המעבר החד שעברנו בשנתיים האחרונות מבוגרים ועד צעירים עקב הקורונה השפיע גם על שמחת הפורים.
חג הפורים מבוסס על אחדות, שלום, שלווה וחיבורים. כל זה התערער בקורונה: מציאות של חוסר ודאות, פירוד פיזי, בידודים ופירוד רוחני, מקיפים אותנו בגלים עולים ויורדים בשנתיים האחרונות. איך נוכל לעלות קומה השנה בהיבט של השמחה? הרי בבסיס יכולה הקורונה ללמד אותנו דבר או שניים.
מהי שמחה? יש שני סוגים של שמחה: (א) וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה עֹשָׂה (קהלת ב ב): שמחה של הוללות שבסופה יש עצב; (ב) עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה (תהלים ק ב). הרמב"ם מפרש את הפסוק בצורה כזו: "שֶׁהַשִּׂמְחָה שֶׁיִּשְׂמַח אָדָם בַּעֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת וּבְאַהֲבַת הָאֵל שֶׁצִּוָּה בָּהֶן, עֲבוֹדָה גְּדוֹלָה הִיא וְכָל הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִשִּׂמְחָה זוֹ רָאוּי לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמָר "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶתה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב.." (ספר זמנים, שופר ולולב ח טו) לפי רעיון זה, עקרון השמחה הינו תנאי נדרש בקיום כל מצווה ומצווה. והוא חלק ממצוות אהבת ה'.
מדוע אנו שמחים בפורים? בפורים התגלה שניתן להפך את המציאות. הרע משרת את הטוב.
המן הרשע חישב את יום השמדת ישראל ביום שבו הם צריכים להיות בשיא העצבות: "כנפול פּוּר הוּא הַגּוֹרָל: כיון שנפל פור בחודש אדר שמח שמחה גדולה. אמר: נפל לי פור בְּיֶרַח שמת בו משה,
ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד" (מגילה יג, ב). יוצא שיום יג' באדר
(יום השבעה האחרון) הינו היום הקשה ביותר לאבלות על משה רבינו ולכן קבע תאריך זה.
אולם, נהפוך הוא - ביום זה התגלה הקשר הבלתי ינותק בינינו לבין הקב"ה. אין עצבות לפניו יתברך.
לא ניתן לבטל את הקשר בין עם ישראל לקב"ה.
שמחה מתארת מציאות שלמה. אדם שלם הוא אדם שמח. אדם שמרגיש מיצוי עצמי ושכוחותיו באים לידי ביטוי הוא אדם שמח. שיא השלמות שלנו כיחידים וכעם הוא בחינת הקרבה שלנו לקדוש ברוך הוא. התשובה היא פשוטה: אנחנו בניו של ה'. בן תמיד נשאר בן. בן תמיד יכול לקרוא לאביו 'אבא'.
שמחה זו התגלתה בפורים במלוא עוצמתה.
בתקופה זו נהוג לקרוא 4 פרשות שמעצבות לנו כלים לכל השנה ליצור ולהכיל מציאות של שמחה:
פרשת שקלים: מזכירה לנו שיש לנו חלק בבית המקדש. כל יהודי מצווה לתרום את מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל לבית המקדש ובכך יש לו חלק בבית המקדש. קשר זה לא תלוי במצב סוציו אקונומי - הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט אלא מחייב כל אחד ואחד מהעם. היום – עושים זכר למחצית השקל – גם כדי לזכור את בית המקדש וגם לדעת שאנחנו אף פעם לא לבד! תמיד יש לנו קשר עם הקדושה, עם מציאות ה' שנמצאת בתוך כל אחד ואחת מאיתנו. אדם שיודע שהוא לא לבד – לא יכול ליפול וגם לא ניתן להפיל אותו.
