חולי השפעת חזרו למיון - והאופק לא נראה חיובי

די בכך שתיכנסו לרגע למחלקה פנימית באחד מבתי החולים הבינוניים והגדולים ברחבי הארץ, ותבינו איך החורף הנוכחי הולך להיראות. תפוסה של 120 אחוזים הפכה לעניין שבשגרה, לזקנה במסדרון כבר יש מיטה כמעט קבועה. זוהי המציאות של בתי החולים בישראל בשנת 2022, והאופק - לא נראה חיובי יותר.

הקורונה מעמיסה על מערכת שכבר מתוחה עד הקצה, על צוות רפואי וסיעודי שכבר חווה עומס קיצוני. במשך שנים זועקת מערכת הבריאות את מצוקתן של המחלקות הפנימיות, שנמצאות בתת-תקינה, וההסבה של חלק מהן לטובת הטיפול בחולי קורונה, הופכת את שגרת היום-יום של בית החולים למורכבת וקשה. אם נוסיף לכך את כמות המבודדים בקרב הצוותים הרפואיים בימים האחרונים, הרי אחת הדאגות המרכזיות שלנו כיום היא כיצד להמשיך ולשמר את רצף הטיפול והאיכות הרפואית שאנחנו רגילים לתת.

בחורף הקודם, היתה לנו את "הפריבילגיה" להתעסק כמעט באופן בלעדי בקורונה. מסיבות שונות, הקשורות במנגנונים הביולוגיים של הווירוסים השונים, לא היתה בישראל כמעט תחלואת שפעת. השנה זה אינו המצב. זה כמה חודשים שאנחנו רואים חולי שפעת לצד מחלות נשימתיות נוספות, תחלואה המאפיינת את החורף ומחלות "רגילות" - בחדרי המיון שלנו, במחלקות האשפוז ולצערנו גם בטיפול הנמרץ.

אז השאלה המשמעותית היא האם ניתן למנוע את העומס? כל המערכת רתומה לטובת זה. רופאים בקהילה החלו את הטיפול בפקסלוביד במטרה למנוע מקרים קשים בקרב קבוצות הסיכון המוכרות לנו. מדינת ישראל היא שוב מהמדינות הראשונות בקדמת הרפואה שמעניקות את התרופה הזו. גם ההחלטה לאפשר מנת חיסון רביעית הופכת אותנו שוב למדינה הראשונה שמנסה להגן על האוכלוסיות בסיכון, ולתת להן את מעטפת ההגנה המרבית מפני מחלה קשה.

אבל קצב ההדבקה של האומיקרון הוא מהיר, וכבר עתה אנחנו יכולים לומר בסבירות גבוהה שחלק נכבד באוכלוסייה יחלה. עם זאת, אשפוז בגין קורונה אינו גזירת גורל. כל הנתונים עד כה מראים כי אף על פי שרמת החיסוניות יורדת אחרי ארבעה חודשים ויותר, והופכת אותנו ליותר פגיעים למחלה (ובוודאי אל מול זן האומיקרון) - עדיין, מרבית החולים לא מפתחים מחלה קשה. אני שמח שקצב ההתחסנות עלה בימים האחרונים, וחלק מהאנשים כבר החלו לקבוע תורים לחיסון רביעי.

אל לנו להרפות ועלינו להגביר את מאמץ החיסונים, כי ראינו בגלים הקודמים - וכך כנראה גם בגל הזה - שהמחלה יותר קלה, והסיבוכים פחות קשים בקרב המחוסנים. אנחנו ככל הנראה לא עומדים בפני קריסה של מערכת הבריאות, אבל לא נוכל להמשיך להתעלם מהפערים בתשתיות, במיטות האשפוז ובצוותים הרפואיים - על פי כל מדד השוואתי בינינו לבין מדינות העולם המערבי - ויפה שעה אחת קודם. ואם קראתם עד לכאן, הבנתם בוודאי שעדיף שלא ניפגש במסדרונות בית החולים.

פרופ' בדר הוא מנהל המרכז הרפואי קפלן ובית החולים הרצפלד.