דו"ח המבקר: כשל בתחום הטיפול בנפגעי חרדה

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן פרסם היום (שלישי), דו"ח מיוחד בנושא היערכות הרשויות המקומיות לטיפול בנפגעי חרדה בשעת חירום. הדו"ח בחן את ההיערכות של משרד הממשלה האחראים על התחום וכן גם את המצב בכ-12 רשויות מקומיות מהן 8 בצפון ובעוטף עזה ו4- רשויות גדולות אחרות, כדי לזהות את מצב המוכנות של מערכות המדינה לטפל בנפגעי טראומה וחרדה במהלך לחימה עם אויב היורה טילים על העורף, כפי שקורה בימים האחרונים.

על פי הממצאים, ברמה הלאומית ישנה החלטת הממשלה שאמורה לגבש ולהוציא אל הפועל תוכנית-על מקיפה שתתכלל תחת גורם אחד את כלל הפעילות של מרכזי התמיכה השונים (מרכזי חוסן) בארץ – אך היא תקועה.

למעשה, למרות שנבחר זוכה שאמור היה לשמש כפרויקטור להקמת מערך המתאם בין כלל הגופים העוסקים בסיוע במצבי חרדה, בגלל המצב הפוליטי, ומאבקי סמכויות בין רשות החירום הלאומית, ופיקוד העורף - לא נעשתה התקדמות בתחום. בנוסף, התקציב שיועד להקמת המערך הכולל נלקח בסוף לתהליכים אחרים.

במשרד ראש הממשלה אמרו למבקר בתגובה שאף על פי שהחלטת הממשלה שקיימת לא הוגשה ולא נתקבלה, הרי ש"רוחה חלחלה לפיקוד העורף ולחלק מהרשויות המקומיות בישראל".

מה בדיוק תקוע?

בביקורת עלה שיש היעדר אסטרטגיה לאומית לחיזוק החוסן, ולא קודמו שני מיזמים של השלטון המרכזי בנושא. בישראל פועלים כבר מרכזי חוסן להכנה של מענה טוב עבור תושבי הרשויות המקומיות במקרה של טראומה, אולם אין מבנה לאומי כולל שמאגד את הפעילות הזו וקובע דגשים לכל אזור בארץ. בנוסף, לא הוקם מרכז חוסן נוסף בנתיבות, למרות החלטת ממשלה בנושא. 

אין תקציב, אין פיקוח

מהדו"ח עולה עוד כי תקציב מרכזי החוסן לא מעוגן באופן מסודר בתקציב המדינה, ומשרדים שונים מממנים את המרכזים כפי יכולתם - דבר שיוצר מחסור בתקציב. עד מועד סיום הביקורת לא הוכנס תקציב מרכזי החוסן, כ-18 מיליון שקל בשנת 2019, לבסיס התקציב של משרדי הממשלה המשתתפים במימונו. עובדה זו גורמת לחוסר ודאות בהפעלת מרכזי החוסן ובניהולם התקציבי ואף מעלה חשש לסגירתם.

גם בתחום הפיקוח על הטיפול המצב עגום. אמנם משרד הבריאות מפקח על המרכזים, אך אין דו"חות מסודרים בתחום וכן אין תוכנית עבודה ברורה שהועברה לוועדת ההיגוי על מרכזי החוסן, או קביעת יעדים שמגדירים הצלחה וכישלון.

כמו כן קיים מחסור בחלק מהמרכזים בדוברי שפות כמו רוסית עבור ציבורים ייעודיים. למעשה, בעוטף עזה קיים מחסור כולל במטפלים ובפסיכיאטרים וגם מחסור פרטי במטפלים בשפה הרוסית שמהווים 17 אחוז מהתושבים בתחומי העוטף. במקביל, למרות שהמשרד לשוויון חברתי פועל ויצר תוכנית הנגשה של המרכזים לציבור וותיק, אין בינו לבין מרכזי החוסן קשר דבר היוצר פער בין הפעולות של המשרד למרכזים והוא עובד רק מול הרשויות השונות.

המענה לאוכלוסייה צומצם ב-33 אחוז

עוד עולה מהדו"ח כי חוזר מנכ"ל משרד הבריאות מ-2018 צמצם כשליש מאתרי הטיפול הייעודיים: מ-75 אתרים ל-50 מרפאות, הפרוסות ב-30 רשויות מקומיות מתוך כלל 257 הרשויות עקב כך, קיים חשש כי לא ניתן יהיה לתת מענה הולם לנפגעי חרדה בשעת חירום בשאר 227 הרשויות המקומיות.

כמו כן עלה כי אין מתאם בין גודל הרשות לבין מספר המרפאות בשטחה, וכי במחוזות צפון וחיפה המונים כ-2.2 מיליון תושבים, יפעלו 11 מרפאות לשעת חירום, ובמחוז דרום המונה 1.4 מיליון תושבים יפעלו 7 מרפאות ממוגנות לשעת חירום. ב-50 המרפאות האמורות ניכר גם מחסור בכוח אדם לטיפול בחירום, בעיקר ברופאים פסיכיאטרים. חשוב לציין כי כלל מספר מרפאות בריאות הנפש של הקופות עומד על 169 כשהמרפאות הפועלות בשגרה לא ממוגנות (רק 50 מרפאות החירום ממוגנות).

