"זה שבר לי את הלב": מודיעת הנפגעים שהתמוטטה במהלך העבודה מדברת לראשונה

חדשות מעודדות מבית החולים שיבא: שבוע לאחר שליבה נדם בשל קרע בעורק ראשי, מודיעת הנפגעים של צה"ל שהתמוטטה עברה צינתור דחוף וחוברה למכשיר אקמו, התעוררה מההרדמה ומדברת לראשונה. מדובר בקצינה שליבה התמוטט גם במובן הפיזיולוגי בעקבות הבשורות הקשות שמסרה למשפחות והיא סבלה מקרע ספונטני ומסכן חיים.

סיון סקלי בן זכרי (40) מקריית אונו היא רס"ן במילואים. בשירות הסדיר היתה קצינת קישור ות"ש ובמילואים עברה הכשרה כקצינת מודיעים ולקחה על עצמה את אחד התפקידים הקשים - לדפוק בבתי משפחות חיילים שילדיהן נהרגו ולארגן את ההלוויות כאשת מילואים במערך הנפגעים של צה"ל.

אירוע שונה לחלוטין

"עד היום בכל פעם שהקפיצו אותי לרוב מסרתי הודעה אחת במסגרת כוננות שאני עושה חודש בשנה. אבל כאן נכנסתי לאירוע שונה לחלוטין", היא משחזרת. "הייתי צריכה לארגן את כל ההלוויות מא' עד ת'. נכחתי בהלוויה אחרי הלוויה ופשוט ישבתי ובכיתי עם המשפחות".

"הייתי בשבוע הקודם ב-7-6 הלוויות ויום לפני האירוע הייתי בשלוש הלוויות. התפקיד מחייב להיות בקשר קרוב עם המשפחה. בשגרה אתה מלווה משפחה אחת למשך שבוע ופה את מלווה ועובר כמו רובוט בסרט נע של הלוויות. כשהגעתי הביתה ביום ראשון בערב הרגשתי מפורקת. הרגשתי שאני לא יכולה להכיל".

בבית חיכו לה גם שלושת ילדיה, בני 13, 9 ו-8. "כנראה שהאינטנסיביות עשתה את שלה ובגלל שאני אמא לילדים, זה קיבל עבורי משמעות אחרת. המוות סביבך באופן אינטנסיבי וזה מפרק אותך מבפנים. זה שבר אותי ואת הלב".

חיים בן זכרי, בעלה, הוא זה שפינה אותה בשני שעבר לבית החולים ולא עוזב מאז את מיטתה. "היא התעוררה לפנות בוקר ואמרה לי שהיא מרגישה 'כאילו מישהו מכניס לי יד לחזה וצובט אותי' הרגשתי שמשהו לא טוב קורה".

חיים הזמין אמבולסנ ובדיקה א.ק.ג יצאה תקינה. צוות מד"א שאלו אם יש בבית תרופת הרגעה והעלתה השארה שזה סימנים של התקף חרדה. אך החליטו לפנות את סיון לחדר מיון וגם בבדיקות ראשונות שם הממצאים היו תקינים.

"בשלב הזה היא בהכרה ומדברת והרופאה שלחה אותי לחדר רנטגן בקצה המסדרון שנעשה לסיון צילום. באמצע הדרך סיון אומרת 'שמישהו יבדוק אותי עכשיו. קורה לי משהו' היא לא סיימה את המשפט והתמוטטה. ראיתי מחזה מזעזע".

בשלב זה חיים חוזר בריצה למיון והרופאים מתחילים בפעולות החייאה ובטיפול אינטנסיבי, במהלכו אף הוזמנה עובדת סוציאלית, כאשר בני המשפחה מבינים שזה עלול להיגמר בגרוע מכל.

"סיון היא פצועה עקיפה של המלחמה", אומר פרופ' עמית שגב, מנהל מרכז הלב בשיבא, שצינתר את סיון וכעת מופתע ושמח על ההתאוששות המהירה. "זה בוודאות מסטרס. היא היתה אחרי שבוע קטסטרופלי כאשר יום קודם היתה בשלוש הלוויות וקמה עם כאבים בחזה שהיו לה לראשונה בחייה, ללא שום רקע של מחלות לב. התגובה המהירה של הצוות שחיבר אותה לאקמו הייתה חלק סופר משמעותי בהצלת החיים שלה".

פרופ' שגב ספר כי רק לאחר שהתמוטטה והגיעה לחדר הלם בבדיקת אקו ראו שהלב עומד וסיון חוברה מיידית לאקמו-לב מלאכותי על ידי צוות של מחלקת ניתוחי לב. "היו לנו שלוש השערות, שזה תסחיף ריאתי, שזו תסמונת שנקראת 'תסמונת הלב השבור' שבה הלב מגיב באופן שדומה אוטם אך בבדיקת CT קרינו סימנים לאוטם שריר הלב ותחיל נמק, שאלו לא סימנים של תסמונת הלב השבור ומיידית העברנו אותה לחדר צינתורים".

בחדר הצינתורים היא אובחנה עם SCAD – קרע ספונטני בעורק הכלילי, עורק מרכזי בלב. מדובר בקרע בדופן העורק, שגורם לכך שדופן העורק מתמלאת בדם וגורמת לחסימה של כלי הדם ולתמונה של דום לב.

"בשנים האחרונות רואים יותר מקרים כאלו של 'סקאד' במהלך הטיפול אנחנו מכניסים ציוד צינצורים לחלל התקין של כלי הדם ומניחים סטנט. ברגע שאנחו סוגרים את נקודת הקרע, העורק שוב פתוח. ראינו במקום, בחדר הצינתורים שהלב חזר להתכווץ ושיש לחץ דם".

עטופים בטיפול מסור והזדהות מצד האוכלוסיה

על ההתאוששות המהירה אמר "אתמול תפקוד הלב שלה כבר חזר לנורמה וראינו שבמהלך כל ההחייאה, הטיפול באקמו והצינתורים לא נגרם לה נזק נוירולוגי. המח שלה נשמר. למזלה היתה בבית חולים כשזה קרה וקיבלה טיפול מהיר מאד ולכן התאפשרה החלמה מלאה".

על הקשר שבין האירועים שחוותה והחשיפה להרוגים כה רבים לבין מצב החיורם הלבבי שממנו סבלה אמר "גורמי הסיכון ל SCAD קשורים לסטרס נפשי, מצב דחק אקוטי. הסיבה מספר אחת לכך היא לידה טראומטית או קשה. זו תופעה שקורית ב-90% בשנים בנות 40-50. לא יודעים בדיוק למה זה יקרה לאישה אחת ולאחרת לא. זה יכול להיות קשור לחולשה מבנית בדופן כלי הדם או למשהו הורמונלי. במקרה של סיון היא מסרה הרבה הודעות על הרוגים ואין ספק שהדברים שחוותה גרמו לה לקרע בעורק הכלילי של הלב".

סיון וחיים מספרים שהם עטופים בטיפול מסור של הצוות הרפואי בשיבא ולצידו הרבה עניין ותגובות הזדהות מכל האוכלוסיה.

"הסיפור שלה יצר הד גדול ועניין גדול ויש הרבה מאד אנשים שהתעניינו בנו. אני יכול רק לשער שזה בגלל שלצד מי שמטפל בקו הראשון והלוחמים שרואים את המראות הקשים יש את המעגל השני שמודיע למשפחות ואני לא חושב שקיבלו הכרה לתפקיד הקשה שהם עושים", אומר חיים.

"זה מקרה שנגרם מתוך הצער שמלווה את המדינה זה מראה שגם המודיעים נמצאים במלחמה גם אם לא בשדה הקרב וזה נגע בכל מי שעושה את העבודה הזו עו"סיות קב"נים ועוד והראה שגם הם פגיעים הם לא חסינים".

עוד סיפר: "סיון אישה מאד חזקה ועברה עוד לפני גיל 40 דברים קשים. התמודדה עם מחלת סרטן קשה ובמקומות שאנשים נשברים היא צמחה. כששאלו אותה באותו יום שבת אם היא רוצה להתנדב היא רצתה לתרום את החלק שלה, עזבה את הילדים ויצאה בהרגשת שליחות".

זו לא ההתמודדות הקשה הראשונה של סיון. היא אובחנה לפני כארבע שנים עם סרטן שחלה, והיא נשאית של הגן BRCA הקשור למחלה. בשנתיים האחרונות היא תחת טיפול אחזקתי בלבד והמחלה נסוגה. לשירות המילואים בחרה להתנדב למרות שכחולת סרטן לא היתה צריכה להמשיך לשרת במילואים.

"ביום שישי חגגנו לה במחלקת קרדיולוגיה את יום ההולדת ה-40. באותו יום הפחיתו לה את ההרדמה והיא למעשה נולדה מחדש בגיל 40", אומר חיים וסיון מוסיפה שעכשיו יחדשו את התוכנית שבוטלה לעשות מסיבה גדולה.

"כשהתעוררתי לראשונה ניסיתי לדבר. כתבתי על פתק 'מתי אנחנו נולכים מפה?' וניסיתי להזיז את הגוף. כרגע אין לי עדיין תחושה ברגל שמאל ואני סובלת משברים בצלעות כתוצאה מההחייאה, היא אומרת".

"גם כשהתמודדתי עם סרטן שחלות מפושט לא ויתרתי לעצמי ולא בכיתי על מר גורלי. וגם כמודיעת נפגעים חשוב לי לתרום מה שאני יכולה וראיתי את זה כשליחות לכל דבר. כולם נמצאים בלחימה. יש את הלוחמים בשדה הקרב ויש את מי שתומכים במשפחות השכולות. ולא היה עד היום מקרה שקצין נפגעים קיבל דום לב. אין לנו ארץ אחרת וחשוב להמשיך ולתרום כי זו המדינה שיש לנו".