גם ביום הולדתו ה־65, יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד לא מפסיק לעבוד - ולפני שהגיע לראיון, נפגש עם העובדים ממחוז הדרום. "זה כבר לא גיל שחוגגים, במערכת הבחירות עובדים מסביב לשעון", הוא אומר. בר־דוד, שמוביל את סיעת "עוגנים" בבחירות לראשות ההסתדרות שיתקיימו ב־24 במאי, מספר על "התמיכה האדירה" שהוא מקבל מהשטח ומשוכנע שהעובדים יבחרו בו בשל דרכו, המבכרת הידברות ויחסים טובים על פני הרוח הלוחמנית שליוותה במשך שנים את הארגון.
אתם פחות ברחובות, אין שביתות. ההסתדרות נחלשה? צריך בכלל עבודה מאורגנת בשנת 2022?
"ההסתדרות התחזקה, אנחנו רואים עלייה מתמדת במספר החברים והחברות בה - בכל שנה עשרות אלפי חברים מצטרפים. לישראלים יש תכונה שהם רוצים להיות מאורגנים, להיות ביחד, תחת כנפיים של מישהו שיגן עליהם - ועד, הסתדרות. לפני כמה שנים היתה תקופה של התנהגות די חזירית של מעסיקים, שהביאה לגל התארגנות נוסף, ואז התחיל להיות איזון בין הכוח של המעסיקים לבין הכוח של העובדים.
"כל המשק נמצא תחת כנפי ההסתדרות - מערכות החינוך והבריאות, משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, מפעלים ועוד. ראינו את העוצמה של ההסתדרות בקורונה - אף אחד מהעובדים לא נפגע ולא נשלח לחל"ת. כולם קיבלו הגנה מלאה, והצלחנו להעביר את כולם מהמים הסוערים לחוף מבטחים, מבלי לשכוח שיש מדינה בקצה ושאנחנו רוצים לשמור על יציבות כלכלית עד כמה שזה ניתן. נתנו למדינה את האפשרות לנהל את הקורונה. תארי לך עכשיו מה היה אם היינו יוצאים לרחובות".
הבחירות להסתדרות מתקרבות ולא רואים באזז תקשורתי, לפחות לא כמו בתקופה של שלי יחימוביץ' מול אבי ניסנקורן, למשל. מה אתה מרגיש בשטח?
"התקשורת עסוקה בענייני ביטחון, במלחמה באוקראינה ובעוד דברים. אבל הבחירות בועטות מאוד והשטח סוער. אני מסתובב בכל הארץ מהבוקר עד הלילה, אני במסע לנבכי החברה הישראלית. אני פוגש את כל סוגי האוכלוסייה ומקבל תמיכה אדירה. מובן שככל שנתקרב ליום הבחירות, יהיו ניסיונות להכפשות".
מערכת הבחירות הנוכחית היא אחת היצריות שראינו: טענות לזיופים, תלונות במשטרה. מי זוכר בכלל שפעם אתה ועופר עיני, שמתמודד מולך במרוץ, הייתם שותפים לדרך. מה קורה בארגון?
"אני לא יכול להיכנס לתוך דרך החשיבה של בן אדם. אני חושב בכלל שצריך ללכת קדימה בחיים ולא אחורה, וכך אני עושה עם ההסתדרות. אני מצפה שגם אנשים שסיימו את התפקיד שלהם (עיני כיהן כיו"ר ההסתדרות מ־2006 עד 2014; ס"ג) לא יחזרו אחורה. בפעם האחרונה שבדקתי לא ראיתי שבית ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב רשום על השם של עיני, אלא על השם של העובדים.
"העובדים מבינים שההסתדרות היא הסתדרות אחרת, הבחירות הן גם על הדרך של חשיבה קדימה, לראות שוק עבודה חדש ולייצר עולם עבודה חדש, עולם של הסכמים חדשים לעומת כוחות ריאקציוניים שרוצים להחזיר את ההסתדרות לתקופות אחרות. אנחנו לא רוצים לחזור למקום שבו אנחנו מחזיקים ביד שמאל צמיג וביד ימין מגפון. הימים האלה הסתיימו. אני היום מוביל את ההסתדרות לשורה הראשונה של מקבלי ההחלטות במדינת ישראל. שם אנחנו נמצאים".
