בט' באב חל על חורבן בית המקדש הראשון והשני. אנחנו יודעים כי בית ראשון נחרב בשל שלוש עבירות שעליהן נאמר "יהרג ובל יעבור": עבודה זרה, שפיכות דמים וגילוי עריות. לאחר חורבן בית ראשון עם ישראל חזר בתשובה שלמה. למרות התיקון והדבקות בתורה, גם בית המקדש השני הוחרב ועולה השאלה מדוע. בתלמוד כתוב כי בית המקדש חרב בשל שנאת חינם, ובגמרא אומרים כי היא מקבילה ואולי אף יותר חמורה משלושת העבירות.
נאמר כי "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו נחרב בימיו". עם ישראל עד עצם היום הזה חוטא בשנאת חינם. אנחנו לא מודעים לעד כמה שזה מצוי בקרבנו. מרבית האנשים לא מודעים לכך שהם בעצמם מלאים בשנאת חינם כי הם לא יודעים מה זו שנאת חינם.
שנאת חינם היא שנאה של יחיד בשל תפיסה שונה או השתייכות לקבוצה או למגזר שונה. אבל בפרקי אבות, פרק ב', משנה י"א רבי יהושע מסביר שנאת חינם אחרת לפיה "עַיִן הָרַע, וְיֵצֶר הָרַע, וְשִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם". רבי עובדיה מברטנורא פירש עין הרע כמו עין רעה של אדם אשר אינו במסתפק במה שיש לו ומחזר אחר מה שאין לו.
אחרים מפרשים עין הרע, כמי שמכניס עין הרע בממון של חבריו או בבניו ומזיק להם. הקנאה וצרות העין נחשבת לשנאת חינם. מספרים כי הרב רבי איסר זלמן מלצר, ראש ישיבת עץ חיים בירושלים, השוכנת בסמוך לשוק מחנה יהודה נזהר שלא לעבור דרך השוק. כששאלו אותו מדוע ענה כי כשעוברים בשוק ללא כוונה לקנות, יש חשש לעין הרע, כמו אדם המתפעל בשדה של חברו ויכול לשים עין הרע על התבואה.
רבי עובדיה מברטנורא פירש את שנאת הבריות גם כן כשנאת חינם, ורמב"ם פירש זאת אחרת, כמי שמואס בחברת הבריות ואוהב להית לבדו. ואחרים אומרים כי זה אדם שאופיו מביא עליו את שנאת הבריות. כל אלו פוגמים באיכות חייו של האדם ועלולים להביא לצאתו מן עולם הזה.
בתלמוד ישנה אגדה על אלכסנדר הגדול המספרת כי לאחר מסע כיבושיו הוא הגיע לביקור אצל מלך ארץ קציא, ארץ הקצה. כשהגיע הראו לו את כל אוצרות ממלכת קציא, אך אלכסנדר מוקדון אמר כי הגיע להתרשם מהחוקים. בעודו נמצא שם, הגיעו שני אנשים להישפט בפני מלך קציא על מטמון שנמצא. הראשון אמר למלך כי קנה מהשני חלקה נטושה ולאחר שחרש אותה מצא בה מטמון, ולכן מבקש שהשני ייקח אותו כי קנה ממנו חלקה נטושה ולא מטמון. האדם השני אמר כי כמו שהאחר מפחד להיגזל כך גם הוא, ואת החלקה מכר עם כל מה שבתוכה מהתהום ועד הרקיע.
כדי להשכין שלום מלך קציא מציע להם לחתן את בתו של זה בבנו של זה ולהעניק לזוג את המטמון. אלכסנדר הגדול נדהם ומציין בפני המלך קציא כי בארצו שלו היו הורגים את שני האנשים ומחרימים את המטמון לטובת המלך. בתגובה שאל מלך קציא את מוקדון האם השמש מאירה בארצו, והאם הגשמים יורדים עליהם והאם יש כבשים ועזים בארצו. כשהשיב מוקדון בחיוב, קילל מלך קציא ואמר כי רק בזכות הכבשים והעזים מאירה להם השמש ויורדים להם הגשמים.
לדעת אלכסנדר הגדול התחרות בין האנשים, השנאה, הקנאה והמלחמה הם אלו שבונים את העולם. זאת בניגוד לגישתו של מלך קציא, שעולם חסד ייבנה בזכות אנשים טובים, ולכן יש לתת את המטמון לזוג שיינשא. אנשים טובים מולידים צאצאים טובים ובזכותם העולם ייבנה מיסודות של אהבה ואחדות. אותה אגדה רלוונטית גם למנהיגות בארצנו, כל אדם שנבחר למשרתו נבחר על ידי הציבור שלו, אך עליו לשרת את הציבור כולו ולחשוב על טובת כולם ולא רק על טובת המגזר שלו, אחרת גם זה שנאת חינם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו