ז'בוטינסקי - הדמוקרט הציוני הראשון

אנחנו מציינים השבוע 81 שנים לפטירתו של זאב ז'בוטינסקי, ממקימי הציונות, מאבותיה וממניחי אבני היסוד שלה. ז'בוטינסקי הוא אחד מגדולי הדור, שקוממו את העם היהודי, את מדינתו, את כוחו הצבאי ואת שפתו ב-120 השנים האחרונות. תלמידו של בנימין זאב הרצל והמורה של מיליוני מאמינים, מעריצים נלהבים של הגותו בכל העולם, ובהם שלושה ראשי ממשלה בישראל: מנחם בגין ויצחק שמיר, זיכרם לברכה; ובנימין נתניהו, יבדל"א.

במרכז השקפתו של ז'בוטינסקי, שבלעדיה אין קיום לימין הישראלי – שלמותה הטריטוריאלית של ארץ ישראל, שעליה כתב בתחילת דרכו: "על אדמת ארץ ישראל נוצר העם העברי. כל אשר עברי בקרבנו, ניתן לנו על ידי ארץ ישראל. עם ישראל וארץ ישראל – חד הם". אדם לא יכול להגדיר עצמו ז'בוטינסקאי מבלי לתמוך ברעיון שלמות הארץ. כל שאר רעיונותיו לא יכולים לעמוד מבלי הדבקות ברעיון ארץ ישראל השלמה.

הכלכלה החופשית – יסוד חשוב; המאבק למען העברית – יסוד חשוב; הליברליזם – יסוד חשוב מאוד; ההדר – עקרון יסוד, שלצערי איננו קיים עוד כמעט בשיח הציבורי הישראלי מכל צדדיו, ובתוך כך בתקשורת הישראלית. כל העקרונות חשובים, אבל ללא תורתו – "ציון כולה שלנו" – אדם איננו יכול להגדיר את עצמו תלמידו או ממשיך דרכו של זאב ז'בוטינסקי.

עקרונות מנחים לניהול המדינה

ז'בוטינסקי לא היה רק המנהיג הציוני הראשון שעמד על שלמות הארץ. במידה רבה מאוד הוא גם היה הדמוקרט הראשון של התנועה הציונית: "הדרך היחידה ליצירת הנהגה היא המצווה הנאה והישנה של זכות בחירה כללית וישירה".

אומנם ביסודו האמין ז'בוטינסקי במשטר הבנוי על מינימום של שלטון, התלוי ברובו ברצונם החופשי של מה שהוא כינה "בני המלכים". בלשוננו האזרחים, אך בשל הצורך במסגרת - וכל מדינה צריכה מסגרת כלשהי - הוא העדיף את המסגרת הטובה ביותר והיא, כמובן, המסגרת הדמוקרטית.

בנאומו בקונגרס הציוני בציריך ב-1929 זיקק ז'בוטינסקי את תפיסתו הדמוקרטית, וכך אמר: "אני מכריע, עליי מוטלת האחריות; אני יכול לגרום לכך שעם ישראל ילך בדרך טובה או רעה; למרות שאביון אנוכי, ואתה העשיר, לכל אחד משנינו יש בשעת הכרעה רק דעה אחת. שווים אנחנו, אזרחים אנחנו".

אם כך, עולה השאלה: האם בשל עמידתו על עקרונות הדמוקרטיה, שלמות הארץ והכלכלה החופשית, הוכפש ז'בוטינסקי בידי יריביו? היהודי הזה היה אדם אמיץ, שלא נרתע ועמד באומץ על עמדותיו הלא-פופולריות אז, מול תפיסות השמאל והסוציאליזם.

אולי בשל כך היה ז'בוטינסקי גם המנהיג הראשון, שמערכות של הסתה מאורגנת פעלו נגדו ולא בחלו בשום אמצעים. הכפשות קשות מאוד, נבזיות, ירודות. הדמוקרט הגדול זכה לכינוי "הפשיסט", האיש שהזהיר מפני עליית גרמניה הנאצית כונה "משתף פעולה עם הנאצים". היו שכינוהו "ולדימיר היטלר". וכמובן, הסיסמה החביבה על מתנגדי הימין האידיאולוגי לדורותיו - "סכנה לדמוקרטיה". הדמוקרט הגדול הפך לסכנה לדמוקרטיה. לדאבון הלב, החרמות וההכפשות נמשכו אפילו אחרי מותו.

רק בשנת 1964, 16 שנים אחרי ההכרזה על עצמאות ישראל, הורה ראש הממשלה לוי אשכול על העלאת עצמותיו של זאב ז'בוטינסקי, שנפטר בארצות הברית. הוא החליט גם על  קבורה ממלכתית וטקס ממלכתי בהר הרצל בירושלים. בכך הוא קיים את צוואתו של ז'בוטינסקי עצמו, שהורה שייקבר במדינת ישראל כשתקום. אנו, תלמידיו, מכירים לראש הממשלה לוי אשכול, יריב פוליטי אידיאולוגי, את תודתנו עד היום, ולקברו של ז'בוטינסקי עלינו ביום חמישי האחרון בירושלים בירתנו.

כתביו, נאומיו, מאמריו והרעיונות שלו שכנעו רבים בציבוריות הישראלית שהם הנכונים והם הראויים לשמש עקרונות מנחים לניהול המדינה - אז וגם היום. אלה הרעיונות שזוכים לאמון העם, כולל בבחירות האחרונות, הם ולא אחרים.

בכ"ט בתמוז, שנת ת"ש, כבה עמוד האש. ננצור את זכרו של זאב ז'בוטינסקי ובדרכו נלך.

* הכותב הוא ח"כ בסיעת הליכוד. הדברים מתבססים על נאומו בכנסת, בדיון במלאת 81 שנים לפטירתו של זאב ז'בוטינסקי.