מהכחשה לעיוות האמת: מוכרחים להיאבק על הנרטיב

בבואנו לציין את יום הזיכרון הבינלאומי לקורבנות השואה, נתחיל בחדשות הטובות: הכחשת שואה בוטה היא כיום תופעה זניחה. אפשר עדיין למצוא אותה בשוליים הקיצוניים של המדיה החברתית, אולם שום מנהיג מכובד, אינטלקטואל או משפיען, לא יטען שלא היו תאי גזים. כעת לחדשות הרעות: עיוות וזילות השואה נפוצים מאוד, גם בחוגים מרכזיים ברחבי העולם. מעוותי שואה, בשונה ממכחישי שואה, מודים שהשואה אכן התרחשה - אך ממציאים נרטיבים היסטוריים שרובם - אם לא כולם - שקריים. נרטיבים אלה, הכוללים מניפולציות של העובדות, מיועדים לשרת אג'נדות בעייתיות ומעניקים לגיטימציה לפשעי העבר וההווה. נרטיבים אלו זוכים לעיתים קרובות לתמיכה ציבורית בשל חוסר הידע של הציבור, וכן בשל העובדה שהם מתיישרים עם דעות קדומות קיימות. מדובר במהלכים ממומנים ומתואמים להפליא, לעיתים בידי ממשלות או כוחות בחברה האזרחית.

בכמה מדינות הולך ומתרחש בשנים האחרונות מעין "מיתוג לאומי" מחדש. אחד הביטויים של תהליך זה הוא ההגדרה מחדש של המדינה כקהילה הרואית של מתנגדים אנטי־נאצים ומושיעים של יהודים בשואה. המעוותים מסתמכים על העובדה שאכן היו מקרים של הצלה והתנגדות במדינותיהם, ומנפחים תופעות אלו לצד הקטנת התפקיד שמילאו רבים מהאזרחים, מהמנהיגים ומהמוסדות ברדיפה רצחנית של האזרחים היהודים. עם זאת, ההיקף העצום של זוועות השואה לא היה מתאפשר ללא שיתוף הפעולה של מקומיים עם גרמניה הנאצית.

גם ניסיונות של ממשלות "לחוקק" נרטיבים היסטוריים אינם חדשים, אך לאחרונה הם בולטים יותר ויותר. החוק במדינות מסוימות אוסר כיום את ה"פגיעה בכבוד הלאומי", שכביכול נגרמת מאזכור שיתוף פעולה מקומי עם הנאצים ברדיפת יהודים וברציחתם. במדינות אחרות החוק מטשטש את זהותם האתנית של היהודים - קורבנות ההשמדה השיטתית. משטרים שונים מפארים כעת דמויות היסטוריות כגיבורים אוהבי מולדת, על אף השתתפותן ברדיפה וברצח של היהודים. הקידום המעוות של דמויות פגומות כמודלים לחיקוי אינו מנבא טובות לעתיד מדינות אלה. כתוצאה מכך, היסטוריונים מומחים עברו דה־לגיטימציה ואף הועמדו למשפט. סטודנטים בחברות כאלה חוששים לעסוק בלימודי שואה, שעלולים להיות בעייתיים עבור הקריירה המקצועית העתידית שלהם, ואף עלולים להוביל לרדיפתם.

עיוות השואה יכול להיות מזיק, מצער והרסני לזכר השואה יותר מאשר להכחשתה, מפני שבעזרתו נעשית דחיית האמת ההיסטורית תהליך "נוח" יותר. היום, כשרבים בעולם כולו מפנים את תשומת ליבם למורשת השואה, על הקהילה הבינלאומית להכפיל את מאמציה להרחבת חקר השואה והוראתה הבלתי תלויים ומבוססי העובדות. השואה היא אירוע ייחודי, חסר תקדים וללא אח ורע, אולם יש לה רלוונטיות ניכרת לנושאים חיוניים כגון רצח עם וזוועות אחרות, בכך שאפשר להעמידה מנגד ולקבל תובנות בעלות ערך. דיוק היסטורי הוא חיוני. איננו יכולים להתפשר על כך. בראש ובראשונה, אנו חייבים זאת לגברים, לנשים ולילדים היהודים שנרצחו בגטאות, במחנות הריכוז וההשמדה או באתרי ההרג לאחר שהורעבו, שועבדו, ובסופו של דבר נרצחו בידי הנאצים ושותפיהם. חשובים לא פחות הם תיעוד המעשים של מי שביצעו פשעים אלה או היו שותפים להם, ומחויבותם לשאת באחריות לכך.