לא רוצים מלחמת עולם
בר־דוד מספר כי כאשר נכנס לתפקידו בהסתדרות לפני שלוש שנים חיכתה לו "ערימה של חקיקות על השולחן", ובראשה חוק בוררות חובה, שאותו הוא מבקש לבטל (החוק אוסר על מונופולים לשבות ללא הליך בוררות, ובכך מגביל את כוח המחאה של ההסתדרות). "זה חוק שנולד כתוצאה מהתנהגויות מסוימות שהיו בתקופתו", הוא אומר ומכוון לימים של עיני בתפקיד, "אני הצלחתי לייצר מצב שהיום אין חקיקות נגד ההסתדרות. אף אחד לא חושב לנסות לפגוע כרגע בהסתדרות כי אני נמצא בכל המפלגות, יש לנו קואליציה מקיר לקיר - מהחברה הערבית ועד ש"ס. אני מאוד גאה שההסתדרות היא פלורליסטית. אני שומר עלינו, כי חקיקה אחת בכנסת יכולה לגרום פה נזקים שאי אפשר לתאר אותם ואז באמת תהיה פה מלחמת עולם. להסתדרות, לעובדים ולמדינה יש מטרה אחת בסופו של דבר - משק חזק ויציב".
עסקת החבילה שעליה אתה חתום זכתה ללא מעט ביקורות וגם נתקעה בכנסת בגלל הטענה ששכר המינימום שנקבע בה (עלייה לרמה של 6,000 שקלים על פני שלוש שנים) נמוך מדי, ולא תואם את סביבת המחירים הנוכחית.
"צריך לשים את הדברים על השולחן - 6,000 שקלים שכר מינימום זה כמעט 1,900 יורו. בגרמניה ובצרפת שכר המינימום עומד על 1,650 יורו. עסקת החבילה תציב אותנו בחמישייה הראשונה בעולם המערבי בשכר המינימום. לא ראיתי אף מפלגה ששמה באג'נדה שלה את העלאת שכר המינימום, רק אני שמתי את זה על השולחן. כשהתחלתי לדבר על 6,000 שקלים אנשים כמעט נפלו מהכיסא. בסופו של דבר, בלי יום אחד של שביתה, בשיא הקורונה ועוד לפני שאושר התקציב - העסקה נחתמה בין המעסיקים, ההסתדרות והמדינה".
אבל מאז הגיע גל ההתייקרויות, ומה שהיה טוב בנובמבר כבר פחות רלוונטי היום. לא הגיע הזמן לפתוח את העסקה ולתקן את שכר המינימום?
"אני אעשה תיקונים - הפעימה הראשונה תהיה העלאה ל־5,500 שקלים ולא 5,400 שקלים. בסוף התקופה אנחנו מדברים על עלייה של 700 שקלים, וכפול 12 חודשים זה הרבה כסף בשנה. היום שכר המינימום הוא 5,300 שקלים, וצריך לזוז משם. אז אפשר לחפש על העצים הרבה דברים, אבל בסוף צריך להגיע להבנות גם עם המעסיקים וגם עם האוצר".
עד עכשיו לא הצלחתם לאשר אותה בכנסת.
"אני מאמין שהעסקה תעבור כשהממשלה תייצב את עצמה ותהיה פעילות כנסת תקינה. אפעל בכל הכוח כדי להעלות את שכר המינימום ולשפר את תנאי העובדים במגזר הציבורי - בדגש על העובדים המוחלשים".
להערכתך, עוד כמה זמן הממשלה הזאת תשרוד?
"אני רוצה יציבות פוליטית, העם הזה לא צריך ללכת לבחירות כל שני וחמישי. לדעתי, לא יהיה אפשר להחזיק מעמד תקופה כל כך ארוכה עם המצב הפוליטי כפי שהוא היום".
אתה ביחסים טובים עם משרד האוצר. השאלה אם זה בהכרח דבר נכון וטוב ליו"ר ההסתדרות.
"אף אחד מאיתנו לא רוצה לחזור למה שהיה בתקופה של עמיר פרץ כיו"ר ההסתדרות ובנימין נתניהו כראש הממשלה. בסופו של דבר, כולם צריכים לעבוד בשיתוף פעולה כדי לקדם את העובדים ואת המשק. אבי ניסנקורן היה ביחסים טובים עם משה כחלון, אני ביחסים טובים וקורקטיים עם אביגדור ליברמן, וזה כדי שנוכל לקדם את המשק ואת העובדים במדינת ישראל.
"אני לא נמצא תחת מפלגה מסוימת, אני פועל היום בכל המפלגות. מחר יבוא שר אוצר אחר, ונעבוד גם איתו בשיתוף פעולה. זה אפשרי, אבל זה תלוי בו. עם ישראל כץ, למשל, לא הצלחנו לייצר יחסי עבודה נורמליים והתחילו מלחמות. בסופו של דבר אתה לא יכול לשבת עם קירות, אתה צריך לשבת מול אנשים שמדברים איתך. אני לא רוצה ללכת אחורה, הִשְׁבּתי מספיק בחיים שלי והדלקתי מספיק צמיגים, בשביל לומר שהיום אנחנו קודם כל מדברים. כל יום שביתה זה נזקים של מיליארדים למשק הישראלי, אני רואה את המדינה בקצה".
