מעצבת האופנה רנה פיירסטון לעולם לא תשכח כמה הרוסה היא הייתה כשנכנסה לחנות שלה בשדרות וושינגטון בוקר אחד ב-1961, שלושה ימים בלבד לפני תצוגת האופנה הראשונה שלה בלוס אנג'לס. באותו בוקר היא הגיעה לחנות וגילתה כי כל קולקציית הסתיו נגנבה. "חשבתי שזהו, סיימתי. אין לי כסף לעוד בד", היא נזכרת בריאיון שנתנה לג'ואיש ג'ורנל ב-2015.
לאחר שהפצירה בספק הבגדים שלה לספק לה עוד בד, הוא התרצה. בעלה, ברנרד, לקח את הבדים ובדרכו חזרה הוא ראה אישה יורדת מהאוטובוס לבושה באחת השמלות הגנובות. "הוא הלך בעקבותיה, ושם, בתוך הבית שלה, הייתה תלויה כל הקולקציה הגנובה שלי". הם מיד התקשרו למשטרה וכל השמלות הוחזרו לפיירסטון בדיוק בזמן לתצוגת העובדה.
אכן, חייה של פיירסטון, שחגגה בחודש שעבר יום הולדת 100, היו יוצאי דופן. יחד עם אחיה, פרנק, היא שרדת את אושוויץ, אך איבדה שם את אמה ואחותה.
אל קליפורניה היא הגיע ב-1949, עם בעלה ברנרד, ותינוקת. "פתחתי עסק והצלחתי מאוד", היא אמרה באחת הראיונות, "היו לי חיי זוהר", מסכמת פיירסטון מאוד בקצרה את התקופה בה הייתה לאחת מעצבנות האופנה המובילות בקליפורניה של אמצע המאה העשרים. מבחינתה של פיירסטון, סיפור זכרונותיה מהשואה חשובים עשרות מונים מהקריירה המצליחה שלה כמעצבת, ואולי זו גם הסיבה שבשנות ה-80 החליטה לעשות מהפך בחייה ולהקדיש את כולה לזכר השואה.
View this post on Instagram
העיצובים של פיירסטון היו חלק מתנועת האופנה של שנות ה-60 שנחשבה לקיצונית בשל העובדה שהיא ניסתה לשחרר נשים מכתיבים חברתיים ומסורתיים. המראה החדש היה נוח יותר, רב תכליתי ובעל הבעה אישית. צבעים, צורות ודפוסים יכולים להיות נועזים, חצאיות יכולות להיות מיני וכמובן שמכנסיים הם פריט חובה.
Renee Firestone TV Appearance from David Lawrence on Vimeo.
הבחירות האופנתיות של נשים בתקופה זו הפכו להצהרות של אינדיבידואליות ועצמאות המשקפות את המידות החברתיות המשתנות של התקופה.
העיצובים של פיירסטון שיקפו את השינוי התרבותי והם זכו לפופולריות מידית ונמכרו בחנויות גדולות ובבוטיקים ברחבי ארצות הברית. המראה היה אופנתי, קצת אוונגרדי, אך יחד עם זאת פרקטי, נוח ועדיין יחסית זול.
פיירסטון, שהייתה לאחת המעצבות המובילות בקליפורניה, זכתה לשבחים, התפרסמה בתקשורת וגם החלה ללמד עיצוב ב-UCLA. היא הייתה אישה שניהלה עסק משלה בעולם שנשלט על ידי גברים.
רנה לימדה ב-UCLA בשנת 1977 כשהתבקשה בפעם הראשונה לדבר בפומבי על החוויות האישיות שלה מאושוויץ. עד מהרה היא מצאה שזה הייעוד החדש שלה ובתחילת שנות ה-80 היא עזבה למעשה את תעשיית האופנה כדי להפוך לדוברת במשרה מלאה לזכר השואה ולצדק חברתי. כאחת הראשונות שיצאו למשימה זו, עבודתה בתחום זה יצרה מורשת חשובה.
View this post on Instagram
במשך יותר מ-30 שנה היא טיילה בעולם כדוברת ומחנכת, היא העידה בפני הקונגרס, הופיעה בסרטים, בטלוויזיה ובפרסומים, פגשה ראשי מדינות, העניקה הוקרה במרכז קנדי, הייתה מעורבת באופן אינטגרלי במוזיאון של סובלנות, קרן השואה ומוזיאון השואה הלאומי.
היום, בגיל 100, פיירסטון כבר סבתא רבא. "זו הנקמה שלי בנאצים", היא אומרת. "הם רצו להרוג אותנו - ויש לי נינים".
View this post on Instagram
בחגיגות יום הולדתה לפני שלושה שבועות היא ביקשה להעביר מסר אחד חשוב: "כששוחררתי ממחנה הריכוז, הייתי בת 21. הבטיחו לנו שזה לעולם לא יקרה שוב והאמנתי להם. אבל זה קרה. העולם לא למד כלום מהשואה. אני רק מבקשת שיחזירו את החטופים הביתה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו