ט"ו באב מוכר לכולנו כחג האהבה היהודי, שבו בנות ישראל יוצאות לחולל בכרמים. הוא מתקשר לנו לשמלות לבנות, מתנות ובילויים זוגיים, אבל המקור לחג נובע ממשבר קשה של עם ישראל, בסיפור תוכחה שלא רבים מודעים אליו, או מקשרים אותו לחגיגות.
הכל מתחיל במקרה "פילגש בגבעה". בפשט, איש לוי נקלע עם פילגשו לגבעה, עיר של בני שבט בנימין, ומתארח בה. במהלך הלילה בני בליעל מגיעים אל האכסניה ודורשים מאיש לוי לצאת החוצה, אך הוא מוציא את פילגשו במקומו והיא נאנסת באכזריות עד מוות.
כתוצאה מהמקרה, איש לוי מבתר את גופתה ושולח נתח אל כל אחד משבטי ישראל. הסיפור מעורר זעזוע בלבם, מה שמוביל לסכסוך של 11 שבטי ישראל עם שבט בנימין - מלחמת אחים. בין השאר, השבטים נשבעים כי לא יתקיימו קשרי נישואין עם בני בנימין.
על פי המסורת, ביום ט"ו באב, הלוא הוא חג האהבה, הסתיים הסכסוך בין השבטים והותר להתחתן עם בני בנימין. אלא ש-11 השבטים עדיין היו כבולים בשבועה והיו צריכים למצוא דרך "לעקוף" אותה, כך נולד הרעיון כי בנות השבטים יחוללו בכרמים ובני בנימין יוכלו להתוודע אליהן.
במשנה כתוב: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים". אמנם, ט"ו באב הפך לחג בו נשמות מתוודעות זו לזו, לחג המסמל אחדות זוגית, אך ט"ו באב הוא מעבר לכך - הוא מסמל אהבה בתוך עם ישראל. פיוס.
התחלנו את חודש אב במיעוט שמחה, היינו אבלים את חורבן בית המקדש, כאבנו את שנאת החינם בתוך עם ישראל, את השסעים, ואילו ט"ו באב, מגיע אלינו כריפוי. כאות לתקווה שאנו יכולים לשוב להתאחד, לחולל בכרמים ולשמוח זה בזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו