"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

פור-ריל
טור דעה

הביקורת על תרצה מוצדקת. העליהום קצת פחות

תרצה הגיעה לכותל עם חצי בטן בחוץ, והתגובות לא איחרו להגיע. אפשר להבין את הביקורת על הלוק, אבל מהרגע שהיא הופכת למשפט על תרצה עצמה, הגבול כבר מתחיל להיטשטש.

0השמעה
תרצה כהן ובן זוגה בכותל  , מתוך עמוד האינסטגרם של תרצה
תרצה כהן ובן זוגה בכותל | צילום: מתוך עמוד האינסטגרם של תרצה

תרצה הגיעה לכותל בלוק שכלל חצי בטן בחוץ, והרשת מיהרה להגיב. מצד אחד, אפשר להבין למה הבחירה הזאת צרמה במקום קדוש. מצד שני, בין "זה לא מתאים" לבין תגובות שכבר שופטות את תרצה עצמה, עובר קו שכדאי לעצור עליו רגע.

אני לא אשקר, גם אני כשראיתי את הפוסט של תרצה הרמתי גבה. בסופו של דבר מדובר בכותל, מקום קדוש, ולהגיע אליו בדרס קוד שכולל חצי בטן הרגיש לי פחות מתאים. אפשר להתווכח על גבולות הצניעות, אפשר להתווכח מי קובע אותם, אבל קשה לטעון שלמקום עצמו אין משמעות ושאין ציפייה בסיסית לכבד את המרחב שאליו נכנסים.

ולכן הביקורת על הלוק שלה לא נולדה מכלום. אם הבחירה האופנתית נראתה לאנשים לא מתאימה למעמד, מותר להגיד את זה. אבל כאן מגיע החלק שהרשת בדרך כלל פחות טובה בו.

הצגת פוסט זה באינסטגרם

‏‎פוסט משותף על ידי ‏‎Tirtza Ti‎‏ (@‏‎tirtza_cohen‎‏)‎‏

מותר לבקר בחירה, לא להפוך אדם למטרה

יש פער גדול בין "הלבוש הזה לא מתאים לכותל" לבין "בושה", "איפה הצניעות" ושאר המשפטים שכבר לא מדברים רק על הבגד, אלא מתחילים לשפוט את האישה שבתוכו. וזה בדיוק הקו הדק שהולך ונמחק.

הירשמו לניוזלטר של ForReal ואנחנו נדאג שלא תפספסו שום דבר חשוב!

תרצה יכולה לטעות. היא יכולה לבחור לוק שלא מתאים למקום, להגיד דבר לא מדויק או להעלות פוסט שמעצבן אנשים. האחריות שמגיעה עם פרסום היא אמיתית.
מי שחי מול מצלמות יודע, או לפחות אמור לדעת, שכל בחירה מקבלת הרבה יותר תשומת לב. אבל האחריות של סלב לא מבטלת את האחריות של מי שמגיב לו, וזה שהאדם בצד השני מפורסם לא הופך אותו לשק חבטות ציבורי.

תרצה כהן |

יותר תשומת לב, לא פחות אחריות

יש מין מחשבה כזאת ברשת שאפשר להגיד כל מה שבא לנו, איך שבא לנו ובכל גרסה שמתחשק באותו רגע. ובמקרה של תרצה זה אפילו מתעצם, כי היא סלב, היא חיה מול קהל, וברור שכל בחירה שלה תקבל יותר תשומת לב וגם יותר ביקורת. זאת חלק מהעסקה, לטוב ולרע.

אבל בדיוק כאן מגיעה גם האחריות שלנו. כי העובדה שמישהו מפורסם לא אומרת שהוא הופך לרכוש ציבורי שאפשר לפרוק עליו הכול. אפשר לחשוב שהלוק לא התאים לכותל. אפשר להגיד שזה צרם, שזה היה לא במקום ושבמקום קדוש צריך להפעיל יותר שיקול דעת. זאת ביקורת לגיטימית.

תרצה כהן | צילום: אינסטגרם

אבל יש הבדל בין לבקר בחירה לבין להפוך את מי שעשתה אותה למטרה. בין "זה לא מתאים" לבין תגובות שמקטינות, משפילות או הופכות טעות אחת להגדרה שלמה של בן אדם.

סלבס יקבלו יותר תשומת לב, זה ברור. השאלה היא אם אנחנו משתמשים בתשומת הלב הזאת כדי להעביר ביקורת, או כדי להרגיש שמותר לנו הכול.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו