יוסי בן דוד מדליק סיגריה. הוא מודה שזה קורה לו רק ברגעים מותחים, והוא בכלל הפסיק פעם ואז עוד פעם. אם זה מילואים או מלחמה, או אם במקרה אתה ראש העיר של טבריה וכבר שבוע אתה יודע שתגיע רעידת אדמה, רק לא יודע מתי ובאיזו עוצמה, אתה כנראה תחזור לסיגריה ולקפה מהר יותר ממה שאתה חושב.
"כשנכנסתי לתפקיד קיבלה אותי רעידת אדמה ורגע לפני הבחירות הבאות אני שוב מקבל רעידות אדמה. אולי זה טוב לי לסלוגן בחירות - 'טבריה מתחזקת' או 'משהו זז בטבריה'", הוא צוחק.
אבל הצחוק, כרגיל, מסתיר בתוכו הרבה אמת. עד שהופיעו רעידות האדמה האחרונות, היו אמורות הבחירות המוניציפליות הקרובות להתמקד בחשש מהתחרדות העיר היפה, זו עם הפוטנציאל שכבר כנראה לא יגשים את עצמו. אפילו בשכונה ד', זו שבן דוד גדל בה, רואים בעיקר חרדים ועוד חרדים. פעם זו היתה שכונה של הפושטקים שחלמו להגיע רחוק, היום לא נשאר מכך כל זכר, ובית הקולנוע הישן, זה שהקרין חמישה סרטים של ברוס לי ברצף, הוא עדות לחיים שפעם היו כאן. זו גם הסיבה שהקושי של בן דוד הופך מיום ליום לגדול יותר.
המספר הדו־ספרתי של רעידות אדמה שפקדו את העיר שלו מצא אותו ברמת מוכנות גבוהה. הפחד ממלחמה בצפון, העובדה שבכל 100 שנה סטטיסטית פוקדת את העיר הזו רעידת אדמה גדולה, ואכן חלפו 100 שנה מהפעם הקודמת, הובילה לכך שבן דוד מדבר על רעידות אדמה ברמת פירוט של ראש עיר יפני.
בלילות הוא עובר על תרחישים, תוכנות שמראות את היחס בין עוצמת הרעש בסולם ריכטר לבין כמות הנפגעים. "ברעידה הראשונה הערתי את אשתי, הערתי את הילדים והכנסתי את כולם לממ"ד. אני בעצמי יצאתי לרחוב. זה היה בכלל בלי לחשוב מרוב שאני מתורגל בכך, וככה אני רוצה לקוות שהתושבים יתמודדו כשתגיע רעידת האדמה הגדולה. ושלא יהיה לך ספק, הרע עוד לפנינו".
ורדה הופמן בקונדיטוריה המיתולוגית // צילום: גדעון מרקוביץ
בן דוד רואה סרטונים של רעידות אדמה ביפן ובצ'ילה ומנסה ללמוד ולהחדיר את המודעות הזו לתושביו, כמו גם לשר האוצר משה כחלון, כדי שישחרר את פנקס הצ'קים ויבין ש"עדיף להשקיע מיליארד עכשיו מאשר פי עשרה בהמשך. זה משפט שאני טבעתי ושמעתי את כחלון משתמש בו. אני מקווה שבאמת מבינים את המשמעות שלו".
ד"ש מאלוהים
אבל בעיר טבריה - זאת שיופייה עוצר הנשימה מוקף בכיעור אורבני ששיאו הטיילת המיושנת שבן דוד מבטיח לשנות בחמש השנים הבאות אם ייבחר - נדמה שחלק נרחב מהתושבים מעדיפים להאמין בקדוש ברוך הוא, ששולח לנו סימנים בצורת רעידות אדמה כאלו ואחרות. בקבר הרמב"ם, בשעת בוקר מאוחרת, כשהשמש מכה ללא רחם, מספר מועט של מתפללים מאכלסים את המקום. 12 מיליון שקלים הושקעו במתחם המרשים למדי, אבל בפופולריות שלו הוא בהחלט נופל מהמתחרים כמו רבי מאיר בעל הנס, שבקברו יש תנועה רבה יותר במהלך שעות היום והלילה.
"האמת - אני לא יודע למה זה ככה, מאז שאני פה לא מלא בשעות הבוקר ולעיתים מגיעים יותר אנשים בשעות הצהריים", אומר רז בוגלר, חב"דניק באמצע שנות ה־20 לחייו ואב לשלושה. הוא בכלל מדרום הארץ, אבל הקדוש ברוך הוא גלגל אותו לשבת כל היום בקבר הרמב"ם: "תסתכל מה קורה כשבמדינות אחרות יש רעידות אדמה, בתאילנד או אצל הסינים. ולא שיש לי חס ושלום משהו נגדם או שאני מאחל להם משהו רע, אבל אצלם יש נזק בנפש, ואצלנו? עם כל רעידות האדמה היה נזק ברכוש בלבד, וגם הוא לא גדול. הרבי מלובביץ' אמר שרעידות אדמה הן מסר מהקדוש ברוך הוא להזכיר לנו שהוא קיים, ובגלל זה העיר טבריה עוברת את רעידות האדמה בצורה שהיא עוברת.
