בהמלצת המטפל שלי יצאתי אתמול לדייט מחוץ לבית. זה לא טבעי לי, לא נוח לי, ואני גם לא ממש טוב בזה. יש לזה לא מעט סיבות, נשאיר אותן בצד. כבר בדקות הראשונות היה ברור שזה לא דייט רגיל.
דייט עם חיים קודמים
הבחור היה דרוזי. בערך חצי מהדייט הוקדש לכך שהוא סיפר לי שהוא נוטוק. מונח שהכרתי מהפרומואים של קשת 12 לסדרה “נוטוק”, בכיכובה של לוסי איוב, עם אמג'ד בדר בתפקיד הראשי ולצד עוז זהבי.
למי שלא מכיר או לא צפה, מדובר בתופעה הקשורה לאמונה בגלגול נשמות בעדה הדרוזית. במקרה של הדייט שלי, לדבריו, בגלגול הקודם הוא היה נשוי והשאיר אחריו אישה ובן במדינה אחרת. שניהם, כך סיפר, עדיין חיים שם.
זה היה אחד הדייטים הכי מרתקים שהיו לי. הוא דיבר על חייו הקודמים בתשוקה שאני לא מדבר על החיים שלי בגלגול הזה, גם ביום ממש טוב. זה היה מהפנט.
שאלות שאין להן סוף
כל השאלות הקיומיות שמלוות אותנו ממילא ביומיום קיבלו פתאום שכבה נוספת. לא רק מי אני ומה אני עושה כאן, אלא מי הייתי קודם. שאלות על חיים אחרים לגמרי שהיו לו. חיים שנקטעו בטרם עת, אבל יש להם התחלה של סיפור והמשכיות ממשית. במקרה שלו, אישה וילד שחיים היום.
לדבריו, בזמן המלחמה האחרונה הוא לא הפסיק לחשוב מה עלה בגורלם. יותר מהכול, לנצח ילוו אותו שאלות שמתחילות ב“מה היה קורה אם”. רק שאצלו אלה לא השערות תיאורטיות. אלה חיים אמיתיים, שונים בקיצוניות מחייו הנוכחיים.
שאלתי הכול. היו לו תשובות מרתקות.
קשת 12
למה זה עבד לי
נהניתי מהדייט הזה מכמה סיבות. קודם כול, כאדם שמעדיף לא לדבר על חייו הפרטיים, זה היה אידיאלי. לא היו שאלות חוזרות אליי, וכל השיחה התמקדה בו. אני יודע שזה מוזר. דייט אמור להיות הדדי ונועד כדי להכיר. אצלי זה כמעט תמיד נתקע על העבודה, ודי בשאלה אחת על בן זיני או עדי הימלבלוי כדי להוציא לי את החשק.
הסיבה השנייה היא שזה היה דייט לא צפוי, כזה שבסיומו הבן אדם שמולי נראה לי הרבה יותר חתיך ממה שחשבתי בתחילתו.
הסיבה השלישית: יצאתי משם גם עם התחלה של אייטם. לדבריו, בעדה הדרוזית יש כעס על הסדרה ועל האופן שבו מוצגות דמויות מסוימות, כולל טענות לפגיעה בכבודם.
את שתי הסיבות האחרונות אשמור לעצמי. תסמכו עליי שהן מוצדקות.
התחלה מוזרה, סוף מוזר יותר
הדייט הזה התחיל מוזר. לא הייתי בדייט מחוץ לבית מאז הפרידה מבאבי. הוא הסתיים עוד יותר מוזר. הוא נמשך כמה שעות, אבל רק הבוקר קלטתי שאני כמעט לא יודע כלום על החיים שלו בגלגול הזה. על מי שהוא עכשיו.
ההיסטוריה מוכיחה שדייטים שגורמים לי לחשוב הם אלה עם הסיכוי הגבוה יותר להמשכיות. במקרה הזה הסיכוי כמעט לא קיים. הוא בארון. את הפרק של חיים בסוד והפחד שנלווה לזה סגרתי ביום שיצאתי מהארון.
ובכל זאת, התעוררתי הבוקר עם מיליון שאלות.
געגוע למשהו שלא היה
מי הייתי בגלגולים הקודמים שלי? אילו חיים חייתי? מי היו האנשים הקרובים אליי אז? והאם הם עדיין קיימים איפשהו בעולם?
יותר מזה, כאדם שמוות ופרידות הם עניין לא פתור ומשמעותי בחייו, מצאתי את עצמי תוהה באיזה אופן הסתיימו חיי הקודמים ובאיזה גיל.
יצאתי מהדייט הזה עם תחושה מוזרה. ולא, אני לא משוגע. מין געגוע לחיים שמעולם לא הכרתי. וסקרנות עמוקה לחלק בי שלעולם לא אדע עליו ואכיר אותו באמת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
