בית כנסת, יודע כל אדם שביקר בארצות הברית, הוא לא רק מבנה אלא גם חלק מקהילה. אם בישראל בית הכנסת הוא המקום שבו מגיעים להתפלל בבוקר או בשבתות, בארה"ב זהו המבנה שמאחד יחד את כל הקהילה. התנ"ך, החגים, המנהגים המשותפים והערכים כולם נקבעים בבית הכנסת, ולכן הקהילות הרבות יודעות לבדל את עצמן וליצור אופי מיוחד משלהן. פרוייקט חדש של קרן משפחת רודרמן יוצא בעקבות ההיסטוריה המרתקת של המבנים העתיקים והיפהפיים שנמצאים במדינות השונות.
בית כנסת וקהילת "שארית ישראל", סן פרנסיסקו
בית הכנסת הזה נחשב לאחד המבנים המרשימים בסן פרנסיסקו , ואף הוכר בשנת 2010 כאתר במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים בארצות הברית.
ההיסטוריה של קהילת "שארית ישראל" החלה בשנת 1849, בעיצומה של תקופת "הבהלה לזהב" כאשר קבוצה של מחפשי זהב יהודים חלוצים התקבצו יחד במבנה קטן כדי לחגוג את ראש השנה ויום הכיפורים. רוב חברי הקהילה בשנותיה הראשונות היו מהגרים שהגיעו לארצות הברית ממרכז אירופה, וביניהם גם יהודים מאנגליה וכן יהודים מערי החוף המזרחי של ארצות הברית, שביקשו להימלט מן הערים הצפופות ולחפש אחר דרכי התעשרות מהירות.
בית הכנסת המקורי של הקהילה נשרף בשנת 1851 בשריפה גדולה שהחריבה חלקים נרחבים מהעיר סן פרנסיסקו. בית הכנסת הזמני שהקימו כדי לשרת את הקהילה עד לבנייה מחודשת, נשרף גם הוא עם התפשטות האש לחלקים נוספים בעיר.
עד סוף שנות החמישים של המאה ה־19 הגיעו לאזור סן פרנסיסקו מהגרים יהודים רבים כחלק מגלי ההגירה מגרמניה, ועד מהרה שיעורם של היהודים היה כ־10 אחוזים מכלל אוכלוסיית העיר. באותן שנים הקימה הקהילה את מבנה התפילה הקבוע הראשון שלה ברחוב סטוקטון שבמרכז העיר, בעלות של כ־10,000 דולרים (שווה ערך לכ־300,000 דולרים כיום). ואולם, במרוצת השנים המשיכה הקהילה לגדול במהירות, ועלה הצורך לבנות בית כנסת שיכיל את כל חבריה. בשנת 1903 החלה בניית בית הכנסת ברחוב קליפורניה 2266 במרכז העיר שמשמש את הקהילה עד היום. לפתיחה החגיגית של בית הכנסת ב-24 בספטמבר הגיעו כ־2,000 בני אדם.
בית הכנסת נבנה במיזוג של סגנונות אדריכלות ביזנטית ורומנסקית. עלות הבנייה נאמדה בכ־250 אלף דולרים (17.6 מיליון דולרים כיום). גובה המבנה 43 מטרים, והוא מתנשא מעל גגות הבתים באזור. ניתן להבחין בכיפת בית הכנסת הייחודית, שרוחבה 18 מטר, ממגוון נקודות תצפית ברחבי סן פרנסיסקו. בית הכנסת משתרע על פני 1,900 מטרים רבועים ויש בו עוגב עם 3,500 צינורות, כ־1,385 מושבים למתפללים, 1,109 נורות דקורטיביות ו־89 חלונות זכוכית מעוטרים.
אסונות הטבע הרבים שפוקדים את אזור מפרץ סן פרנסיסקו לא פסחו גם על בית הכנסת הנוכחי: המבנה הצליח לעמוד איתן בשתי רעידות אדמה שפקדו את סן פרנסיסקו בשנים 1906 ו־1989. בשנת 2005 הוכתר בניין בית הכנסת על ידי העיתון San Francisco Chronical כאחד מבתי הכנסת היפים באמריקה, ובשנת 2010 כאתר במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים בארצות הברית (NRHP).
"בית הכנסת של סנט תומאס" איי הבתולה, ארצות הברית
מתי בפעם האחרונה ביקרתם בבית כנסת שעל רצפתו חול ים? בית הכנסת הזה, שנמצא באי קטן בים הקריבי ומשקיף על מים תכולים ועל חופים לבנים, האמינו או לא, הוא אחד משני בתי הכנסת העתיקים בארצות הברית ובטריטוריות שלה, וכיאה לאי קריבי, הים הוא חלק בלתי נפרד ממנו.
