רונה לי שמעון העלתה אמש (שני) סדרת סטוריז שהחלה בלונדון שבבריטניה והסתיימה בנחיתה בישראל. בתחילה כתבה על תהיות שעלו בראשה ועל העבר שניסתה לשחזר ללא הצלחה, ובהמשך עדכנה בהתגייסותה למען ישראל שגובה ממנה מחיר רגשי כשתיעדה את עצמה פורצת בבכי לא נשלט.
"מזמן לא הלכתי לאיבוד", כתבה רונה לי על רקע תמונה יפה מלונדון. "איך הגעתי לפה, איך אנשים חיים, למה מגיע לי כל היופי הזה. יש מצב שאופניים זאת הדרך המושלמת לראות עולם? הסתובבתי בעיר, ניסיתי למצוא מקום שטיילתי בו פעם, אולי לאוסף רסיסי מחשבות שהיו לי כשעברתי שם. לא מצאתי את המקום ההוא, וגם לא את המחשבות שלי מאז, אבל הגעתי למקום חדש".
בהמשך סיפרה על ההתגייסות שלה להסברה. "כבר כמה שנים, עוד לפני 7 באוקטובר, אבל בעיקר אחרי, אני נוסעת בעולם, מדברת מול קהילות יהודיות, בעיקר כדי לגייס כספים למטרות שונות. זאת זכות גדולה עבורי, ועם זאת לפגוש כל פעם מחדש את הפצע המדמם של העם שלי, זה באמת קשה מנשוא. הלב על השרוול. בזמן החזרה, לא מצליחה לעצור את הבכי, זה עדיין כל כך קרוב וכואב".
לאחר מכן הוסיפה לעדכן. "במעבר חד כל כך. ישנתי שעתיים כי הייתי צריכה לקום לטיסה. הייתי במנצ'סטר, טסתי ללונדון. מהחרדה קמתי שעה לפני הזמן, ככה זה נראה. ועכשיו נסיעה של ארבע שעות עד לשדה". בסטוריז אחרים כתבה על הדרמה שחוותה ועל הסוף הטוב: "נתקענו בפקק, עמדנו 45 דקות. החרדה לפספס את הטיסה. אמורה לנחות בחמש וחצי בערב ולהתחיל הצגה בשמונה וחצי. בדקה התשעים הצלחתי להגיע לטיסה. נרדמתי תוך ארבע דקות".
