כמעט מיליון תושבים גרים בירושלים, אך סביר להניח כי רבים מהם לא יודעים כלל מה מתנוסס על פסגת ההר שמתחתיו הם נוסעים בדרך להר הצופים או לפסגת זאב. באחת הפסגות הגבוהות של ירושלים, רק שישה מטרים פחות מפסגת הר הצופים, שוכן אתר היסטורי ששורשיו חוזרים אחורה אל מלחמת ששת הימים ומשם אלפי שנים אחורה, והוא נטוש לחלוטין בגלל הרגישות המדינית העצומה שמתלווה אליו.

הרכב הגבוה שבו נסענו התקשה לעלות בעלייה שמובילה לפסגת ההר ונזקק ללא מעט תמרונים ושכנועים. מולנו נגלה מבנה ענק, שחלקו הרוס. מלא גרפיטי, סימני שריפה, אשפה ומה לא. בלב "תל אל פול" בערבית, גבעת שאול המקראית בעברית, עמד מה שהיה אמור להיות היהלום שבכתר, בולט בעליבותו. ברוכים הבאים לארמונו של המלך חוסיין.

המבנה המפואר החל להיבנות ב-1965, באחד ההרים הגבוהים ביותר בירושלים. הנוף מרהיב – שכונות ירושלים, מדבר יהודה, נבי סמואל ואפילו הר בעל חצור שבשומרון. בימים עם ראות טובה ניתן להבחין ברבת עמון, עיר הבירה של ירדן. זו כנראה הסיבה שהמלך חוסיין ביקש לבנות את הארמון דווקא במיקום זה, אך מלחמת ששת הימים טרפה את הקלפים. גבעת שאול נכבשה מידי כוחות הלגיון הירדני בבוקר ה-6 ביוני 1967. במהלך הקרב נפלו ארבעה מחיילי סיירת דוכיפת כולל מפקד הסיירת אהוד שני.

מאז ועד היום המבנה נטוש ומשמש בעיקר לשימושים מפוקפקים שונים. העזובה ניכרת היטב: באחד הצדדים גג שקרס מהשלד החצי בנוי, בצד השני מרתף שהתמלא באבנים ובזבל במהלך השנים. מהקומה העליונה ניתן לראות היטב את התשתית שנבנתה לטובת החנייה, שהייתה אמורה לאכלס את אוסף מכוניות הספורט של המלך.

"תיזהר מהבור", מתריע חיים סילברשטיין ומצביע על חור פעור ברצפת הקומה השנייה. הוא יו"ר ומייסד מרכז ירושלים למדיניות יישומית, ומוביל את מיזם "KEEP JERUSALEM", שבמסגרתו הוא מבקש לשפץ את האתר ולהנגיש אותו, זאת לא רק בשל הארמון המפואר שהפך לפיל לבן, אלא דווקא בגלל ההיסטוריה המוקדמת בהרבה, שחשובה לתולדות עם ישראל.

בתקופת התנחלות השבטים בארץ הייתה גבעת שאול, שכונתה "הגבעה", עיר מרכזית של שבט בנימין, ככל הנראה בגלל שהיא שוכנת על הדרך הראשית המובילה מארץ יהודה לאפרים. עירם של בני בנימין נהרסה לאחר מעשה פילגש בגבעה. עם כניסת הפלישתים לארץ, הפכה הגבעה למקום מושבו של חיל מצב פלישתי.

בתקופת המלוכה ישב שאול המלך במקום זה, ועל כן נקרא שמה גבעת שאול. בספר שמואל א' מתואר כי "וילך שמואל הרמתה, ושאול עלה אל ביתו גבעת שאול". בתקופה זו הגבעה הייתה למעשה עיר הבירה של ארץ ישראל. בשנות העשרים של המאה הקודמת (1923) ערך הארכיאולוג אולברייט חפירות בגבעה ומצא בה ממצאים מתקופות ההתנחלות, השופטים וימי מלכות שאול, מלכי יהודה ותקופת בית שני. בין הממצאים הייתה גם פינת מבנה, שמתוך שחזורה מתקבלת מצודה מתקופת המלוכה. כיום לא ניתן לראות שרידים אלה.

הגבעה שהייתה עיר הבירה של ארץ ישראל

חרף המשמעות ההיסטורית, הקרובה והרחוקה, האתר מוזנח ונטוש. הסיבה, לאורך השנים, הייתה בעיקר מדינית והרגישות מול ירדן. אך בפועל התוצאה היא אתר הרוס, זנוח, שאינו מכבד את העיר, וכלל אינו מוכר גם בקרב חלק לא קטן מהירושלמים. בשנים האחרונות היו מספר יוזמות לקידום הקמה של אתר מכובד וראוי במקום, אך אלו עדיין לא התרחשו בפועל. מדי פעם מגיעים למקום אוטובוסים עם תיירים אוונגליסטים, שמבינים את החשיבות המקרית של המקום, אך בזאת זה מסתיים.

"לטפח את הגבעה כראוי למקום אסטרטגי בעל חשיבות היסטורית וארכיאולוגית מהמעלה הראשונה"

יעל ענתבי, המשנה לראש העיר ירושלים, שמתגוררת בשכונת פסגת זאב הסמוכה, מספרת כי היא שותפה למיזם שמטרתו לחדש את החפירות הארכיאולוגיות במקום ולהסדרתו. "יש לטפח את הגבעה כראוי למקום אסטרטגי בעל חשיבות היסטורית וארכיאולוגית מהמעלה הראשונה. מקום שיהווה נקודת עלייה לרגל לאזור מכל רחבי הארץ והעולם. לצורך כך יש להנגיש את המקום ולפתח אותו בעזרת שבילי טיול, שילוט מתאים, מצלמות, ספסלים, צמחייה ראוייה ונקודת תצפית מסודרת", היא אומרת.
סילברשטיין אומר כי אין ראוי מיום ירושלים לדון בנושא זה. "אני שמח שעוסקים בנושא דווקא ביום ירושלים. המורשת של יום שחרור העיר באה לידי ביטוי מרגש גם בסיפורה של גבעת שאול המקראית. דאגה לכבודו של המקום שווה לדאגה לכבודה ההיסטורי של ירושלים בתולדות עמנו. אני סמוך ובטוח שמדינת ישראל תפתח את המקום ברגישות ובנחישות לטובת כלל התושבים שייהנו מהמקום".

נמל התעופה שקפא בזמן

בצד השני של בית חנינא, לא רחוק מארמון המלך הנטוש, שוכן אתר נוסף שקפא בזמן. בשעות הצהריים המוקדמות אנחנו משתחלים בין משאיות הענק והמכוניות שנכנסות ויוצאות מאזור התעשייה עטרות, ונכנסים לנמל התעופה הנטוש וההרוס. למרות שעשרות אלפי מכוניות נוסעות בכל יום בכביש 443 הסמוך, רק מטרים ספורים מהמקום, הוא נשכח בזמן.
נמל התעופה עטרות הוקם על ידי המנדט הבריטי ב-1920, על האדמות החקלאיות של מושב העובדים עטרות. לפני קום המדינה נעשה בו בעיקר שימוש צבאי, לצד פעילות של חברת התעופה העברית הראשונה בארץ ישראל – נתיבי אוויר ארץ ישראל. יום לפני קום המדינה עלה הנציב העליון סר אלן קנינגהאם על מטוס מעטרות לנמל חיפה ואז עזב את ישראל.

מקום המדינה ועד מלחמת ששת הימים היה נמל התעופה בשליטת ירדן. אלו בנו מחדש את השדה והרחיבו את מסלול הטיסה תוך דריסת המושב הנטוש עטרות ובית הקברות שלו. לקראת מלחמת ששת הימים אף נעשה שימוש בנמל התעופה לטיסות בינלאומיות. לאחר שחרור ירושלים נעשה שימוש בנמל התעופה בעיקר לצרכי פנים, אך גם לטיסות בינלאומיות. ראש הממשלה מנחם בגין אף חזר לישראל דרך נמל התעופה עטרות מאחת מפגישותיו באלכסנדריה עם נשיא מצרים אנואר סאדאת. במהלך האינתיפאדה השנייה נסגר נמל התעופה וננטש.

24 שנים לאחר מכן נראה שהמקום קפא בזמן. "טרמינל שדה התעופה עטרות" מתואר המקום בשלט בכניסה למבנה הקטן. ללא שלט לא היה ניתן לנחש את חשיבות האתר, אך העזובה נותנת לנו רמז עבה: בתוך שדה קוצים סבוך ניצבת מערכת מדרגות ניידת למטוס שנשכחה בזמן. עשרות שנים היא עומדת ומחלידה ליד שדה התעופה הסגור.

העזובה ניכרת בכל פינה. גרפיטי לצד ארונות הרוסים ושבורים. במתחם ה-VIP עברו פעם ראשי המדינה וכעת מדובר בחדר מתפרק: חורים לבנים נותרו במקום שבו היו פעם תמונות של מכובדים והעץ שקישט את החדר נהרס עם הזמן. החלונות כמעט שאינם מאפשרים לאור היום להיכנס בשל הצמחייה שגדלה פרא.

מדרגות עקלקלות מובילות למגדל הפיקוח הצנוע. מסמכים מושלכים לכל עבר וכספת גדולה מושלכת באמצע החדר. ניכר כי היה מי שניסה לפרוץ אותה כדי לגלות האם נותרו בה אוצרות, אך נראה כי לא הצליח במשימתו. במגדל הפיקוח שוררת עזובה: המחשבים אומנם סולקו, אך השולחנות מזכירים מה היה פה בעבר. החלונות הגדולים מלאים באוויר וחלקם שבורים והרוסים.

מבעד לחלון נראים בנייני כפר עקב, כפר שמחציתו בשליטת הרשות הפלשתינית ומחציתו תיאורטית בשליטת ישראל. בשנים שחלפו מאז האינתיפאדה השנייה בנו הפלשתינים מגדלים גדולים על גבול מסלולי ההמראה, דואגים לכך שנמל התעופה לעולם לא ייפתח שוב – מסיבות בטיחותיות.

מתחם נמל התעופה, בדגש על מסלול ההמראה הענק, הינו במרכז תוכנית דרמטית לבניית 9,000 יחידות דיור, 350 אלף מ"ר של שטחי תעסוקה ו-45 אלף מר של שטחי מסחר, בתי כנסת, מקוואות וישיבות. ב-2021 אושרה הקמת השכונה על ידי עיריית ירושלים, אך מאז לא התקדם דבר. אחת הסיבות הינה שמדובר באזור המזוהם ביותר בישראל, מכיוון שבכפר א-ראם פועל אתר לפינוי אשפה. יש מי שטוען שמדובר בתירוץ בלבד, מכיוון שמדובר בשטח כביכול שנוי במחלוקת.

"בין ערימות האשפה שהצטברו עם הזמן אני מזהה גלגלי מטוסים וחלקי חילוף שנותרו במקום"

אני עובר דרך עמודים עקומים שהיו פעם חלק מקיר גבס בתוך המבנה ומוצא את עצמי במתחם ה"צ'ק אין". מסוע מלוכלך ניצב בדיוק במקום שבו היה גם לפני עשרות שנים ובהיעדר מזוודות אני עולה עליו ויוצא החוצה אל מסלול ההמראה. בין ערימות האשפה שהצטברו עם הזמן אני מזהה גלגלי מטוסים וחלקי חילוף שנותרו במקום. מוסך לתיקון כלי הטיס נבלע בתוך הקוצים הרבים ומדבקה שנותרה על דלת עץ מזכירה שפעם פעלה כאן חברת "בל אייר" השוויצרית שאף היא עברה מן העולם. החברה נסגרה, הנמל ננטש, ואיש אינו זוכר את האתר ההיסטורי שנזנח. עוד פיסת היסטוריה שנשכחה בזמן.

חיים סילברשטיין יו"ר ומייסד מרכז ירושלים למדיניות יישומית ומוביל מיזם KEEK JERUSALEM: "אני שמח שעוסקים בנושא דווקא ביום ירושלים, המורשת של יופ שחרור העיר בא לידי ביטוי מרגש גם בסיפורה של גבעת שאול המקראית, דאגה לכבודו של המקום שווה לדאגה לכבודה ההיסטורי של ירושלים בתולדות עמנו. אני סמוך ובטוח שמדינת ישראל תפתח את המקום ברגישות ובנחישות לטובת כלל התושבים שיהנו מהמקום".