ההיסטוריה של בית הכנסת ראשיתה במאה ה־17, כאשר האיים הקריביים היו בשליטת ממלכת דנמרק. בדומה לממלכה ההולנדית שמשלה באיים לפני כן, גם הדנים היו ליברלים כלפי דתות אחרות, וכך התאפשר באיים חופש פולחן מוחלט עבור קתולים ויהודים. באותה מאה התגוררו באי יהודים בודדים, אך לא הוקמה קהילה רשמית.
באמצע המאה ה־18, כחלק מהעיסוק בסחר הטרנס-אטלנטי של קני סוכר ופירות שהפך את האזור למוקד כלכלי משגשג, החלו להגיע לסנט תומאס מהגרים יהודים ממוצא ספרדי־פורטוגזי. עם הגעת הסוחרים היהודים עלה הצורך בהקמת בית עלמין יהודי, אשר נוסד באמצע המאה. בשיאה, מנתה קהילת סנט תומאס כ־400 חברים.
התארגנות להקמת קהילה יהודית ראשונה באי החלה בשנת 1796, אז נוסדה קהילת "קהל קדוש ברכה וגמילות חסדים", כיום "הקהילה העברית של סנט תומס". עם הקמת הקהילה, הוחלט על בניית מבנה קהילתי שישמש כבית כנסת. הבנייה הושלמה בשנת 1803 אך המבנה נשרף כשנה לאחר מכן. הקהילה פעלה כדי לשחזר את המבנה, אך לרוע המזל בשנת 1806 שוב עלה באש.
השטח שעליו עומד בית הכנסת כיום נרכש בשנת 1813. בתחילה נבנה בשטח בית כנסת קטן אשר פורק לאחר כעשור כדי לבנות בית כנסת גדול יותר עבור כל חברי הקהילה. המזל הרע לא פסח גם על מבנה זה אשר עלה באש בשנת 1831 כאשר פרצה שריפה גדולה שכילתה למעלה מ־800 מבנים בבירת האי, שרלוט אמאלי. למרות שבית הכנסת נפגע אנושות, שרדו בו שתי מגילות תורה ו"נר התמיד" של הקהילה.
בשנת 1833 נבנה על אותו השטח בית כנסת חדש אשר עומד על תילו עד היום ומשמש את הקהילה היהודית הקטנה באי. מבנה זה הוא אחד מבתי הכנסת העתיקים בארצות הברית, שני רק לבית הכנסת "טורו" בניופורט, רוד איילנד. מבנה בית הכנסת עשוי מתערובת של חומרים מקומיים שנמצאים בשפע על האי: אבנים, סיד, חול ודִבשָׁה.
חזית המבנה, בן קומה אחת, עוצב בהשראת סגנון "התחייה היוונית", חלונותיו המעוגלים עוצבו בהשראה גותית, העמודים התומכים בחלל הפנימי עשויים אבנים בעיצוב טוסקני, מחיצות עץ דקות מפרידות בין עזרת הגברים והנשים ובחזית בית הכנסת יש חצר קדמית.
בשל חשיבותו ההיסטורית הוכר מבנה בית הכנסת בשנת 1997 הן כאתר במרשם של מקומות היסטוריים בארצות הברית, והן כאתר ציון דרך לאומי (National Historic Landmark), כבוד השמור למספר מצומצם של אתרים ומבנים היסטוריים בארצות הברית. המבנה הוא אחד משלושה ציוני דרך לאומיים באיי הבתולה. ובשנת 2000 עבר המבנה שיפוץ מסיבי, במסגרתו שוחזרו ושומרו אלמנטים מן המבנה המקורי.
למרות אסונות הטבע שפקדו את הקהילה מאז הקמתה, הקהילה היהודית ממשיכה לקיים תפילות במקום. בספטמבר 2017, היכה הוריקן קטלני באיים הקריביים ובפרט בסנט תומאס. בית הכנסת ספג נזקים קשים אך המשיך לשרת כמרכז הרוחני וקהילתי של יהודי האי סנט תומאס, וכיום פועל בו גם מוזיאון שמציג את ההיסטוריה העשירה של הקהילה.
בית הכנסת של רחוב לויד, בולטימור
בית הכנסת של רחוב לויד, בולטימור הוא אחד משלושת בתי הכנסת העתיקים בארצות הברית שעוד עומדים על תילם, וככל הנראה הראשון בצפון אמריקה שהציג מגן דוד בחזיתו. אז למה בעצם כדאי להכיר את בית הכנסת הוורוד שעוצב בסגנון יווני וכיום משמש כמוזיאון היהודי של מרילנד?
בית הכנסת של רחוב לויד נבנה בשנת 1845 על ידי שני ארכיטקטים מקומיים, שעיצבו אותו בדומה לכנסייה בפטיסטית סמוכה. זהו בית הכנסת הראשון בכל מדינת מרילנד, והשלישי בארצות הברית.
בית הכנסת נבנה בהשראת הסגנון העיצובי של "התחייה היוונית", וארבעת העמודים בחזיתו (הצבועים בוורוד בהיר) מעידים על סגנון זה. בחזית הבניין ממוקם חלון ייחודי בצורת מגן דוד. המבנה נחשב לראשון בארצות הברית שהציג סמל מגן דוד בחזיתו, בתקופה שבה לא היה נהוג להציג סמלים יהודיים במרחב הציבורי.
בסוף המאה ה־19, במקביל לגלי ההגירה הגדולה ממזרח אירופה, השתנתה אוכלוסיית בולטימור, ובהתאם השתנה גם בית הכנסת. בשנת 1899 מכרה הקהילה היהודית את המבנה והוא הפך לכנסייה קתולית בפטיסטית ששימשה את הקהילה הליטאית הנוצרית שצמחה בעיר.
בשנת 1905 חזר המבנה לידיים יהודיות. מהגרים יהודים מזרח אירופיים שהקימו את אחת הקהילות היהודיות הגדולות באזור, "שומרי משמר הקודש", רכשו מידי הקהילה הליטאית את בית הכנסת. קהילת "שומרי משמר הקודש" השתמשו בבית הכנסת באופן רציף מאותה השנה ועד סוף שנות השישים של המאה ה־20, כאשר עזבו את בית הכנסת. המבנה הנטוש והעתיק עמד על תילו תחת סכנת הריסה, ואולם אנשי "המוזיאון היהודי של מרילנד" רכשו את המבנה ההיסטורי החשוב והצילו אותו. בשנת 2008 המבנה עבר שיפוצים נרחבים בעלות של כמיליון דולר, במטרה להשיב את המבנה למראהו המקורי משנת 1846.
בשנת 2011 התגלה מקווה בחפירות שנערכו מתחת לבית הכנסת, ועל פי ההערכות הוא נחשב למקווה העתיק ביותר בארצות הברית. על פי צורת הבנייה האירופית של המקווה וההיסטוריה של קהילת יהודי בולטימור סבורים שהמקווה היה שייך לקהילה הגרמנית היהודית הקטנה של בולטימור שצמחה בראשית המאה ה־19. על פי המידע ההיסטורי המקווה היה קיים כאשר נבנה בית הכנסת ברחוב לויד, וככל הנראה נהרס כחלק מעבודות ההרחבה בבית הכנסת בשנת 1860.
שירה רודרמן, מנכ״לית קרן משפחת רודרמן מסכמת: "אנו שמחים לשתף את הציבור הרחב בפרוייקט מיוחד שיזמנו בקרן, פרוייקט בתי הכנסת. באמצעות העושר התרבותי והקהילתי הקיים בסיפוריהם השונים של בתי הכנסת, ניתן גם להתוודע לתולדותיה של הקהילה היהודית בארה״ב ולהתפתחותה. הפרויקט חשף אותנו לסיפורים מרתקים שאינם מהווים מקשה אחת, אלא מכלול מגוון בעל רבדים שונים של סיפורים של מדינות, ערים וקהילות. מאחורי כל אחד מבתי הכנסת הנכללים בפרוייקט ישנה היסטוריה מרתקת אשר חושפת בין היתר גם את הסיפור של הקהילות היהודיות בהווה ובעבר. בחרנו להשתמש ברשתות החברתיות כפלטפורמת הפצה מרכזית, מתוך רצון להגיע לכמה שיותר קהלים חדשים ובמיוחד לדור הצעיר, במטרה לחבר אותם לעושר ההיסטורי, התרבותי והדתי של הקהילות היהודיות בארצות הברית ובכך לעשות עוד צעד משמעותי בחיזוק הקשר בין החברה הישראלית לקהילות היהודיות בארצות הברית".
ניתן למצוא מידע מרתק על בתי כנסת נוספים של הקהילות היהודיות בארה"ב בעמוד הפייסבוק של קרן משפחת רודרמן.
