יצאנו מהקורונה, הגיעו הטילים: הילדים משלמים את המחיר

בשנה האחרונה אנחנו נמצאים בסוג של שגרת טראומה. רק יצאנו ממגפת הקורונה, וכבר אנו נכנסים לתקופה של הסלמה ביטחונית, כשהנפגעים המרכזיים משני המצבים האלו הם הילדים, שלא תמיד יש להם את הכלים ואת יכולת ההבנה וההכלה הנדרשת. הפעם זה מתבטא גם טילים וגם במציאות במסגרתה יש הפגנות לאומניות ומעשי ונדליזם, אירועים מפחידים מאד עבור ילדים.

פרופסור יוני גז, מרצה בכיר במחלקה לפסיכולוגיה במכללה האקדמית אחוה והפסיכולוג הראשי במרכז לבריאות הנפש באר שבע, מציע לנו, ההורים, כיצד לפעול:

הדבר הראשוני הכי חשוב הוא הנוכחות שלנו כהורים, אנחנו הדמות הכי משמעותית בעולם של הילדים, ואנו צריכים להיות שם עבורם. לכן, אם יש הורה שחש בעצמו חרד ולא בטוח, אז הוא צריך לטפל בעצמו, להרגיע את הלחץ ולחזור לאיזון.

חשוב לשוחח עם הילד על המתחולל, אבל לא לכפות עליו שיחה אם הוא לא רוצה, וגם לא לחדור אל הפרטים ולא להציף אותם, אלא לתת לילד לדבר. יותר לעסוק בתחושות של הילד ובאמירה שהכל יחזור לשגרה.

גם במקרה של ירי וגם במקרה של מהומות, לא להציג את המציאות כוורודה. ספרו לילד מה קורה ואמרו שאנחנו סומכים על הצבא, על כיפת ברזל, על ההתרעה שמאפשרת להתכונן לטיל, ובשום אופן לא למסך את המציאות ולהסתיר אותה מהילד.

מה קורה במקרה של נפילה לידנו?

במקרה של חרדה אקוטית של פיצוץ, ישנו סדר של פעולות שאני מציע להשתמש בו בהתמודדות עם הילדים. במציאות קיצונית, נוצר בנפש מצב של דיסאוריינטציה, לכן חשוב מאד להסביר לילד מחדש איפה הוא נמצא, מה קרה, לתת לו מושג איפה הוא. ניתן למשל להגיד: "אנחנו בממ"ד או בחדר המיון, אנחנו איתך, הייתה התקפה והסתיימה", לשדר ביטחון.

אם נתקלתם באירוע קשה, אל תשכיבו את הילד במיטה לישון, אלא החזירו את. התחושה אל הגוף, הסתובבו קצת והפעילו איתו את החושים.

אחרי השלב הזה אנחנו מחזירים את הילד אל רצף הזמן, מדברים איתו על שיעורי בית, על החזרה לשגרה ועל תכניות נוספות.

מעבר לכל הדברים הללו, חשוב להחזיר אל הילד את תחושת השליטה גם אם היא אשליה, לתת לו להתקשר לסבא וסבתא, לתת לו לעשות משהו כמו לבחור בין שני בגדים, מה שמחזיר אליו את קבלת ההחלטות. לילדים דתיים הייתי מציע להגיד תהילים".

הנקודה הכי חשובה במצב שלנו היא להחזיר משמעות אל החיים שלנו. יש מצב חריג, אבל מאד חשוב לתת משמעות למצב הזה. מותר וצריך לתקף את הרגשות הללו, אבל לזכור שיש פרספקטיבה של זמן של שנים, במסגרתם אירועי החירום נרגעים, מה שמאפשר לתא המשפחתי לקבל חוסן מחדש.