כוחות האופל מי?

לו היה זאב ז'בוטינסקי, אחד מסמלי הממלכתיות בפוליטיקה הישראלית, נשאל מה גרם לראש הממשלה הבא יאיר לפיד לכנות את מתנגדיו הפוליטיים בשם המזעזע "כוחות האופל", הוא בוודאי היה משתמש באותן מילים שבהן השתמש בשנת 1940: "כל אדם ואדם יודע שבתעמולה - פועלת הפנייה לרגש האהבה באיטיות ובכבדות לעומת ליבוי יצר המשטמה. המשטמה היא אותו ה'מיץ' חריף הטעם, המחיש גם את בליעת הרעיונות והשיטות המדיניות וגם את עיכולם. ואין ה'מיץ' יכול להשפיע במלוא המידה, אלא אם נושא השנאה נמצא בקרבת מקום, 'תוך כדי שליחת יד', אם הוא ידוע לכל ואפשר להתקיפו בנקל ומתוך רגש ביטחון".

ההשוואה כמובן אינה מדויקת. ז'בוטינסקי מדבר על תפקידה של האנטישמיות כתמריץ להצדקת האידיאולוגיה הנאצית. להבדיל אלף אלפי הבדלות כמובן, המקרה של יש עתיד ושל יאיר לפיד מורכב יותר, משום שהמשימה שלהם מורכבת יותר: הנאצים שיווקו אידיאולוגיה ברורה - פשיזם - למדינה שחוותה משבר כלכלי, אינפלציה דוהרת, את השכול של מלחמת העולם הראשונה ואת ההשפלה המדינית של חוזה ורסאי. יש עתיד, לעומת זאת, נדרשת לשווק אידיאולוגיה עמומה לאזרחי מדינה שממוקמת שנים, בקביעות, במקום גבוה במדד האושר העולמי.

בתנאים הקשים האלה, נדרשים לפיד ומחנהו למקד את המשטמה שעליה מדבר ז'בוטינסקי. מכאן נובע הצורך בראש נחש מובהק, ביבי, שמפעיל את גֵיסות "מכונת הרעל" שלו - ה"ביביסטים". לפיד ושותפיו האידיאולוגיים, בתקשורת ובמערכת המשפט, הצליחו לייצר את ראש הנחש הזה בתודעה הישראלית בכישרון רב. ציבור ענק בישראל משוכנע, בעקבות שנים של הדלפות פליליות מחדרי חקירות (שהחשמל בהם נפסק ברגעים ה"נכונים"), שבנימין, שרה ויאיר נתניהו הם שורש כל הרע עלי אדמות ומקור לכל צרותיהם.

כל יהודי, ולא משנה מהי השקפתו הפוליטית, חייב להרגיש אי נוחות למשמע ביטויים כמו "כוחות האופל" ו"מכונת הרעל" ולמראה השנאה היצרית והאוטומטית כלפי נתניהו וציבור תומכיו העצום. כשביטויי הסתה כאלה מגיעים ממנהיגי המדינה ולא מאחרון הטוקבקיסטים, כדאי גם שנשאל את עצמנו עוד שאלה - מהי התבוסה הגדולה, דוגמת מלחמת העולם הראשונה, שמנסים המנהיגים לתרץ באמצעות טרמינולוגיית השנאה הזו? מהו מקור הזעם שמנסים להפנות כלפי ראש הנחש שאותו אולפנו לשנוא?

התשובה העצובה היא התבוסה האידיאולוגית של השמאל, שנשא במשך שנות דור את דגל פתרון שתי המדינות. רצועת עזה - הריבונות הפלשתינית המלאה היחידה בעולם - משמשת מאז שנת 2005 תזכורת קבועה ומדממת לאי ההיתכנות של הפתרון הזה. עמוק בפנים יודעים מתנגדי נתניהו שהוא לא הבעיה. הקונספציה של השמאל קרסה ברעש גדול באינתיפאדה השנייה, וכל מנהיג כריזמטי אחר שיגיע מימין יאסוף בקלות את השברים ויקים מהם קואליציה.

זו הסיבה שבגללה כשהסתמן אחד כזה, ראש המוסד לשעבר יוסי כהן, מיהרו להצמיד לו פרשה מביכה, מהסוג שיש באמתחתו של כמעט כל גנרל, ולרמוז לו שאם יעז להיכנס לנעליו של נתניהו, ממתין לו גורלו המר של ראש הנחש של "כוחות האופל". אני לא מתנגד לשיטה הזו כאיש ימין. אני מתנגד לה כיהודי.