מצווה קדושה בלי היגיון: למה פרה אדומה כל כך מעניינת את הדתיים?

בשנים האחרונות, בין שאר עיסוקי, נתבקשתי על ידי מספר ארגונים ועמותות להוביל מספר תהליכי מחקר ובחינה מדעית בתחום הגנטי, הטכנולוגי וההלכתי בנושא שמרגש מיליונים ברחבי העולם: "סוד הפרה האדומה".

בשבת הקרובה, מיד לאחר קריאת הפרשה הנקראת בספר התורה מידי שבוע על פי סדר כרונולוגי, יוסיפו בבתי הכנסת בקהילות היהודיות ברחבי תבל את קריאתה של פרשת "פרה", המופיעה בתחילתה של פרשת "חוקת" בספר במדבר, ועוסקת בדיני הפרה האדומה. העיסוק בפרשה זו נובע מחג הפסח הממשמש ובא, מכיוון שאחד מציווי החג הינו אכילת קרבן הפסח בטהרה. זהו הזמן להתחיל ולהתכונן, ולהיטהר מ"טומאת המת".

עבודות הקודש וההתעסקות בענייני הטהרה בבית המקדש ומחוצה לו היו חייבים להיעשות בקדושה ובטהרה. אחד מהתנאים הבסיסים לכך היה היטהרות מ"טומאת מת" הנובעת מנגיעה במת.

בניגוד להיטהרות רגילה משאר הטומאות, שבה נדרש היה לאחר זמן מסויים לטבול במקווה שבו מים טהורים, הרי שתהליך ההיטהרות מטומאת מת הייתה מורכבת יותר וכללה "הזאה" (התזה) של "מי חטאת"- מים מיוחדים שבהם מעורב אפר של פרה שצבעה אדום לחלוטין, שלא עלה עליה כל עול, ושאינה בעלת מום כלשהו. ההזאה (התזה) הייתה נעשית בעזרת "אזוב" ביום השלישי וביום השביעי לטומאה, על ידי איש טהור על האיש שנטמא ממת. אותו איש טהור הופך לאחר ההזאה לטמא, עד שיטבול במקווה – ואז באותו הערב הוא חוזר להיות טהור.

הרמב"ם מציין בהלכות פרה אדומה, כי מאז בריאת העולם היו תשעה פרות שהוכנו לצורך הטהרה, ומציין אף מתי ייעשה שימוש בפרה נוספת (הלכות פרה אדומה סוף פרק ג): "תשע פרות אדומות נעשו משנצטוו במצווה זו עד שחרב הבית בשנייה. ראשונה עשה משה רבנו, שנייה עשה עזרא, ושבע מעזרא עד חורבן הבית. והעשירית יעשה המלך המשיח, מהרה ייגלה, אמן כן יהי רצון". כעת כל יהודי באשר הוא נחשב כטמא ב"טומאת מת", ולכן כשהמשיח יגיע ובית המקדש ייבנה, כל אדם שירצה להגיע אליו, ולקיים בין היתר את מצוות קורבן הפסח, יצטרך להיות טהור.

ההתעסקות במציאת הפרה האדומה מסקרנת ומרתקת, ומסעירה את הדמיון. לתדהמתי, מסיורי ברחבי העולם, ומשיחות מדעיות עם חוקרים בעלי שם במרכזים עולמיים למחקרי גניטקה של בעלי חיים באירופה, באוסטרליה ובארה"ב, התברר שהדבר מסקרן אותם לא פחות.

כאן צריך לומר חשוב, לציניקנים שכבר מפשילים את שרווליהם להשיב מלחמתם השערה במקלדת שלפניהם בהגיגיהם, או חמור מזה שוקלים בכובד ראש להעניק את 'דיס-לייקיהם', בדבר חוסר ההגיון העומד מאחורי הנושא, אצדיע ואומר בראש מורם: "הפעם אני אתכם. אכן אין הגיון". לא אני אמרתי זאת, אלא שהיהדות מגדירה את כל נושא ההתעסקות בפרה האדומה כמצווה חסרת היגיון, ועל כן מוגדרת כ-"חוקה" ומצווה שמציינת את האמונה הפשוטה. בעתיה הרמב"ם, אשר בדרך כלל מהווה דמות רציונאלית ופחות רוחנית, סיים את דבריו לגבי התזמון הצפוי לשימוש בפרה העשירית בברכה מיסטית העוסקת באמונה בביאת המשיח.

האמת היא שטקס שחיטת הפרה האדומה האחרונה נעשה דווקא לא מזמן, בכל הנוגע לאזכורים היסטוריים. ב-1952 ביצע את הטקס הכהן ממהרה יסהק מראשי קהילת ביתא ישראל באתיופיה. במדינה האפריקאית נהגו לשחוט פרות לצורך הטיהור, אך במקום פרות אדומות עברו במדינה לשימוש בפרות בצבע חום בהיר. התהליך נעשה ביודעין שלא על פי כללי ההלכה, אך תפקידו היה לתת השראה וכמיהה לשיבת ציון וירושלים, וציפייה לבניית המקדש ולעבודת הקודש.

קהילות מדתות שונות ברחבי העולם רואות זכות ומצווה בכך שהפרה האדומה תיפול בחלקם, ובכך יזכו לסייע לעם ישראל במימוש שאיפותיו. לכן, ישנה התעוררות רבה בקרב קהילות דתיות נוצריות, שמפעילות חוות חקלאיות ייחודיות לגידול פרות מזן אדום עם ספרי יוחסין ותיעוד מדוייק. על אף שהתחרויות בדבר הפרה האדומה הטובה יותר קשורה לטיבה בהיבט הגזעי, ואיכות הבשר, הרי שמידי פעם נמצאים בחוות אלה פרות שייתכן ויכולות להתאים לקריטריונים הנדרשים.

על חשיבותה של הפרה האדומה ניתן ללמוד מסיפור מופלא שמובא בגמרא. לפני כ-2000 שנה נולדה פרה אדומה כשרה אצל אחד מבעלי החוות הייחודיות שלא היה יהודי. חז"ל ייחסו זאת להתנהגותו האצילית וקיום מצוות כיבוד הורים, מכיוון ששנה קודם לכן התרחש אירוע שהוכיח את צדיקותו: אביו של אותו אדם ישן על תיבת אבני חן יקרה עד מאוד, שהיה בה אבן שמתאימה לאחד מאבני החושן שהיו בבגדו של הכהן הגדול במקדש. הפצרותיהם של החכמים לקניית האבן במחירים מופקעים לא צלחה, שכן בעל החווה סירב בכל מחיר להעיר את אביו משינתו, גם אם יפסיד בכך דמים מרובים.

הפרה האדומה טומנת בחובה מעבר לציווי העתיק, דוגמא ומופת לכמיהה לטהרה ושלימות ערכית ומוסרית, המכבדת את הסביבה ואת הזולת, כבוד הדדי, ענווה וציפייה לשיבת ציון.

הרב שרגא נתן דהן הינו קצין במיל', בעל תואר שני בתחומי ניהול וטכנולוגיה ומוסמך לרבנות ודיינות. משמש יועץ ומרצה בגופים ציבוריים, ביטחוניים, חינוכיים ומדעיים בנושאי הלכה, טכנולוגיה, רפואה, מדע וחלל