לא בכל מחיר: מה דעת ההלכה על שחרור בני הזוג אוקנין?

במוצאי שבת הקרובה, אור לי"ז בכסלו, ימלאו 20 שנה בדיוק לפיגוע הכפול במרכז העיר ירושלים,
שבמהלכו פוצצו את עצמם בהפרש של מספר שניות שני מחבלים מתאבדים עם חגורת נפץ, במתקפה מתואמת היטב במדרחוב ליד חבורת צעירים. הפצועים פונו לאחד הרחובות הצדדיים לטיפול ופינוי, ובמהלך הטיפול בפצועים התפוצצה במקום מכונית תופת. בפיגוע נרצחו 11 בני אדם.

באותם ימים של פיגועי התופת בירושלים (2001), לאור החשש הכבד להיקלע לאירוע טרור, עלתה השאלה בדבר סיכון הפרט לטובת הצלת הכלל, כגון כוחות ההצלה אשר נפגעו לא אחת בדרכם להציל נפגעים.

שאלה הפוכה עלתה עם מעצרו של מבצע הפיגוע, פעיל בכיר בחמאס - אבראהים חאמד, שהיה מפקד גדודי עז א-דין אל-קסאם ביהודה ושומרון בימי האינתיפאדה השנייה. חאמד נשפט ל-54 מאסרי עולם לאחר דיונים ארוכים ומורכבים בבית הדין, אשר השית עליו אחריות ישירה להירצחם של 46 ישראלים, פציעתם של יותר מ-400 ותכנון חלק ניכר מהפיגועים הקשים שידעה ישראל באותה העת.

עם מאסרו עלתה שאלת הצלת הפרט על ידי סיכון הכלל, כאשר בעסקת שליט עלה שמו של חמאד כפוטנציאל לשחרור. הדבר ככל הנראה היה קורם עור וגידים, לולא הווטו אשר הטילו ראש השב"כ והרמטכ"ל וסירובם התקיף להכניסו לרשימת המשוחררים בעסקה בעקבות תפקידו, מעמדו כראש הזרוע הצבאית של החמאס בגדה והסיכון הרב מדי בשחרורו.

אין ספק שהדילמות האתיות והערכיות בעסקת שליט היו מורכבות, כאשר ברור כי כל דקה שהחטוף אינו חוזר לביתו הרי שחייו עומדים מנגד, ומאידך שחרור מחבלים מהווה סכנה מהותית לכלל. ואכן, רבים ממשוחררי העסקה חזרו די מהר לעסוק בטרור ואף רצחו יהודים נוספים.

קלף מיקוח

השבוע נקלענו לדילמה שונה ומורכבת לא פחות, כאשר זוג ישראלים נעצר בטורקיה לאחר שצילמו את ארמונו של ארדואן. במקרה זה חייהם אינם בסכנה בשלב זה, אך נראה כי הם נעצרו כדי להיות קלף מיקוח בזירה הדיפלומטית/פוליטית.

העם היהודי למוד ניסיון בשימוש בו כקלף מיקוח לנושאים שונים. ייתכן שליבם הרחום של בני עמנו אשר עשו הכל למען שחרור אחיהם עמד בלב העניין, או פשוט ההגדרה של חז"ל כי הלכה היא שעשיו שונא ליעקב. הן בימי הבית השני והן לאחר החורבן עשו היהודים מאמצים רבים לפדות שבויים יהודיים מידי הגויים. ליד מרכז ההנהגה בארץ-ישראל הייתה קופה שיועדה לפדיון שבויים, אבל היו גם יוזמות פרטיות. חשיבות הנושא כל כך רבה, עד שההלכה היהודית מורה למכור את חומרי הבנייה שנרכשו מתרומה עבור בניית בית כנסת ולהעביר את הכסף לפדיון שבויים.

כאשר מדובר באנשים שנפלו בשבי כי שוביהם רצו להכחיד את האומה, נראה שהתורה תעדיף מלחמת חורמה לשחרור החטופים והנשבים גם במחיר סיכון חייהם. כך היה ב"מבצע יונתן" לשחרור החטופים באנטבה, כך היה במבצע לשחרורו של נחשון וקסמן ז"ל שנחטף בידי חוליית טרור ונהרג במבצע שחרור שכשל, וכך היה באירועים רבים אחרים.

התלמוד הבבלי מספר על רבי אמי אשר ישב בשבי בספסופה. חברו כבר התאבל עליו, ואילו ריש לקיש מגדולי האמוראים בארץ ישראל סיכן את עצמו, הלך לשחררו והצליח.

אך למרות כל זאת, נראה שלכל שבוי יש תג מחיר הגיוני אשר ניתן להתמקח עליו, וברגע שהשובים מבקשים להפקיע את התמורה בעד השבוי יש לעצור את המו"מ ולנתק מגע, וזאת כדי למנוע עידוד חטיפות לצרכי רווח. וכפי שמסבירה הגמרא במסכת גיטין: "אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן מפני תיקון העולם", ומסביר השולחן ערוך שהטעם הוא שלא לתגמל ולעורר את תאבונם של השובים.

עד כמה המחיר גבוה?

המהר"ם מרוטנבורג, מגדולי הפוסקים, היה מנהיג הקהילה היהודית באשכנז לפני כשמונה מאות שנה. הוא כיהן כארבעים שנה כראש הישיבה וכדיין בעיר רוֹטֶנְבּוּרג בגרמניה. לאחר שקיסר גרמניה רודולף הראשון חתם על צו המגדיר את היהודים כ"עבדי המלך", ובהתאם הוטלו עליהם מיסים כבדים ויחודיים, החליט המהר"ם בשנת 1286 לברוח יחד עם יהודים רבים לאיטליה. הוא נשבה בבריחתו, הוחזר לגרמניה ונכלא על-ידי השלטונות בכלא בעיר אֶנסיסהַיים שבאלזַס, אחרי שהם הבינו כי הרב החשוב ישוחרר בכל מחיר, ונקפו בסכום אסטרונומי לשחרורו.

הקהילה היהודית עמלה קשות להשיג את כל הסכום, אך הרב מרוטנבורג סירב שישחררו אותו באופן זה, שכן כניעתם של היהודים לדרישות בית המלוכה תעודד התנהגות מעין זו בעתיד. המהר"ם נפטר כעבור מספר שנים במגדל שבו נכלא, והובא לקבורה רק לאחר שנים רבות.

בימים אלה המשא ומתן לשחרורם של הישראלים בתורכיה נעשה באופן חרישי על מנת לא לפגוע במאמצי התיווך והטיפול, אך מתקבל הרושם כי אכן הסכנה בדבר הגדלת התיאבון ליצירת קלפי מיקוח קיימת. נראה שכל תהליך שיכלול כניעה וסיוע לטרור באופן ישיר או עקיף בתמורה לשחרור בני הזוג יהיה לא ראוי, ויהווה סיכון עתידי פוטנציאלי לאוכלוסיית המדינה.

הרב שרגא נתן דהן הינו קצין במיל. בעל תואר שני בטכנולוגיות ומוסמך לרבנות ודיינות. משמש יועץ ומרצה בגופים ציבוריים, ביטחוניים, חינוכיים ומדעיים בנושאי הלכה, טכנולוגיה, רפואה, מדע וחלל.