אחרי החורבן, יש גם מקום לתקווה: מחווה לדרום אדום

דרום אדום הפך להיות סמל בישראל – בכל שנה רבבות ישראלים יורדים לאזור העוטף ליהנות ממרבדי כלניות שמכסות כל גבעה ושדה פתוח. סוג של קפיצה מעוררת השראה לחו"ל, אבל זה בעצם כאן בארץ שלנו.

אירועי השבת השחורה חירבו כל מה שנקרה בדרכם, ובכלל זה גם האדמה ספגה אליה פיח, רסיסים ואבק תחמושת. האזור נשאר נטוש וכרוך. חברי בארי, כפר עזה וניר עוז התפנו למקום בטוח יותר עד יעבור זעם.

פסל זר כלניות, דודו גרשטיין, חנות מוזיאון ארץ ישראל תל אביב / חנות מוז"א

אפשר להגיד שהחורף כאן. ימים גשומים מתגנבים, מרטיבים את האדמה. הכלניות שיפרחו בהמשך, יהיו סוג של הוכחה כואבת ומשמחת כאחד, שהחיים ממשיכים, החיטה צומחת שוב וגם הכלנית תפרח, ותסמן, גם אם בקטן, שיש מקום לטבע פורח, למחשבות אסקפיסטיות על טיולים משפחתיים.

טפט עם פרחים אדומים, MILANO SMART LIVING / יח"צ

שטיח במראה שדה אדום, צמר שטיחים, ראגסטאר / יח"צ

ספת TOGO אדומה, הביטאט

שמיכת חורף אדומה, MAX STOCK / צילום: מקס סטוק

סט מצעים גרסי של אתר נאפו / צילום יחצ napo.co.il

עצם היות "דרום אדום" סמל, גם אם לא רשמי, הוביל אמנים ויוצרים רבים להתייחס אליו ביצירותיהם. "כלניות - רוקמות תקווה" הוא דוגמה למיזם כזה – מיזם אמנותי שיזמה יונית רחמני, אומנית רקמה מגבעת ברנר, שסחף כבר למעלה מ-300 רוקמות מכל רחבי הארץ, הרוקמות פרחי הכלניות האדומות, סמל העוטף, למען הקמתה מחדש של הגלריה בקבוץ בארי.

יונית רחמני, מתוך פרויקט "כלניות רוקמות תקווה" / צילום: אדי ישראל

עדנה פיורקו רקמה על בסיס צילום בארי של דובר צה"ל, מתוך פרויקט "כלניות רוקמות תקווה"