באחד מבסיסי צה"ל נתלה פעם שלט מאיר עיניים: "פורים שמח, בפקודה!!!". עם כניסתנו לחודש אדר, שבו מרבים בשמחה, עולה השאלה מהי שמחה אמיתית? עולם המדע והרפואה עוסקים כל העת בפתרונות מניפולטיביים שמטרתם לסייע ולטייב את איכות חייו של נפש האדם. חלק מהפתרונות המוצעים הינם בעלי יכולת להשפיע רגשית על נפש האדם. אך האם זו אכן השפעה אמיתית ורגשית או השפעה רגעית שנותנת תחושת ריגוש ברת חלוף.
רבי שמחה בונים מפשיסחה, שחי לפני כמאתיים שנה סיפר: "פעם אחת הייתי צריך לספר איזה סיפור מעשה, אבל היה זה מעשה של חולין, וידעתי שאם אספר אותו הוא יעורר צחוק גדול. באותה עת היה קהל גדול מאוד, ואמר לי היצר הרע שלא אספר, כי אני עלול להפסיד את הקהל שלי, שלא יראה בי עוד רבי. אמרתי לעצמי: נסתרות דרכי השם, ואני – מדוע אני צריך לעשות חשבונות כאלה? יהיה מה שיהיה – איני יכול לעצור את הקדושה שבמילים ובאותיות. הלוא כך אמר גם רבי פנחס מקוריץ, שכל מיני התענוג הם מגן עדן, ואפילו דברי בדיחה! השלמתי עם כך שלא אוכל עוד לשמש רב וסיפרתי את המעשה, שאכן עורר צחוקים רבים, אך אני – לא הייתי שותף לצחוק זה. והנה, מאז סיפרתי נזרקו אליי יותר 'קוויטְלַך' – (פתקאות בקשה), והחסידים דבקו בי אף יותר ממקודם".
השמחה לא אחת נראית בעיני המתבונן כסם שמסייע להתמודד עם אתגרי החיים ומורכבותם. בחז"ל ובתורה ישנם התייחסויות רבות לשמחה, שרואות בה כמרכיב חיוני לחיים יהודיים כשרים ומוצלחים. כך למשל, אם ישנה התדרדרות מוסרית בדור מסויים יש לבדוק האם הדור לוקה בחוסר שמחה. וכמאמר הפסוק: "תחת אשר לא עבדת את ה אלוקיך בשמחה ובטוב לבב".
מה סוד השמחה אם כן ומה משמעותה?
השמחה בהגדרתה הרפואית-מדעית הינה רגש חיובי שבו האדם נתון במצב רוח טוב ומרומם. לרוב בעקבות התרחשות או חוויה אותה הוא מפרש כחיובית מבחינתו באחד מהיבטי חייו, או בעקבות חוויה מעין זו שעולה בזיכרונו מהעבר.
• בילויים ואטרקציות עד 100 שקלים
השמחה ככלל יכולה להשתנות בעוצמתה בהתאם לרגש המעורב בהפקתה או בהתאם לעוצמת ההתרחשות. היא יכולה להתבטא בשביעות רצון קלה מדבר מסוים, ועד למושג החסידי "שמחה פורצת גדר" – דהיינו שמחה מתפרצת הסוחפת ומקרינה לכל הסובבים אותה.
המאפיינים שמביאים לידי ביטוי רגש זה יכולים לבוא לידי ביטוי באופן חיצוני, שנובע ממחשבות ומביטויים גופניים מסוימים, כמו חשיבה אופטימית ובאות לידי ביטוי באופנים שונים כגון: מבע פנים צוהל, עיניים מאירות, חיוכים ותחושה אנרגטית וקלילה של הגוף.
גילויי מאפייני השמחה אצל אדם יכולות לנבוע משמועה טובה, שמיעת בדיחות, ארוחה טובה, קניית דבר מסויים, קבלת מתנה, הצלחה בתחרות או ניצחון של קבוצה ספורטיבית אהודה. מאידך יודעים אנו כי לעיתים שימוש בחומרים הקשורים לתרכובות מלאכותיות כל שהן כגון צריכת אלכוהול, סמים ותרופות, משפיעים על תהליכים ביולוגים בגוף האדם ויכולים גם להשפיע על רמת השמחה וביטוייה החיצונים.
אם כן ניתן לאפיין את השמחה ככזו המושפעת מאירועים טובים וחיוביים שמתרחשים בסביבה והיא תמלא אותנו בסיפוק פנימי. מאידך ישנה שמחה שהינה חיצונית לחלוטין, ובאה ממעורבות של חומרים הנכנסים לגוף האדם ומשפיעים באופן כמעט לא רציונלי, ובדרך כלל גם בעלי השפעה מוגבלת בזמן.
