היעד הפולני: רק לא לשבת בחושך

האווירה הבהולה הורגשה היטב במסדרונות משרד החוץ של פולין ביום רביעי בבוקר. לוחות הזמנים שונו. ישיבות בהולות כונסו. פקידים בכירים ומזכירים עברו אנה ואנה במסדרונות.

"אנחנו במצב חדש", אמר לי בכיר במשרד שאליו הוזמנתי לפגישה בנושאים אחרים לגמרי. "שני חקלאים תמימים נהרגו. הגם שלא ידוע כרגע אם הרוסים או האוקראינים ירו את הטיל, ולא ידוע אם הדבר נעשה במכוון או בטעות - מעכשיו פולין היא חלק מהמלחמה. כך תופסים את זה בעולם. יש לכך השלכות מכל הבחינות. נקטנו צעדים כדי להגביר את הביטחון, אבל ההשלכות הן גם כלכליות, אנרגטיות, תיירותיות, הן בכל היבט שהוא".

זמן קצר לאחר מכן הצהיר כצפוי נשיא פולין, אנדז'יי דודה, כי אין הוכחה שהירי היה מכוון. רבים פה חשבו שהיתה זו דרך פולנית להשתמש בתרגיל "סופת הברקים שהפעילה את הטילים" החביב על מנהיגי ישראל. כי נניח שהיה זה ירי רוסי מכוון, האם בגללו תיכנס פולין למלחמה מלאה עם רוסיה? חרף ההצהרות הלוחמניות, הפולנים מבדילים היטב בין סיוע מסיבי לאוקראינה, לבין השתתפות אקטיבית במלחמה.

מול בית המלון במרכז העיר, בתוך הערפל הנצחי, מחלקים מדי ערב אוכל חם להמוני הפליטים, אבל גם לפולנים המקומיים. "התור התארך בשבועות האחרונים", אומר אחד העוברים והשבים. בטלוויזיה המקומית מסכמים את עליות המחירים המטורפות

"דבר אחד ברור: הסיבה היחידה למה שקרה היא התוקפנות הרוסית הנפשעת", אומר תת שר החוץ, פאבל יאבולסקי. "אם רוסיה לא היתה תוקפת את אוקראינה ולא היתה מבצעת את ההתקפה הזו על תשתיות אזרחיות, לא היינו צריכים להתמודד עם המצב זה. רוסיה היא האחראית היחידה. אין פה שום עמימות. המלחמה הזו צריכה להיפסק. פוטין צריך להיעצר". אך הצהרות לוחמניות הן דבר אחד, ואילו מלחמה ממש זה כבר דבר אחר.

מחיר כלכלי

אך גם בלי מעורבות צבאית של פולין במלחמה, השלכותיה הכואבות מורגשות אצל כל אזרח. עוד לפני נפילת הטילים בשטחה, פולין הושפעה מהמלחמה יותר מכל מדינה בעולם. הגבול בינה ובין אוקראינה נפרס על פני 535 ק"מ. תחמושת עוברת דרכו בסודיות לתוככי המדינה הנאבקת על חייה מול הרוסים. את הכיוון ההפוך עשו 1.4 מיליון פליטים שהתקבלו בזרועות פתוחות, אבל מעמיסים לא מעט על הכלכלה והתשתיות כאן.

"עשרה אחוזים מתושבי ורשה הם כעת אוקראינים. אלה לפחות ההערכות", אומר מיכאל, המלווה שלי מטעם משרד החוץ. המלחמה הקטינה מאוד את מספר התיירים המגיעים אל פולין, בפרט מהמדינות הלוחמות.

מול בית המלון שבו הוא משכן אותי במרכז העיר, בתוך הערפל הנצחי, מחלקים מדי ערב אוכל חם להמוני הפליטים, אבל גם לפולנים המקומיים. "התור התארך בשבועות האחרונים", אומר אחד העוברים והשבים. בטלוויזיה המקומית מסכמים את עליות המחירים המטורפות. 45 אחוזים תוספת על הקמח. 100 אחוזים עלייה במחיר הסוכר. 147 אחוזים בפחם. 42 אחוזים במחיר העוף. ומעל לכל, זינקו מחירי האנרגיה ב־300 עד 400 אחוזים.

יאבולסקי טוען כי פוטין פוגע במכוון במקורות האנרגיה של אוקראינה ושל העולם בכלל. "ביום שלישי היתה התקפת הטילים הגדולה ביותר על אוקראינה - יותר מ־80 טילים שירו הרוסים ופגעו בעיקר בתשתיות אזרחיות, בתחנות כוח ועוד. פוטין רוצה לנתק את האנשים ממים, מחשמל ומחום. הוא רוצה ליצור אסון הומניטרי ולהכריח אנשים לעזוב את הערים שלהם כדי ליצור עוד לחץ על אוקראינה ועל מדינות נוספות. אלה פשעים נגד האנושות, כי הוא תוקף במכוון תשתיות אזרחיות".

זמן להתקרב

מימון ובטי ריבוייט, זוג ישראלים המפעילים את מסעדת "בכיף" במרכז ורשה, מסכימים. את השלכות המצב הכלכלי הם חשים היטב. "ביחס לקורונה המצב יותר טוב", אומר מימון, "אבל מרגישים את השינוי שמחוללת המלחמה. פחות פולנים נכנסים למסעדה. מתחילים גם לשמוע כעס של התושבים המקומיים פה על האוקראינים. אמנם פולין עוזרת מאוד לאוקראינים, אבל התושבים הם אלה שמשלמים את המחיר. האינפלציה הרשמית היא 20 אחוזים, אבל עליית המחירים בפועל גבוהה יותר".

בטי מוסיפה: "מרגישים את המצב. מאפיות ועסקים נסגרים. יש מפעלים שכבר התחילו בפיטורים המוניים. פה במסעדה אתה רואה יותר אנשים שמתחלקים במנות. אני מקווה שאנחנו נשרוד את זה. נפילת הטילים עושה משהו בבטן. יש יותר לחץ, והמלחמה עוד תהיה ארוכה".

אכן, לכל הדעות המלחמה לא תסתיים בקרוב, מה שיניח לפתחו של ראש הממשלה הישראלי החדש־ישן, בנימין נתניהו, שתי סוגיות דחופות, לפחות מנקודת המבט הפולנית. ראשית, גם בקהילה היהודית, ועוד יותר מכך בדרגי הממשלה, מקווים שנתניהו יביא לסיומו את המשבר בין המדינות שהלהיט ראש הממשלה יאיר לפיד, שהחל עוד כשכיהן כשר החוץ. "האמירה הפומבית של לפיד לשגריר בישראל שלא לשוב מחופשת המולדת שלו, היתה למעשה הגליה שלו. זה לא היה מנומס. מצידנו אין שום בעיה עקרונית לשלוח שגריר חדש", אומר יאבולסקי.

הסוגיה השנייה היא כמובן אוקראינה. החשבון של הפולנים עם הרוסים על מלחמת העולם השנייה, ובכלל על העבר, עדיין פתוח. הם זוכרים היטב את הפלישות הרוסיות החוזרות והנשנות לשטחם לאורך ההיסטוריה, את הסכם ריבנטרופ־מולוטוב שחילק את פולין בין גרמניה ורוסיה לפני המלחמה, ואת השלטון הקומוניסטי המדכא לאחריה.

הפלישה הרוסית לאוקראינה היא מבחינתם קדימון לצפוי להם אם רוסיה לא תיבלם. מול איום כזה היו רוצים את ישראל לצידם.

בוורשה מבינים שישראל אינה פולין, ושיש לה מגוון שיקולים אחרים בנוגע לרוסיה. ועדיין, הציפייה בממשלה כאן - אולי מדויק יותר לומר התקווה - היא צעד משמעותי של נתניהו לטובת אוקראינה ונגד רוסיה.

חרף המשבר הנוכחי, בעקבות המחלוקות על אופן זיכרון השואה, פולין רואה בישראל בעלת ברית אסטרטגית. מבחינת פולין, היא וישראל נמצאות באותו צד של המפה הבינלאומית וההיסטורית. או לכל הפחות, צריכות להיות באותו צד. כחברים בנאט"ו ובאיחוד האירופי, הפולנים רואים עצמם כמדינה מערבית לכל דבר.

מבחינתם, כשם שכל המערב מאוחד נגד רוסיה, כך צריכה להיות גם ישראל, על איכויותיה ומיוחדותה.