ניתוק מהנשמה - רצח בדיוק כמו הזרקת רעל לחולה

ביום שישי, כמה שעות לפני כניסת השבת, התקבלה הידיעה על ההחלטה הסופית של בית המשפט בבריטניה לנתק את הילדה אלטע פיקסלר ממכונת ההנשמה.

השופטים קבעו שהילדה סובלת ועל כן הם נאלצים לקבל את ההחלטה לטובתה. יש להבהיר פעולה זו היא "רצח" לכל דבר ועניין. מבחינה הלכתית אין הבדל בין רצח של אדם גוסס שסובל ונמצא בשעות האחרונות לחייו לבין רצח של ילד צעיר ובריא שכל חייו לפניו. וכפי שמובא במסכת שמחות "הגוסס הרי הוא כחי לכל דבר".

הגמרא במסכת שבת בבואה לעסוק באדם הגוסס שוודאי ששעותיו ספורות ומדמה את מצבו לנר הדולק ונמצא ברגעיו האחרונים, אנו יודעים שהנר בזמן זה "רגיש מאוד" אם נוגעים או מזיזים את הנר הוא עלול לכבות. למדה הגמרא וכך נפסק להלכה שאדם הנמצא ברגעיו האחרונים יש להיזהר מלעשות כל פעולה שהיא שעלולה חלילה לקרב את מותו. "נר ה' נשמת אדם" נשמתו של האדם כל עוד נמצאת היא בגופו של האדם מאירה כנר וחלילה לנו מלעשות משהו שעלול לכבות את הנר.

הפסקת מכונת הנשמה לחולה שאפסו סיכוייו הינו דבר שלצערנו הרב מקובל במקומות רבים בעולם, אולם מבחינה הלכתית ואף חוקית במדינת ישראל דבר זה מוגדר כרצח. אין הבדל בין ניתוק מכונת הנשמה להזרקת רעל, שתיהן פעולות אקטיביות שמטרתן אחת, להפסיק את חיי האדם.

כיבוי הנר לגוסס טרם זמנו הינה פעולת נטילת חיים. על אחת כמה וכמה שכשאנו מדברים על ילדה שלא גוססת ולהערכת הרופאים שטיפלו בה יכולה לחיות עוד שנים ארוכות אם תקבל את הטיפול המיטבי.

מה שמביא את בית המשפט לקבל החלטה מזעזעת זו היא העובדה שהחולה סובלת וסבל כזה יש לעצור. חשוב מאוד להסביר שהתורה רואה חשיבות עליונה במניעת סבל מכל אדם, ויש היום דרכים רבות להקל על החולה מסבלו וזאת מבלי לקצר את חייו. ישנם מצבים שבהם הדרך הנכונה היא שלא להמשיך ולהאריך חיי אדם (וכל מקרה נידון לגופו על ידי רבנים המומחים לנושאים אלו), אולם גם במצבים כאלו אין היתר לבצע פעולה אקטיבית המקצרת חיים.

המחשבה שיש מי שסבור שישנה סמכות לאיזה שהוא אדם בעולם לקבוע אילו חיים הינם בעלי משמעות ואילו לא ויש להפסיקם באופן אקטיבי, צריכה להדיר שינה מעיני כל אדם שהמוסר נר לרגליו.

נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת בסיפור עצוב זה היא העובדה שבית המשפט בחר להתעלם מרצונם של בני המשפחה. סביר להניח שאם החולה היה אדם מבוגר, לא היה מכריע בית המשפט נגד רצונו להאריך חיים, אולם כאשר מדובר על ילדה קטנה ניכס לעצמו בית המשפט את הסמכות לקבוע מה טוב עבורה. ניתוק מכונה הנשמה איננו אופציה על פי ערכי המוסר היהודי, אולם כפי שכבר ציינתי ישנן שאלות אחרות שעולות במצבים כגון אלו. בשאלות מוסריות ערכיות כבדות משקל אלו, לרצונו של האדם יש משמעות (לא מוחלטת אך בהחלט בעלת משקל רב). אלא שכאשר מדובר על ילדה קטנה אין אפשרות לברר את רצונה ומעולם לא הייתה אפשרות כזו. כשבאים לעסוק בדילמות אחרות במצבים רפואיים כאלו הכריעו פוסקי ההלכה שיש משמעות לדעתם של בני משפחתה, הוריה.

היכן עובר הגבול? גם באמות המידה "האתיות" הדבר חמור מאוד. בית המשפט נטל לעצמו את החירות לקבוע את רצונה של הילדה ולא התחשב בדעת הוריה. בהמשך בית המשפט יכריע לנתק חולה שעבר אירוע מוחי ומאושפז במצב של צמח? או חלילה אדם זקן שלא מודע למעשיו? רבי חנניה בן תרדיון שנמצא על המוקד וגופו נשרף יחד עם ספר תורה מלמד אותנו ברגעי חייו האחרונים "מוטב יטלנה מי שנתנה ואל יחבול בעצמו". הסמכות היחידה על חיי האדם צריכה להיות בידי מי שנתן לנו את נשמתנו.

הכשל המוסרי שמתגלה לעין כל בבריטניה מלמד אותנו שכשמתחילים לרדת במדרון החלקלק של "המתות חסד" או כשמם היותר נכון "רצח מתוך רחמים" אין אפשר לדעת לאן נגיע.