על פניו נראה כי הכוונת היהדות "להיות בשמחה" הינה עידוד שמחה אמיתית, פנימית וטבעית ולעומת זאת תשלול מכל-וכל שמחה מלאכותית המסתייעת באמצעי עזר מלאכותיים. אולם מסתבר כי ע"פ מקורות חז"ל, הרי שבאירועים ובזמנים מסויימים ערכה של השמחה רם וחשוב כל כך שאף אם נדרש להגיע לתחושות שמחה באמצעים חיצוניים יש לעשות כן. כמאמר חז"ל "אין שמחה אלה בבשר ויין" או לחילופין "חייב איניש לבסומי בפורייא" (חייב אדם להתבשם ולשמוח באמצעות משקה יין בחג הפורים) ועוד.
על פי חקר המוח, הרי שתחושת שמחה באה לידי ביטוי בגוף האדם בהפרשה של מוליכים עצביים הגורמים עוררות והנאה. בין המוליכים האלה נמנים סרוטונין דופמין אנדורפינים ועוד. המעניין הוא שחלק מהמוליכים נוצרים בהתאם להתנהגות ולרגש שמשפיעים על תאי העצב בגזע המוח לייצרם ולהוליכם. לעומת זאת, האנדורפינים, שמסייעים לשיכוך כאב ולשיפור מצב הרוח, הם חלק מקבוצה של חומרים כימיים (נוירוטרנסמיטורים) שמצויים באופן טבעי במוח ומופרשים מבלוטת יותרת המוח.
על ידי השמחה-הטבעית או המלאכותית אנו בעצם מגלים את התחושות והחוויות הפנימיות שלנו ומונעים מתהליכים אחרים לחספס אותם.
הרמב"ם, שהיה גם בקיא בתקופתו בעולם הרפואה, מביא את הצורך התמידי בשמחה על מנת לאזן את המערכות העצביות בגוף האדם ולהיות אדם בריא יותר ומאוזן נפשית ורוחנית וכדבריו: "ולא יהא מהולל ושוחק ולא עצב ואונן אלא שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות".
אך בחודש אדר אנו נדרשים לשמחה מיוחדת יותר, עילאית יותר - כזו הפורצת את כל הגדרות ואת כל המניעות והעיכובים, כדברי חז"ל בגמרא: "משנכנס אדר מרבים בשמחה".
מובא בחסידות שכאשר האדם שמח הוא רואה את הטוב שבזולת ואוהב אותו, וכאשר האדם עצוב - הזולת תמיד נראה לו שלילי והוא רואה את חסרונותיו ומזה בא חס ושלום לידי שנאה.
אחד מאדמו"רי חסידות חב"ד, הידועים בשמחתם הפנימית, המחיש פעם את דבריו: כאשר אדם מרגיש שיש לו די מחסורו הוא מתקרב לכולם, אוהב את כולם, וכולם נראים טוב בעיניו. לעומת זאת כשחסר לו והוא עצוב, הוא רואה את החסרונות של הסובבים אותו ובמילא מתרחק מהם.
נמצא ששמחה היא כלי לראות את הטוב שבעולם, להתקרב אל הזולת, להביט ולחיות יחד עימו. המבחן לכך שאתה מחובר לעצמך, הוא כמה שאתה אוהב, ואהבה נובעת משמחה. זאת אומרת שכדי לאהוב, צריכים להיות שמחים ולא, אתה עלול להרגיש ריחוק מהזולת. הדבר נכון גם בחינוך הצאצאים. יש לגלות כלפי ילדנו רגשי חום, אהבה ושמחה שהם זקוקים לו. הדבר ישפיע גם על שמחת ההורים וגם על שמחת הצאצאים.
מסתבר אם כן, שהשמחה אינה סתם רגש חיצוני של התלהבות רגעית אלא שייכת לנפש השכלית והרוחנית ומחברת את האדם לעצמו ולזולתו, שכן פנימיותו של האדם תמיד תחפש את השלימות הפנימית (נורמלי כמובן שנראה גם את הפגמים שלנו). איננו מושלמים אך על ידי השמחה נבחין כי הפגמים הינם חיצוניים בלבד ביחס למהות הפנימית של שורש נשמתנו.
סודו של חודש אדר, כששיאו חג הפורים הינו הסרת המסכות, הוא שאנו מסתכלים על האמת הפנימית ומבינים שהשמחה האמיתית נובעת ממעמקי הנפש. כמאמר חז"ל: "נכנס יין יצא סוד".
הרב שרגא נתן דהן הינו קצין במיל. בעל תואר שני בתחומי ניהול וטכנולוגיה ומוסמך לרבנות ודיינות. משמש יועץ ומרצה בגופים ציבוריים, ביטחוניים, חינוכיים ומדעיים בנושאי הלכה, טכנולוגיה, רפואה, מדע וחלל.
