ערן סויסה פגש את אושר כהן במסגרת המצעד השנתי של ForReal וכאן גימל לשנת תשפ"ו לריאיון מיוחד, במהלכו כהן התבקש לעבור על הרגעים המשמעותיים של השנה האחרונה. בין הבדיחות הוא גם הציב גבול ברור כשנשאל על הביקורת שספג, דיבר על המחיר שמגיע עם הפרסום ונזכר בשיר ששמע עוד באולפן והבין מיד שהוא צריך להגיע למישהו אחר.
"הרגע הכי משמעותי? התחתנתי"
סויסה פתח בסדרת שאלות קצרות על השנה החולפת. אצל כהן, לפחות בהתחלה, כמעט כל דרך הובילה לאותה תשובה.
מה הרגע הכי משמעותי בשנה האחרונה?
"התחתנתי".
רגע אחד שבו הרגשת שניצחת?
"התחתנתי".
מה הטעות הכי גדולה שעשית השנה?
"עכשיו יחשבו שאני אגואיסט. אין לי טעויות. יש לי טעויות לפחות פעם, פעמיים בשבוע. זה פשוט לא עולה לי".
סויסה הציע בעצמו תשובה אפשרית בהומור: ההחלטה להתראיין. כהן זרם: "תשמע, אני איתך. זאת לא טעות. הכל טוב".
"גם אם זה אכזב אותי, אני מבין"
איזו ביקורת שקיבלת השנה הכי פגעה בך?
"לא, לא, לא נוגע בזה. אתה מבין? היו מה שהיו. והשאלה מכוונת כבר למה שיודעים". אמר הזמר והתייחס לכותרות סביב הפרשיות בהן שמו נקשר בהן השנה: "אני מבין את זה שעשו דברים בצורה מסוימת וקשרו אליי בצורה מסוימת, ואני מבין את זה לגמרי. גם אם זה אכזב אותי, אני מבין לגמרי. זה העולם, וברוך השם יש מקומות שאלוהים בחר בנו להיות מי שאנחנו, וזה בא עם עוד הרבה, הרבה דברים והרבה מעטפת".
לפרסום הזה יש יתרונות וחסרונות?
"אני חושב שאין חסרונות לפרסום כל עוד אתה אדם טוב. לא משנה איך יציגו את זה, מה שחשוב זה להיות אדם טוב".
השיר שגרם לו להוריד דמעות
משם השיחה עברה למוזיקה. סויסה שאל אותו אם היה שיר של אמן אחר ששמע וחשב לעצמו איך הוא לא שלו.
איזה שיר של מישהו אחר שמעת ואמרת לעצמך, איך השיר הזה לא שלי?
"הרבה שירים. יש הרבה שירים שגם היו אצלי וכאלה. אמרתי, לא, השיר הזה לא שלי. זה צריך להיות של מישהו אחר, ומישהו אחר יוציא את זה".
כהן הזכיר את "לילות וקללות" וסיפר שהכיר את השיר עוד לפני שיצא: "'לילות וקללות' וכאלה שאחרי. עוד לפני עומר ולפני דנינו. זה שיר שטל קסטיאל כתב. שמענו את זה אצלי באולפן, נראה לי לפני כמה שנים. אין פעם ששמעתי את השיר ואני אומר לך, הורדתי דמעות".
ולמרות החיבור המיידי, הוא החליט שהשיר לא צריך להיות שלו: "אמרתי לו שהשיר הזה לא שלי. השיר הזה לא שלי, הוא שייך למישהו אחר".
אתה מצטער על זה בדיעבד?
"לא, כי לא חסר להיטים ולא חסרים שירים טובים לעשות אותם. אתה יודע, בסוף לכל שיר יש את הכתובת הכי מדויקת בשבילו". כהן כן הודה שהשיר עורר אצלו משהו אחר: "זה עורר בי קנאת סופרים. קנאת סופרים תרבה חוכמה. אתה מבין? זה ממקום טוב".
לקראת סוף הריאיון התבקש כהן לבחור אמנים שאיתם היה רוצה לשתף פעולה בעתיד. כאן הוא כבר התקשה לצמצם.
איזה שיתוף פעולה היית רוצה לעשות?
"בארץ? וואו, לא חסר. לא חסר. חנן בן ארי, אמיר דדון, טונה, שרית ונסרין. הרשימה שלי עוד ארוכה".
ואחרי כל השירים, הביקורות והפרסום, סויסה החזיר את כהן לנקודה שממנה התחיל.
בעוד עשור, כשתסתכל אחורה על השנה הזאת, מה יהיה הדבר הראשון שתזכור ממנה?
"קודם כל כשהתחתנתי. עוד הרבה דברים שקרו, שחשבנו שהם היו קשים ואנחנו נצחק עליהם".