"התייתמתי מאב ומאם עוד לפני החתונה. חברים שלי שיצאו לשנה בחוץ לארץ הגיעו לחתונה שלי עם מזוודות, כי הם טסו בבוקר למחרת. תאר לעצמך שהיו צריכים לטוס לפני ולא משמחים יתום שזו מצווה גדולה. אז כנראה יש מישהו ששומר".
בוגלר הצעיר, עם המבט החולמני והחיוך המבויש, דווקא עוקב אחרי החדשות. הוא יודע לציין שגם בצוק איתן העיר טבריה ספגה נזקים מינימליים, ולמה? אתם יודעים לבד. אבל פעם אחת האקטואליה חמקה מבעד אצבעותיו, באירוע הכי מסעיר כנראה שקרה לו בתפקיד: "ישבתי פה על אחד הספסלים וקראתי, ופתאום הרגשתי שמישהו דוחף לי ליד כסף. אחר כך בדקתי בספרים וגיליתי שהוא שם בכל הספרים גם שטרות. לא הבנתי מי זה עד שהוא יצא מכאן, ואז הלכתי לשומר והסתכלנו במצלמות האבטחה. הוא סיפר לי שזה אדם בשם נוחי דנקנר. ככה קוראים לו?"
לא הכל תלוי בו. ראש העיר יוסי בן דוד // צילום: גדעון מרקוביץ
הכסף יגיע, לא ברור מתי
אז רעידות האדמה מפגישות בין מסורת לבין העובדה שהעיר יושבת על הצנטרום של השבר הסורי־אפריקני. הסיפורים הפיקנטיים משכו השבוע כמות היסטורית של עיתונאים וכלי תקשורת מכל העולם אל העיר.
"כן, אפשר להגיד שיצרנו באזז סביב רעידות האדמה", אומר אילן אוחנה, דובר העירייה. בכניסה לבניין העירייה, זה שנושק לכנרת המתרוקנת, עמדו השבוע עיתונאים וקיבלו מספר. כשאנחנו עמדנו לצאת, בן דוד כבר התרכז בכתבת המגזין הבאה ל"אולפן שישי". זה הזמן שלו והוא צריך להכות בברזל. בסוף מכל רעידות האדמה הללו יש מצב שהוא קיבל אחלה קמפיין בחירות, ואולי אם הממשלה לא תשכח אותו, גם כמה גרושים שיעזרו לו לחזק את המבנים בעיר.
"כשיקרה פה אסון אני לא אוכל ללכת לכותל - לא לפני ולא אחרי", אומר בן דוד, "למלחמה אני מוכן. המקלטים שלי קיבלו את הציון הכי גבוה, אבל זה כי זה תלוי בי. במה שלא תלוי בי אני לא יכול לשלוט. כבר שמעתי את כל הקונספירציות, כולל שזה טוב לבחירות, שזה פוטין מפציץ בונקרים בסוריה ואנחנו מרגישים אצלנו, הכל".
אוחנה מסביר שתמ"א 38 בטבריה היא עניין הכרחי, בעיקר לאור הרעידות הרבות. "בתל אביב אם תעשה תמ"א בדרך נמיר, הקבלן יעשה מיליונים וזו עסקה כלכלית לכל דבר, פה זה לא כלכלי, זה ברור. אבל זה עניין של חיים ומוות", הוא אומר.
הטלפונים לא מפסיקים לצלצל וכל התקשורת רוצה, כמונו, לצלם את אזורי האסון. לנו משחק המזל, והכוכבים האמיתיים של האירוע, אלו עם היד בכיס, הצמרת של חברת עמידר, מגיעים יחד איתנו לאחד הבתים שנפגעו. "צלם, צלם אותו ותדאג שייכנס לעיתון, אולי נראה את הכסף מהר", מחייך מישהו מאחורינו. "בפעם הקודמת שצילמו אותנו לעיתון ליד הבית חייכנו, ואז באו אלינו בתלונות כאילו אנחנו מחייכים ליד בית הרוס", מעיר אחד הגברים בחבורה. הכסף, מבטיחים כאן, יגיע כמו שעון, למרות שעל הזמן, כמו בכל דבר בארץ הקודש, איש אינו יכול להתחייב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
