התנשאות על הערבים? גזענות של ציפיות נמוכות? האדם השפוי, הנאור, האתיאיסט הישראלי, רואה בערבים אומה פרימיטיבית הזקוקה לסמל דתי. לכן דמיונות השווא של המסיתים, שלפיהם יהודים זוממים לפגוע בהר הבית ובמתפללים המוסלמים, מתקבלים על דעתם כטריגר הגיוני לטירוף אלים מחוץ לישראל ובתוכה.
באותו אופן, הנאור הסימבולי שלנו, קורא "הארץ" כמובן, מוכן גם לקנות את כל תירוצי האפליה, ההדרה וההזנחה, והכל כדי להציב לעצמו סימטריה חסרת אחיזה במציאות. סימטריה שתאפשר לו לקבור את הראש באדמה ולהתעלם מעוצמת השנאה, האלימות והוונדליזם.
מוזר, 2,000 שנה היהודים היו מיעוט מוכה באירופה ובמזרח, ובכל זאת, לא נרשם אפילו פוגרום אחד שהם ערכו בשכניהם. להפך, לא היתה הזדמנות שהגויים החמיצו לפוגרום במיעוט.
הערבים אינם אינפנטילים ולא בבחינת "פרא אציל", הם חכמים. עבורם, ויתור ישראלי על הר הבית יהיה החותמת לסוף המדינה היהודית. כי מרגע שנגעת - נסעת. מרגע שכבשת את ההר, אסור לך לרדת ממנו.
בדיון בוועדת הפנים (16.09.2013) אמר ח"כ אחמד טיבי על עליית יהודים להר הבית בחגים: "הצלבנים עברו, הבריטים עברו וגם הכיבוש הישראלי יעבור". טיבי בסך הכל ממחזר אנלוגיה שנולדה עם הציונות.
מדינת ישראל היהודית היא גלגול של המדינה הצלבנית. זו, כידוע, התקיימה 200 שנה. סופה החל באובדן השליטה בירושלים. הביצורים האימתניים, הבריתות שכרתה, המסחר הפורה - לא סייעו להישרדותה. בסופו של תהליך, גם עכו, כמה אירוני, העיר שצלאח א־דין התיר לצלבנים לשלוט בה בהסכם רמלה - נפלה. ההנחה שהקמת מדינה פלשתינית, חלוקת ירושלים ובתוך כך ויתור על ההר, ינטרלו את שורשי הסכסוך - מופרכת. עבור הערבים, ויתור על ההר ישמש הוכחה ניצחת לקיומנו כאן כחולות נודדים.
לכן הם מכחישים את קיום בית המקדש. "אין שם כלום", הבהיר יאסר ערפאת בקמפ דיוויד 2000, ואף הוסיף כי המקדש שבנה שלמה עמד בשכם ולא בירושלים.
ערפאת טען כי "לא מצאו ולו אבן אחת שתוכיח שהמקדש היה שם", וגם אבו מאזן המתון אמר: "הם טוענים שלפני 2,000 שנה היה להם מקדש. אני קורא תיגר על הטענה הזו". בנאום שנשא ב־2012 בכנס "להגנת ירושלים" בקטאר, שלל אבו מאזן את הזיקה היהודית ההיסטורית לירושלים. "המקדש המדומה", כך מכנים הפלשתינים את בית המקדש. מתונים כקיצונים. ויש טעם לדבר. זו לא סתם עזות המצח של עם מאולתר ומומצא, אלא אסטרטגיה מתוכננת ומחושבת.
הפלשתינים מבינים את משמעות ירושלים עבורנו טוב יותר מאיתנו. בלי ירושלים אין זהות יהודית, ולכן הם עקביים בניסיון לקעקע את הקשר בין העם היהודי לארץ ישראל.
וכבר אמר המשורר והנביא אורי צבי גרינברג: "השולט בהר, שולט בארץ".