משאיות כמו שעוד לא ראיתם: אמנות יפהפייה במרחב הציבורי

לא הקורונה היא זאת שדחפה את האמנות לפרוץ את תקרת המוזיאון אל המרחב הפתוח, אבל קשה שלא להתייחס אל המגפה כמי שיצרה לגיטימציה נוספת לכך, כשעזרה לנמק את העובדה שאנחנו יכולים ליהנות מאמנות גם מחוץ לכתלי הגלריה או המוזיאון.

האם בכלל ניתן ליהנות מאמנות זמינה במרחב או שאנחנו מעדיפים את האמנות שלנו סגורה במוזיאון? עד כמה תחסר לנו חוויית הביקור במוזיאון אם היא לא תתקיים, והאמנות תונגש לנו בדרך אחרת? ואולי בכלל הגיע הזמן להיפתח לחוויות אחרות?

אז אם בחרתם להכיר חוויה אחרת, קבלו מיזם אמנות מיוחד ועוד אחד שנמצא בדרך, המאפשרים ליהנות מאמנות במיטבה כשהיא אינה כלואה בתוך מתחם המוזיאון.

אמנות בדרכים

אם ראיתם לאחרונה משאיות עם יצירות אמנות שמשכו את תשומת לבכם, יש סיכוי טוב שהן חלק מפרויקט ART ON THE ROAD, מיזם שמנגיש את האמנות לחברה. במסגרת הפרויקט, שיזמה אוצרת האמנות רונית רייק אחרי שחוותה פרויקט דומה במדריד, היא פנתה לאמנים מקומיים וקראה להם לצאת מהסטודיו הפרטי, לשנות את המצע ליצירה ואת אופן העבודה, ולצייר על גבי משאיות. רייק רתמה את חברת פליינג–קרגו, שראתה בכך תרומה חשובה לקהילה, ואף העמידה את המרכז הלוגיסטי של החברה שהפך אטלייה לאמנים, ובחרה לשלם שכר אמנים מלא למשתתפים בפרויקט.

התוצאה היא סוג של מוזיאון נייד שמנגיש את האמנות לציבור הרחב, כשמדי כמה שבועות מתווספת משאית חדשה. כששוחחתי עם רייק היא הסבירה שעד סוף השנה עתידות להיות על הכביש 20 משאיות, ובמהלך השנה הבאה צפויות להתווסף עוד 20. כל יצירה הינה מקורית של האמן, והתוצאה היא אוסף של יצירות אמנות בתנועה, שמאפשרות לאנשים שנוסעים בדרכים להיות שותפים כצופים חולפים ביצירות אמנות מקוריות, שצוירו על ידי אמנים ישראלים שמציגים בדרך כלל בחללים מוזיאליים.

המיזם הזה בער ברונית רייק כבר שלוש שנים, ובזמן הקרונה היא מצאה לו ביטוי כשחברה לחברת המשאיות. היא מסבירה שבעתיד תעלה פלטפורמה אינטרנטית שתמפה את מיקומי המשאיות, כך שאם אהבתם יצירה מסוימת שראיתם על גבי משאית, תוכלו לעקוב אחריה או להמליץ עליה לחברים.

בין האמנים שמשתתפים במיזם: אלה אמיתי סדובסקי, כרים אבו שקרה, קבוצת האמניות הברביזון החדש, רותי הלביץ כהן, שי אזולאי, בעז נוי, אסד עזי, איתמר פלוגי, אלעד רוזן, אלי שמיר.

גרפיטי על פוד טראקס

הפוד טראקס -משאיות האוכל- אינו רעיון חדש, אך המגמה שבה האמנות פורצת את גבולות המוזיאון הרחיבה את הקטגוריה גם אצל בעלי דוכני האוכל הממונעים. הפוד טראקס הן סוג של פצצות צבע שמושכות תשומת לב, כשהן נוסעות על הכביש או באירוע מסוים כשהן עומדות אחת ליד השנייה, והופכות לסוג של תערוכה אלטרנטיבית. לאחרונה רקמה קבוצת Masaeat, שמתמחה בתחום הפוד טראקס, שיתוף פעולה עם אמן הגרפיטי שוני, ובו הוא יצייר בסגנון חופשי על המשאיות של הקבוצה, דבר שייקח את משאיות האוכל למקום אמנותי שמעריך יצירה מקורית.

אז מתברר שאפשר גם וגם - ביקור במוזיאון וצפייה באמנות במרחב הציבורי, בעיקר כי חווית הביקור במקומות הסגורים אינה דומה למפגש עם אמנות מונגשת. המרחב הציבורי מאפשר לצרוך את האמנות במנות קטנות, בזמנים לא קבועים ובאופן אקראי. נדמה שהמגמה הזאת מתרחבת, ושאנחנו הולכים לראות יותר ויותר אמנות במרחב הפתוח. לאט לאט נתרגל לפגוש אמנות על הכביש, על מבני ציבור ובמרחבים נוספים - אולי אפילו כבר קצת נחכה לה.