על פי התוכנית הקיימת, משרד הבריאות דרך קופות החולים צריך להעניק מענה בחירום לאזרחים שסובלים ממצוקה ולסייע להם על ידי מרפאות בריאות הנפש השונות בארץ. אלא שכבר בעבר ציינו הקופות שאין להן מספיק כוח אדם בתחום המענה הפסיכיאטרי, והמצב נותר כך גם כיום.

כמו כן הקשר בין המרפאות לרשות הבריאות העליונה לקוי, וכך גם במקרים בהם אנשים קיבלו טיפול, קיים חשש שהמידע שלהם לא יעבור למדינה ו"ייתקע" במערכת, כך שלא תתקבל תמונה מלאה על הנעשה בשטח. כמו כן עובדי המרפאות לא עברו רענון לפעילות המתוכננת עבורם עקב אי השלמת פיתוח תוכנת הלומדה בתחום.

אין מדיניות ברורה במערכת החינוך

מהדו"ח עולה, כי על אף הגידול במספר הבקשות המוגשות לוועדת חריגים במשרד החינוך על בסיס רפואי הנובע מעומס רגשי, משרד החינוך נתן הקלות נקודתיות בלבד ולא הכין מתווה כולל לנושא בחינות הבגרות ולקבלתם של תלמידי יישובי עוטף עזה למוסדות אקדמיים, על רקע מצב המתח הביטחוני המתמשך באזור.

בהיבט של העברת מידע בין גורמי הטיפול השונים, נמצא כי אי-העברת מידע על נתוני נפגעי חרדה המטופלים, בין גורמי הטיפול השונים - מרכזי חוסן, קופות החולים ובתי החולים - לבין הרשויות המקומיות, מעוררת קשיים במתן המענה לנפגעי חרדה ברשויות המקומיות. כמו כן, אי-העברת מידע בין מרכזי החוסן לבין השירות הפסיכולוגי החינוכי (שפ"ח), עלולה אף ליצור כפל טיפול בתלמידים ובבני משפחותיהם.

בנוסף עלה כי אין מענה מספק בחירום לנפגעי חרדה תושבי הרשויות המקומיות באזור הצפון, ולפיכך חלק מהרשויות פועלות למתן פתרונות מקומיים, לרבות המשך הפעלת אתרי טיפול ייעודיים בתחומן. כך גם בערים הגדולות שנבדקו.

בעקבות הדוח הקודם הוקם בשנת 2015 מרכז החוסן הבדואי, אשר נועד לענות על צרכיהם הייחודים של תושבי הרשויות הבדואיות. עם זאת בשנת 2019 טופלו במרכז זה כ-100 איש מתוך אוכלוסייה המונה מעל רבע מיליון איש.

מחסור במרכזי חוסן בדרום

תמונה קשה במיוחד עולה מהמצב בדרום המותקף. בנתיבות אין מרכז חוסן. באשקלון, שדרות ובמועצת אשכול ישנם מרכזים אך המבנים באשקלון, ושדרות ובמועצה המקומית חוף אשקלון אינם ממוגנים עדיין.

בעיה נוספת שהתגלתה בדרום היא מחסור בכוח אדם בשירות הפסיכולוגי-חינוכי. כך למשל בשפ"ח שדרות מאויישים 4.1 תקנים מול מצאי של 8.6 ,תקנים ולמעשה קיים כיום חסר ארצי בפסיכולוגים חינוכיים. כמו כן המידע על הטיפולים השונים לקוי, ובאשקלון למשל קופות החולים לא נתנו מענה לתושבים בתחום פגיעות הנפש, והעירייה עשתה זאת במקומן. המבקר מכי המענה ברשויות בדרום לתושבים אינו מספק.

על פי מבקר המדינה, אין כיום מענה בצפון לתושבים בכל נושא בעיות טראומה והמענה קיים רק בקריית שמונה ונהרייה. ככלל עד סיום הביקורת לא קידם משרד הבריאות החלטת ממשלה של הקמת מרכזי חוסן בצפון הארץ. למעשה קיים תהליך של בניית מרכזי חוסן בגליל המערבי והמזרחי שמתקדם. עם זאת המענה ברשויות השונות אינו מספק כרגע.

אלפי נפגעי חרדה

על פי הדו"ח, כ-14,000 נפגעי חרדה טופלו באתרים ייעודיים בשנים 2017-2019, כאשר כ-4,700 נפגעי חרדה טופלו במסגרת נוהל חרדה של המוסד לביטוח לאומי. בשנים הללו תשלומי הביטוח הלאומי לנפגעי חרדה עמד על כ- 14 מיליון שקל. בישראל 50 מרפאות בריאות נפש של קופות החולים ברחבי הארץ שאמורות לתת מענה לנפגעי חרדה בחירום. בישראל 11 מרכזי חוסן ברחבי הארץ, ותקציבם בשנת 2019 עמד על כ- 18 מיליון שקלים. בשנה זו היו 451 נפגעי חרדה שטופלו בשירות הפסיכולוגי חינוכי ביישובי עוטף עזה בשנת התש"ף.  

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן: "בצל האירועים הביטחוניים הקשים הפוקדים את מדינתנו בשבוע החולף, מתעצם הצורך לבחון את תגבור המערך הטיפולי בתקופה זו, ולערוך את ההתאמות הנדרשות לטיפול בקבוצות אוכלוסייה בסיכון, אגב ניצול הניסיון שנצבר מן הטיפול בנפגעי חרדה לשם מתן מענה נפשי רחב יותר".