עבודת נמלים
בר־דוד לא מסתיר את ביקורתו על התנהלות הממשלה, שלא עושה מספיק לטעמו כדי לטפל בבעיית עליית המחירים, כמו למשל בתחום הדיור. לגבי הרפורמה בחקלאות הוא אומר כי אינו תומך בה במתווה הנוכחי שלה: "אני לא בעד לפגוע בחקלאות הישראלית, בטח לא במפעלים שיש בהם עובדים שניזונים מהחקלאות הישראלית, ואנחנו כהסתדרות הוצאנו את זה מתוך המשוואה והם לא נפגעו. צריך להגן על החקלאי הישראלי ככל האפשר. אני אקנה עגבנייה מקומית, גם אם היא תעלה לי עוד כמה עשרות אגורות".
מהו תפקידה של ההסתדרות בהורדת יוקר המחיה?
"אנחנו מדברים עם החברות הגדולות ככל שאנחנו יכולים. לפני כמה חודשים פניתי בכתב לכל מנהלי חברות המזון הגדולות, וביקשתי מהן לעצור את עליית המחירים. גם האוצר לחץ, גם התקשורת, וכל אלה יחד בלמו את העליות. יש עליית מחירים של חומרי הגלם בכל העולם".
פוליטיקאים רבים מפנים אצבע מאשימה כלפי ההסתדרות ורואים בכם אחד הגורמים המרכזיים ליוקר המחיה, בגלל הפקקים בנמלים.
"יש כוחות ליברטריאניים שפועלים בישראל שמבחינתם לא צריכים להיות ארגוני עובדים, לא צריך הסכמים, וכל אחד לעצמו. הכוחות האלה שוליים, אני פועל נגדם, ולשמחתי בהצלחה גדולה מאוד.
"בנוגע לנמלים, יש ביקוש לתעבורת סחורה בכל העולם, מה שמייצר תורים בכל המדינות. יש אפליקציה המראה את מספר האוניות הממתינות בכל העולם, ובכל נקודת זמן יש תורים מטורפים כמו בישראל, כי יש עודף ביקוש. ישראל גם בנתה שני נמלים חדשים כדי להתמודד עם העומס הזה".
אבל עיכבתם את הפריקה בהם.
"אני לא מעכב. הנמלים האלה נבנו, ולפי ההסכמים צריכים לפרוק בהם מכולות. הם לא בנויים למטען הכללי, הם בנויים למכולות. המכולות עדיין לא נכנסות לשם בצורה משמעותית כי יש להם פחות עובדים. אז יש מעט מאוד רציפים שאליהם יכולות להיכנס אוניות, אין לנו נמלים גדולים, והביקוש הוא מטורף.
"למרות שאני לפני בחירות, לא היססתי 'להיכנס' בשני ועדים בנמל חיפה אחרי שסירבו לאפשר לקלוט עובדים זמניים נוספים שיטפלו בתור. גם דיברתי עם המנכ"ל של נמל אשדוד וסיכמנו להוסיף בין 50 ל־100 עובדים. הוא אמר שזה יפתור לו את הבעיות, אבל הוועדים שלי קצת פחות אוהבים את זה. קלטנו את העובדים, והתורים נמשכים. הוויסות והאיזון של קליטת העובדים בין הנמלים הישנים לחדשים הוא לא פשוט, יש פה מו"מ עם האוצר ומשרד התחבורה בנושא הזה".
אפרופו הנמלים - אלון חסן, לשעבר יו"ר ועד נמל אשדוד, כתב בחשבון הפייסבוק שלו שהוא תומך בעופר עיני, כי לדבריו הוא לא בגד בו כמו "חברי ההסתדרות הנוכחיים".
"לא נפגשתי איתו מעולם. לא יודע למה הוא מתכוון".
שני אחים של עיני תומכים בך. למה לדעתך הוא החליט בכלל לחזור להסתדרות?
"אני נוטה לא להתייחס לריצה שלו. אני יכול להגיד רק דבר אחד - מעולם לא עזבתי את העובדים בישראל. אני מייצג עובדים 30 שנה, בטוב וברע. מעולם לא אמרתי שהתעייפתי ותש כוחי. מעולם לא פתחתי חברת גז, מעולם לא הנפקתי בבורסה, לא חציתי את הקווים - אני לא שם. אני פה, עם העובדים בישראל, וככה אני מתכוון לעשות גם בחמש השנים הקרובות".