פרשת זכור: לזכור את אשר עשה לנו עמלק. יש רע בעולם. צריך להכיר אותו ולמחות אותו. היום – להתרחק מדברים שמחסירים אותנו ופוגעים בנו. אני לא חייב להיכנע לתכונות 'עמלקיות',
שבלי שום סיבה פוגעות ומשפילות. אני לא צריך להאשים את עצמי ברע הזה או לקחת עליו אחריות.
אני שואף למציאות שלימה בה אין רע בכלל: לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יְ-הוָה כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים. כל דבר שמנמיך אותי, מקטין אותי, מקרר את ההתלהבות שלי אני יכול אף למחות אותו. אני צריך לזכור שאני אחראי לגורלי ולשמחה שבי.
פרשת פרה: דרך ההיטהרות מן הטומאה, כדי שנוכל לבוא לבית המקדש ולהקריב קורבנות.
היום – לעשות הכל כדי להיות בשמחה-שלמות. ללכת למקווה (אפילו שבפועל אני עדיין נשאר טמא מת..), ליצור עולם חיובי, להסתכל על הסובבים אותי בעין טובה: תחשוב טוב, יהיה טוב, תאמין בעצמך!
פרשת החודש: נזכר עניין קידוש החודש ומצוות הפסח. כמו כן, קריאתה מעוררת להתכונן לחג הפסח וכל מצוותיו. היום – חודש – סוד החידוש. העולם מתחדש תמיד! חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ. אני כל הזמן נולד מחדש. כל הזמן בוחר מחדש. כל הזמן חי מחדש. וזה שורש הגאולה – לדעת שאפשר לשנות ולבחור בטוב.
ארבע פרשיות אלו בונות ומעצבות את השמחה שלנו בכל השנה.
שתיית יין יכולה לבטא מציאות של חיבור ושמחה אבל יכולה לבטא גם בריחה מהמציאות למציאות מְדֻמָּה כדוגמת האבל שרוצה לברוח מאבלו: תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ (משלי לא ו).
אם כך, כמה אפשר לשתות?! הרבה דעות ותשובות ישנן לשאלה זו, אולם אני מתחבר, בהקשר לדברינו ששמחה מייצגת חיבור ושלימות: אפשר לשתות במידה כזו, שאם חברך צריך עזרה – תוכל לעזור לו! (הרב ציון בן רצון)
שיאו של פורים, מתבטא בארבע מצוות חיבוריות, שמדייקות את שורש השמחה:
משלוח מנות – מבטא את היכולת לחלוק את האושר שלך עם האחר, הדאגה לסביבתך והידיעה שאתה לא לבד.
מתנות לאביונים – אין השמחה אמיתית כשלי יש ולך אין. שמחה אמיתית הינה שמחה מאוחדת בעצם הידיעה שאני חלק מחברה. כל אחד מאיתנו הוא 'עשיר' בדבר אחד ו'אביון' במשהו אחר.
אם אנו, כחברה ויחידים, נוכל לעזור, לתת אחד לשני ולגבות אחד את השני – נזכה לחיות חיים שלימים ומאירים.
קריאת המגילה – בקריאת המגילה אנו זוכרים ויודעים שאעפ"י ששמו של ה' אינו מוזכר במגילה וניתן לצייר את החיים כטלנובלה מקרית – התשובה היא לא! החיים הם השגחה פרטית מופלאה ומיוחדת! מדי פעם ניתן לראות את שזירת המעגלים. הידיעה שגם בחוויות הקשות של החיים, נפילות ועליות, אנחנו לא לבד ויש תוכנית לכל מה שקורה –ממלאת אותנו בתחושה של משמעות ומטרה.
אנו זוכים לעלות קומה בשמחה שלנו ומוקירים את ה'ביחד' מתוך שמחה של מצווה.
יהי רצון שנזכה מתוך שני חודשי אדר לשפע של שמחה ואחדות לכל השנה!
הכותב הוא רב כפר הנוער הדתי הודיות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו