לחמאס אמנם אין פוטנציאל לגרום נזק כמו אויבים אחרים, אבל הוא משתפר באופן שיטתי ומעסיק פעם אחר פעם את ישראל

רק לאחרונה הזכיר לנו הרמטכ"ל, רא"ל אביב כוכבי, כי צה"ל מתמודד כיום בשש זירות לחימה - חלקן כאלו שבהן לא פעל מעולם.

עם אלו ניתן למנות את הזירה האיראנית, שבה ישראל פועלת לעצור את המרוץ של טהרן אל הגרעין; את הזירה הסורית וזו הלבנונית, ולפי הפרסומים, לאחרונה גם העיראקית וכן הזירה הדרומית, בואכה ים סוף ותימן - שעל כולן מטילה איראן את צילה הכבד; ולבסוף - הזירה הפלשתינית, ביהודה ושומרון וברצועת עזה.

את עיקר מאמציו משקיע צה"ל בחודשים האחרונים בהיערכות לאפשרות שאיראן תחצה את נקודת האל-חזור בדרך לייצור פצצה גרעינית. בינתיים, הוא פועל כדי לדחוק את רגליה מסוריה ולהחליש את חיזבאללה, שאת ארסנל הטילים שלו מסמנים בצה"ל כאיום העיקרי שבפניו ניצבת ישראל במעגל הקרוב הסובב אותה.

אסור להקל ראש באיומים - המיידיים ואלו ארוכי הטווח - הניצבים בפני ישראל בזירות לחימה ופעולה אלו. אבל עובדה היא שבעשור האחרון זירת העימות הפעילה שבה מצא עצמו צה"ל נלחם שוב ושוב, ושאף גבתה קורבנות - חיילים ואזרחים - הייתה דווקא עזה. החל במבצע עופרת יצוקה (2009), עבור למבצע עמוד ענן (2012), צוק איתן (2014), חגורה שחורה (2019) ואחרון לפי שעה - מבצע שומר החומות (מאי 2021).

לצד מבצעים אלו צריך להזכיר את החיכוך היומיומי לאורך גדר הגבול בינינו לבין עזה, משיגור בלוני תבערה לעבר ישראל, עבור להתפרעויות לאורך הגדר וכלה בניסיונות חדירה של חוליות מחבלים לשטח ישראל תוך שימוש במנהרות שחפר חמאס לאורך ולרוחב הרצועה.

תושבי הדרום, אבל לצידם גם תושבי גוש דן וירושלים, נאלצו פעם אחר פעם לחפש מחסה בחדרים מוגנים. לא בשל ירי טילים מאיראן ואף לא מלבנון, אלא בשל ירי טילים בידי חמאס. בזהירות מתחייבת אפשר להניח שגם סבב העימות הבא יהיה מול רצועת עזה, ולא בזירות עימות אחרות.

ייחודיותה של עזה טמונה לא רק בהיותה זירה פעילה ונפיצה, שבה לחמה ישראל בעשור האחרון יותר מבכל זירה אחרת, אלא גם בכך שמדובר בזירה שלמולה קלפי המשחק של ישראל ויכולת ההשפעה וההרתעה - מוגבלים וחסרים.

אמת, המאבק באיראן מתלהט ואף צובר תאוצה, אבל שני הצדדים - זה הישראלי וזה האיראני - מצויים בשליטה מלאה על מהלך האירועים, ומפגינים איפוק וריסון בהיעדר כל אינטרס או עניין בהתלקחות ובהידרדרות לעימות כולל.

גם חיזבאללה הוא ארגון מרוסן ומורתע, שמודע למחיר שהוא עשוי לשלם במקרה של סבב לחימה עם ישראל. לא כך חמאס בעזה, שאינו חזק דיו כמו חיזבאללה ושאינו פועל כמוהו על פי היגיון מדינתי, ולכן קשה להרתיע אותו ולאלצו לנהוג באיפוק ובריסון.

המציאות בעזה מורכבת בשל העובדה שישראל לא באמת התנתקה מן הרצועה. שהרי היא עודנה מספקת לתושבי עזה חשמל, מים, דלק, ואפילו מזון ודולרים. תלות זו הופכת את השקט לאורך הגבול לבן ערובה למלאי המזון והדלק, וליתרות הדולרים ברצועה, שכן הדרך של חמאס להשיגם היא באמצעות ירי של טילים לעבר ישראל.

לבד מכך, יש לזכור שהניסיונות לנתק את חמאס עזה מיהודה ושומרון וגם מירושלים לא עלו יפה, ולפיכך רתיחה בשער שכם או בהר הבית תמשיך להוביל להתלקחות גם בגבול הרצועה.

לישראל אין תשובה

האמת, לחמאס אין יכולת הרס ונזק כמו לאויבים אחרים, אך הוא משפר באופן שיטתי את יכולותיו. לראיה, התעוזה והיכולת המבצעית שהוא מגלה בשיגור חוליות חודרות לשטח ישראל, תוך שימוש במנהרות.

חשוב מכך, הוא גם פועל בהצלחה להגדיל את מלאי הטילים שברשותו, את הטווח ואת מידת הדיוק שלהם.

כתבות נוספות בסדרת "מפת האיומים"

• אסד ביקש סיוע מהאיראנים - וכעת תוהה איך להיפטר מהם

• מלחמת הסייבר הראשונה: מטרת התוקפים - להביך את ישראל

• גם בצל המשבר, ואולי בגללו - האיום מלבנון מסוכן מתמיד

לישראל אין תשובה טובה לאתגר חמאס, לבד מהפעלת אש קטלנית הגורמת להרס ברצועה אבל לא שוללת מחמאס את יכולותיו המבצעיות, ואינה מבטיחה כמו בלבנון שקט לטוח הארוך. בהיעדר פתרון, עזה תמשיך להטריד אותנו.

חודש נובמבר הוא תזכורת לכל זה. החל במלאת תשע שנים למבצע עמוד ענן שהחל ב-14 בנובמבר, עם חיסולו של המפקד הצבאי של החמאס, אחמד אלג'עברי, דרך מבצע צה"ל בחאן יונס שהשתבש ב-11 בנובמבר 2018 ובו נהרג סא"ל מ', ולבסוף - מבצע חגורה שחורה, שהחל ב-12 בנובמבר 2019 בעקבות החיסול של בכיר הג'יהאד האסלאמי, בהאא אבו אל־עטא.