הטקטיקה הישראלית קרסה: הגיע הזמן לגבות מחיר מסינוואר

הפיגוע הקשה הערב באלעד מחייב את מערכת הביטחון לקיים הערכת מצב מעמיקה בנוגע להמשך הצעדים באשר לגל הטרור הנוכחי, ולעבור ממיקרו-טקטיקה לאסטרטגיה מסודרת שתבלום את גל הטרור.

מאז אמצע חודש מרץ נרצחו 19 ישראלים בפיגועי טרור קשים בבאר שבע, בחדרה, בבני ברק, בתל אביב, באריאל, ואתמול באלעד. גם הפעם, בדומה לפיגוע בחדרה, הפיגוע היה נראה מתוכנן יחסית. מפרטים ראשונים עולה כי מדובר בשני מפגעים, לפחות אחד מהם חמוש בגרזן, שהצליחו לרצוח שלושה בני אדם, לפצוע שניים באורח קשה, אחד באורח בינוני ואחד באורח קל.

בשבועות האחרונים הצליחה מערכת הביטחון לסכל עשרות פיגועים הודות למודיעין איכותי מאוד של שב"כ ואמ"ן. כידוע, בביטחון אף פעם אין מאה אחוזים, ובכל זאת, הכישלון אתמול מחייב את שב"כ בבירור מעמיק כיצד חמקו השניים מתחת לרדאר של המערכת כולה.

הבעיה היא שבישראל נקטו בתקופה האחרונה בגישה מאוד טקטית, אפילו מיקרו טקטית, ולא גיבשו אסטרטגיה שלמה להתמודדות עם גל הטרור. התקווה של בכירי המערכת המדינית והביטחונית הייתה שאם ישראל תצליח לעבור בשקט יחסי את חודש הרמדאן, חג הפסח, יום העצמאות, והמועדים הנוספים המועדים לפורענות – קיים סיכוי לא מבוטל שההסלמה שהחלה בפיגוע בבאר שבע באמצע חודש מרץ תגווע לאיטה.

לאור זאת, ישראל בחרה להתמודד עם גל הטרור הנוכחי רק באמצעות מודיעין (שאינו הרמטי), סיכולים, תגובות מיידיות ופעולות יזומות בעומק השטח הפלשתיני ועוד. אבל האמת היא שאי אפשר לטפל בטרור רק באופן טקטי ונקודתי.

חמאס ברצועת עזה הוא המקור להסתה הפרועה, והוא זה שמלבה את האש. הוא זה שמעודד את ההתפרעויות בהר הבית ואת הפיגועים במרכזי הערים וביהודה ושומרון. הוא זה שלא מנע בצורה אגרסיבית מספיק את ירי הרקטות מרצועת עזה, ושלוחיו הם אלה שירו גם מלבנון.

לפני מספר ימים נאם מנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, וקרא לפלשתינים להמשיך ולבצע פיגועים, תוך שהוא משתמש בפירוש בגרזן ככלי הנשק. למרות אותו נאום מסית הוא חזר לביתו בנחת, וישראל לא עצרה את שטף הפועלים שממשיכים להיכנס לעבוד בישראל (שחמאס גובה כחמישים אחוז ממשכורתם כמיסים), ואף לא פגעה בסחורות שנכנסות לרצועה או בכסף הקטארי שממשיך לזרום לרצועה.

ישראל לא גובה שום מחיר מחמאס, ונוהגת גם בסלחנות כלפי יו"ר הרשות הפלשתינית, שאולי משתף פעולה עם ישראל מתחת לפני השטח, אך גינוייו לפיגועים רפים מאוד, ואנשיו ממשיכים לשלם משכורות דשנות למשפחותיהם של המחבלים.

נוכח החשש הממשי שהפיגוע הקטלני באלעד יהווה השראה למחבלים נוספים, התקווה הישראלית שגל הטרור יגווע לאיטו נראית כבר פחות סבירה. לפיכך, על בכירי המערכת המדינית והביטחונית לקיים בהקדם דיון אסטרטגי, ולמצוא דרך לגרום לסינוואר להפסיק את ההסתה וליבוי האש, כי הטקטיקה פשוט קרסה.