בפרקים האחרונים של "חתונה ממבט ראשון" ראינו מספר מצבים שההתמודדות של הזוגות יכולה ללמד אותנו שיעור גם לחיים. החל מהחששות של מתן, דרך הקושי של משה לקבל את ריי ועד לפחדים של רינת.
מתן וגיא
מתן לא אוהב את חוסר הוודאות ומתקשה לתפקד במצב כזה. הוא לא אוהב שהכל הולך לאט, שהוא לא יודע מה גיא מרגיש, שהוא נמצא בסביבה לא ברורה, ומספר שהלב שלו מאוד רגיש. זה כל כך מטריד אותו שהוא לא מסוגל להתרכז במשחק החץ וקשת, ולאחר ניסיון בודד הוא נכנע ומניח את הכלים בצד.
גיא מגלה רגישות כלפיו, ומנסה להסיט את המחשבות שלו אל עבר ניסיונות נוספים עם החץ וקשת. הוא מעודד אותו ומדרבן אותו לנסות שוב, עד שמתן מנסה וגם מצליח.
לפעמים אנחנו צריכים דחיפה קטנה, וזה בדיוק מה שמתן היה צריך באותו הרגע, וגיא עשה זאת עבורו. הוא הכריח אותו להתרכז במשחק וגרם לו לשחרר מעט את החרדות שלו.
מה אפשר ללמוד מכאן? החרדות של מתן מזכירות קצת את החרדות שהיו משתלטות על דני (מהזוג דני ושני) מהעונה הקודמת. במצבים של חוסר ודאות, כדאי פשוט לא לחשוב על מה יהיה, כי אין לנו שליטה על כך. אין לנו יכולת לדעת מה יהיה מחר, מה אני ארגיש או בן הזוג שלי ירגיש. צריך להתרכז במה שקורה כאן ועכשיו, לנסות ליהנות מהרגע ולתת לזמן לעשות את שלו. או שזה יקרה או שלא, מה שכן יכול לקרות הוא שאפשר ליהנות מהדרך.
מאי ומשה
מאי ומשה מגיעים למצב של אי הסכמה בנושא הכי כואב לשניהם עד כה: הכלב ריי. משה לא מוכן לטפל בכלב, ומאי לעולם לא תוותר על ריי, וזה אף ה"דיל ברייקר" שלה. עם זאת, מאי לא נלחצת ולא שוברת את הכלים. גם ברגע של אי הסכמה אין לה טיפת אגו, היא פשוט קמה מהכיסא, ניגשת למשה ומחבקת אותו.
מה אפשר ללמוד מכאן? זו דוגמה נפלאה להתנהלות מקרבת ברגע של קושי. מאוד קשה לעשות את מה שמאי עשתה. אבל החיבוק שלה מראה כמה היא רוצה את הזוגיות הזו, וכמה התקשורת בינה לבין משה טובה. הרי הוויכוח יכול היה להמשיך, להתעצם ולהפוך למשהו הרבה יותר גדול. מאי פשוט לא נתנה לזה לקרות. היא שברה את התחושה הקשה ושינתה את האווירה ברגע שהיא ניגשה למשה וחיבקה אותו חיבוק חזק וארוך. החיבוק המיס את משה מיד וגרם לו לומר לה "איזה כיף שבאת", ולמצלמה הוא כינה אותה "אלופה".
רינת ודניאל
רינת מספרת לדני שהיא לא נמשכת לדניאל, ולכן היא לא יודעת אם תצליח לשרוד את כל 42 הימים. מה שהיא בעצם אומר שהיא מחפשת את הדרך לברוח.
דני מסביר לה שאם היא באמת רוצה קשר ואהבה היא חייבת להסתכן קצת, והוא צודק, אין ברירה. הדרך לאהבה תמיד עוברת דרך צומת הסיכון. כשאנחנו מתאהבים, אנחנו מעניקים למישהו את האפשרות להעיף לנו את הלב הכי גבוה שיש, ויחד עם זאת גם את האפשרות להפיל אותו כך שישבר לרסיסים. אי אפשר לבחור רק בחלק אחד, שני אלה תמיד באים יחד. אנחנו נותנים לצד השני להעיף לנו את הלב, והחשש שהלב שלנו יתרסק תמיד קיים. בהתחלה החשש הזה גדול ומוחשי, אבל עם הזמן הוא הופך להיות קטן וזניח עד שאנחנו אפילו שוכחים שהוא קיים.
מה אפשר ללמוד מכאן? האמת היא שאין דרך אחרת. האופציה השנייה היא לשמור על הלב שלא יפגע, אך השמירה על הלב לא מאפשרת לאף אחד לחדור פנימה. מה שיוצא הוא שמרוב שאנחנו מפחדים להיפגע, אנחנו לא מרגישים ולא חווים אהבה אמיתית, גדולה ועוצמתית, כמו זו שאנחנו רוצים להרגיש. רוצים סיכוי לאהבה? תסתכנו.
הכותבת היא מחברת המדריך המעשי ליצירת זוגיות: "מכל מחזריי השכלתי", ומסייעת נשים ליצור זוגיות. למעקב לחצו כאן, בפייסבוק ובאינסטגרם
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו