וד"ש לחבר'ה מהכדורגל

בזמן שאתם עוסקים בשאלה החביבה מתי כבר ישראל תשחק במונדיאל, או לפחות באליפות אירופה, במרחק שעת נסיעה מבודפשט מתכוננת נבחרת כדור ישראלית לאליפות אירופה בענף אולימפי. נבחרת הנשים בכדורמים תשחק החל מהשבוע באליפות היבשת בברצלונה, אלא שהדרך לשם רצופה גלים גבוהים. 

מבחינה אחת, הנבחרת הזו היא שיעור טוב לספורט הישראלי. לא בגלל הנשים והנערות החביבות שבשורותיה, כי באמת שאין צורך להאדיר או למזער את ההישג. הוא מכובד, אבל ברור שכדורמים נשים אינו כדורגל גברים. השיעור הוא שהספורט הישראלי צריך ללכת על יתרונות יחסיים. מכל טורנירי ענפי הכדור המשוחקים במשחקים האולימפיים, הכדורמים לנשים הוא החדש ביותר, לשום מדינה אין מסורת של עשרות שנים בו, אף מדינה עדיין לא משקיעה בו הון והרבה מדינות טרם יצאו לדרך. המסקנה המתבקשת - הכסף משיג הרבה יותר בענף כזה. 

הנבחרת הישראלית נמצאת היום שנתיים בתוך התהליך, שבמרכזו המקצועי עומד מאמן יווני מנוסה, דמיטריס מברוטאס, ולצידו הרבה יותר שעות אימון ואקדמיה לנערות בווינגייט. ולחדשות הטובות ממש: הנבחרת שהגיעה לאליפות אירופה לבוגרות מורכבת משני שלישים של נבחרת הנערות.

מברוטאס ממחיש את ההזדמנויות שיש לספורט הישראלי, אם רק יעז לחשוב בקטן יותר מהמונדיאל. מאמן נחשב ביוון, מעצמת כדורמים אדירה, מודה ששמח מאוד להצעה מישראל. "יש כאן אתגר לעבוד עם נבחרת לאומית, כשעד היום אימנתי רק מועדונים", הוא אומר, "וצריך להודות גם שעם המצב הכלכלי ביוון, האפשרויות הכלכליות שלנו הצטמצמו מאוד והרבה מאמנים מחפשים עבודה בחוץ". הדבר הזה נכון גם לסרביה, משם מגיע עוזרו ומאמן נבחרת הגברים מילוש ברדיץ', ולהרבה מדינות בבלקן. אם הספורט הישראלי מעוניין במאמנים מעולים - וזולים יחסית - בהרבה ענפי ספורט, הם פשוט נמצאים שם. צריך רק לרצות, וגם להודות ביושר שהם יכולים לשנות את התמונה. 

 

"מדהים להיחשף לרמה הזו" 

ואת התמונה משנים הרבה פעמים לפני שמשנים את התוצאות בספורט. "בנסיעה הראשונה שלי עם הנבחרת, ביום הראשון, ראיתי את הבנות בחדר האוכל בפיג'מות ובנעלי בית, מפוזרות בשולחנות, מדברות בנייד", מספרת יו"ר איגוד הכדורמים רויטל גלוסקא־כהן אנקדוטה הממחישה את דרך עבודתו של המאמן היווני. "בתוך יום הן היו מתכנסות מחוץ לחדר האוכל במדי ייצוג, אין טלפונים ולא נכנסים לארוחה עד שכל הבנות לא נמצאות". לאחר אחד מניצחונות הנבחרת הוא מצא שתי בנות בוכות משום ששיחקו גרוע. ברוטאס, אדם צנוע ואמפתי, העניש אותן רק בהרחקה מאימון. 

ההכרה בכך שהן נבחרת, ושזו נבחרת ייצוג לאומית, היא היום עמוקה הרבה יותר. כשחברת ההלבשה שלחה בגדי ים למשחקים עם השם ISRAEL בעיצוב פרוע, ביקשו השחקניות להחליפו. בגדי ים חדשים עם כיתוב פורמלי ומכובד יגיעו. 

בינתיים, במחנה האימונים, הנבחרת מפסידה מדי יום לנבחרת האוניברסיאדה של הונגריה. שחקניות נבחרת הייצוג מספר שתיים של ההונגרים, שמתכוננות למשחקי הסטודנטים הבינלאומיים, מבוגרות מהשחקניות הישראליות, והונגריה היא ה־מעצמה ההיסטורית בה"א הידיעה של הענף. אגב, למי שחושש מסיכוייו של היהודי הקטן והחלוש, נספר שגדולי שחקני הונגריה בכל הזמנים היו יהודים.

כשאני שואל את שוערת הנבחרת הישראלית, איילת פרס, אם מבחינה מורלית לא קשה להפסיד בכל יום, היא עונה: "מה פתאום? זה מדהים רק להיחשף לרמה הזו. במשחקים הראשונים הרמה שלהן גרמה לנו לשוק, אבל עכשיו אנחנו מבקיעות ונלחמות והמשחק שונה לגמרי". במשחק שבו אני צופה ישראל אפילו מובילה 1:2 ברבע הראשון, ומפסידה בסיום 17:10 כשהיא מבקיעה את המספר הרב ביותר של שערים עד היום. 

 

קיבל עליו את האתגר. דמיטריס מברוטאס // צילום: סילרד אורבן

 

פרס, המתמחה באימונולוגיה (ענף בביולוגיה העוסק בחקר מערכת החיסון; ר"ד), מייצגת את הקונפליקט שעתיד לפגוש את הנבחרת. היא ניצבת על פרשת דרכים: עבודה בשוק הפרטי או הצעה לדוקטורט בביו־הנדסה. "עם האקדמיה הכל גמיש", היא אומרת ,"אבל איזה מקום עבודה ייתן לי את הזמן לעסוק בספורט באופן מקצועני?" 

לדברי גלוסקא־כהן, אם הנערות הצעירות שהן בסיס הנבחרת ימשיכו לקראת המטרה - אולימפיאדת 2024 בפריז - הן יצטרכו להתפרנס מכדורמים. אלא שהאמצעים לכך לא קיימים וספונסרים מהשוק הישראלי לא מעוניינים כי לענף אין חשיפה. כדי לסבר את האוזן, כדי לשדר את המשחקים בערוץ הספורט, הערוץ דורש כסף. זו מציאות הספורט הישראלי: מכשול על גבי מכשול במדינה חסרת מסורת וידע במנגנונים להצלחה.  

אבל במקום שבו העיתונאי רואה קשיים, החיים הופכים ורודים עבור אחרים. שונית סטרוגו, הקפטנית בת ה־31, עברה הכל בענף הזה. בצעירותה שיחקה גם טניס, אבל כשכל משפחתה בכדורמים, הבחירה בגיל 16 לא היתה קשה. היא הגיעה לנבחרת הנשים בגיל 20, רגע לפני שהנבחרת נסגרה, והרנסנס שעובר הענף ממלא אותה באנרגיות. סטרוגו, שגם מאמנת צעירות במקום מגוריה ביקנעם, רואה בשמחה את הנבחרת מלאה בשחקניות צעירות ומחויבות ומדברת על שינוי תודעתי גדול בספורט הישראלי. "הימים שבהם כדורמים או שחייה נחשבו ל'לא נשיים' או שההורים חששו שלילדה יהיו 'כתפיים חזקות מדי' עברו מהעולם", היא אומרת, "אני כמעט כבר לא נתקלת בזה". בנוסף, סטרוגו מגלה בשקט ש"אפשר להגיד, כי כולם כבר יודעים" שהיא מאורסת לעוזר המאמן ברדיץ'. 

 

יהדות השרירים

יש דברים שבהם שום ידע בעולם לא יציל את הספורט הישראלי. ספק אם יש עוד יו"ר איגוד בעולם שמתמצא ברישומי הנישואים בשנות ה־60 במדינת טקסס האמריקנית, אבל כשהנבחרת ביקשה לאזרח את השחקנית מקנזי מונה היא נתקלה בבעיות מצד הסוכנות היהודית, למרות שמונה השתתפה במכביה ולמרות שחוקר היהדות של הרבנות מצא את הקו היהודי במשפחתה כשר למהדרין עד 1912, אז היגרה המשפחה מרוסיה לארה"ב. 

"כשהייתי ילדה חגגנו קצת את החגים היהודיים, למשל חנוכה", מספרת מונה על ילדותה בסן דייגו. היא שיחקה במכללה ובמועדון נחשב בניו יורק, וכיום היא בקבוצה בברצלונה. את מנת הקונפליקטים סביב הלאומיות היא מקבלת לא רק בישראל. "למועדון שלנו קוראים קטלוניה", היא צוחקת, "ואתה לא יודע איך מסתכלים עלינו במשחקים במדריד. זה מפחיד". 

בתבונתם, שר הפנים ויועציו סיימו לפני כמה שבועות את הסיפור והעניקו לה דרכון זמני ומעמד של ספורטאית מצטיינת. "מונה שלחה לי מכתב מרגש אחר כך", אומרת גלוסקא־כהן, "היא כתבה שהכדורמים מאפשר לה להתחבר שוב ליהדותה". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו