סערת אודיה וההעתקות: בצדק או מטרה קלה?

הרשת מתחרפנת מ"ההעתקות" של אודיה. בצדק או שהיא מטרה קלה למצקצקים?  אודיה שחררה בתחילת השבוע את אלבומה החדשה "השם יעזור", שמכיל את השיר המדובר "עשר רמות מעליו". עוד בשנה שעברה כשהיא שחררה הצצה ללהיט, עלו קולות כי הוא מזכיר קצת יותר מידי את השירים "it’s ok I’m ok" של טייט מקריי מבחינת הלחן וגם מבחינת הקונספט של המילים כשהיא שרה "אני בטוב, קחי אותו", מה שמזכיר את התרגום החופשי של הלהיט של מקריי. אחרי שהשיר יצא, נטען כי הוא גם מזכיר את השיר האלמותי "Circus" של בריטני ספירס מ-2008.

במקרה של אודיה, זו לא הפעם הראשונה שהיא מואשמת בהצגה של תוצרים שמזכירים באופן מובהק אמנים גדולים מעבר לים. כולנו זוכרים את פרשיית העטיפה של "פאפי", שהוסר בעקבות דרישת אנשיו של באד באני ואת ההאשמות כי עטיפת האלבום "ילדה של אמונה" מזכירה את עטיפת האלבום של SZA. בשני המקרים הזמרת טענה כי מדובר בהשראה וברפרנסים, כמקובל בתעשיית המוזיקה ובתרבות הפופ.

אודיה לא המציאה את הגלגל. תרבות הפופ מבוססת על רפרנסים וב-2026 גם בעולם, קשה כבר לדעת מה אמנות מקורית ומה הוא רפרנס על רפרנס, טענות דומות נשמעות גם כלפיי סברינה קרפנטר, שמרבה לעשות רפרנסים מאשר לייצר רגעים משל עצמה. כאמנית שיוצרת גם פופ, הגיוני שאודיה תישא עיניים אל המתרחש בעולמות הפופ הבינלאומי, כמו שעושים חבריה המוזיקאים בתעשייה המקומית.

נועה קירל הצהירה לא פעם כי היא שואבת השראה מביונסה, עדן בן זקן לאורך הקריירה שלה סיפקה לא מעט רגעים מוזיקליים וויזואליים שמרפררים ליצירות מחו"ל ואפילו אגם בוחבוט לקחה את החיבה לאוליביה רודריגו צעד קדימה כשהעניקה לאחד משיריה את השם "אוליביה". אבל כשזה מגיעה לאודיה, מרגיש כי הקהל בוחן שבעתיים ומחפש את הדימיון המוגזם לחו״ל ומי שמחפש טוב, כנראה שימצא.

האמת היא כנראה איפה שהוא באמצע. אודיה לוקחת השראה ברורה, ולקהל קל לאתר את ההשראות האלו שהיא לא ממש מתאמצת להסתיר. יכול להיות שכשהיא תציג תוצר שהוא מאה אחוז אמנות ולא מבוסס רפרנסים, לא רק שהקהל לא יחפש להאשים, אלא יקבל בזרועות פתוחות בלי לצקצק. אמנם אנחנו תעשייה קטנה, אבל היא מפוצצת באנשים מוכשרים שיש להם את היכולת לעשות עבודה טובה ויצירתית. לקחת את הרפרנס מהפינטרס ולחקות אותו זה הדבר הקל לעשות, לעשות אינטרפרטציה אישית זה אולי הדבר ה"קשה" לעשות - אבל יש מספיק אנשי מקצוע חזקים שיכולים ליצור עם האמנים הומאז׳ שהוא לא רק אינטגלמטי ומחדש, אלא אשכרה ליצור יצירה שאומרת משהו. לתרגם מילולית את הפזמון של טייט, מרגיש יותר פארודיה מאשר רפרנס.