בעוד כחודש וחצי תיפתח שנת הלימודים, ו-2.2 מיליון התלמידים בבתי הספר וגני הילדים יחזרו לספסל הלימודים ולפינות המשחקים.
כחודש וחצי לפני שזה קורה, כלומר בימים אלה, למשרד החינוך ולשרה המובילה אותו, יפעת שאשא-ביטון, כנראה שלא היה הכרחי ודחוף מספיק לפרסם בקול תרועה רמה תוכנית מפורטת ויסודית שתזכה לתקצוב לקראת שנה הלימודים הקרובה, שגם היא תתקיים בזמן מגפת הקורונה. תוכנית כזו הייתה יכולה לכלול, בין היתר, בדיקות קורונה תכופות, למידה בכיתות קטנות ובקפסולות, ולמידה מרחוק לפחות בחלק מהזמן ובחלק מהכיתות.
במקום זאת, משרד החינוך והשרה בראשו מתמהמהים בתוכנית חיונית זו, וכל זאת כאשר ישראל נמצאת בגל התפרצות מחודש של קורונה שמאיים להפוך לגל רביעי קטלני, וכאשר ידוע לכולם שהילדים, שחלק ניכר מהם ככל הנראה לא ייפגעו קשה אם יחלו, הם הדרך המרכזית להדבקה של ההורים, המורים והאוכלוסייה כולה.
זאת ועוד: בכל השנה וחצי האחרונות, מאז פרוץ המגפה, הועלו טענות רבות, חלקן מוצדקות, מצד חלק ממי שמכהנים כיום בממשלה, שהגבלות הקורונה מונחתות ברגע האחרון ללא הכנה ומבלי שהציבור יכול להיערך לכך בהתאם. גם את ההיערכות הזו משרד החינוך מפספס, והקולות שעולים ממנו מעלים חשש של התנערות והתעלמות ממגפה קשה וקטלנית, עד כדי כך שהיא, אולי, אפילו מכחישה אותה בצורה בלתי נסלחת. הדבר מעלה ספקות בקשר לעומדים בראש מערכת החינוך בישראל.
הניסיונות המסוכנים להתחמק, להתנער ולהיפרע ממאבק רציני בקורונה, מאפיינים את קבינט הקורונה ואת הממשלה כולה מאז הקמתה, במקביל להתפרצות המחודשת של הקורונה בישראל. שלשום החליט קבינט הקורונה שלא להחליט ולא לקבל את המלצות משרד הבריאות (הפושרות מאוד, כמעט סתמיות, ברוח ובהשראת שר הבריאות ניצן הורוביץ), ולהסתפק בעיקר באמירות ובסיסמאות כלליות על הגברת מאמצי ההסברה ו"הגברה דרמטית" של האכיפה בגין עטיית מסכות.
בואו נניח, אפילו רק לרגע, שקבינט הקורונה וראש הממשלה נפתלי בנט רוצים לנסות, בכל דרך, להימנע מפגיעה בפרנסה ובחברה אם יחזרו אפילו רק חלק מהגבלות הקורונה, וכי הם גם רוצים לנסות בכל דרך להקטין או "להכיל" את הקורונה בלי הגבלות קשות. במקרה זה, אפשר היה לצפות ולקוות שהאמצעים שהקבינט בכל זאת, איכשהו, המליץ עליהם יבוצעו בנחישות, ברצינות ובמלוא העוצמה.
אלא שגם האמצעים והדרכים שהקבינט והממשלה כן החליטו עליהם, מופעלים עד כה באופן מביש. משרד הבריאות וארבעת קופות החולים לא מצליחים לשכנע את מיליון הישראלים בני ה-16 ומעלה שבחרו עד עכשיו שלא להתחסן, ויש דרכים רבות (בהסברה, בשכנוע, בהטבות למחוסנים או בסנקציות ללא מחוסנים) שהמשרד בוחר שלא להפעיל.
יותר מכך: במצב שבו שר הבריאות של ישראל מתנגד כמעט לכל הגבלה וצמרת המשרד נכנעת לו, היה מצופה ממנו לקרוא לציבור שעוד לא התחסן ולקרוא לו, שוב ושוב, לעשות זאת ולדרוש מקופות החולים לחזור מהתרדמה שלהן בנושא זה. במקום זאת, שומעים מהורוביץ רק קול ענות חלושה מאוד.
גם בנושא האכיפה, למשל של עטיית מסכות, הממשלה בעיקר מפריחה סיסמאות. אתמול נסעתי ברכבת ישראל מתל אביב לעכו ובחזרה, ולא רק שחלק ניכר מהנוסעים, בכל הגילים והמגזרים מהארץ ואלה שבדיוק חזרו מחו"ל, כלל לא עטו מסכות, לא היה שום פיקוח או בקרה, למעט הכרוז שהכריז מדי פעם על ההנחיה לעטות מסכה. משרד הבריאות, כנראה, כבר לא מרשים יותר מדי את הישראלים, והכרוז נשמע רק כרעש רקע.
מתווה "התו השמח" אינו מספיק, מה גם שהיה נכון להגביל את כמות המשתתפים באירועים. כמו כן, על בנט והורוביץ להחזיר ללא דיחוי את התו הירוק והסגול. כל הצעדים הדחופים האלה חייבים להיות מלווים בהסברה יומיומית ישירה של ראש הממשלה ושר הבריאות בעצמם ובקולם, לפני שהצעדים האלה יהיו ממילא דלים ולא מספיקים מול הגל הרביעי המדאיג של הקורונה בישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו