השחקנית אלינה לוי פתחה אמש (שני) את הלב וסיפרה באומץ על דרך ההסתרה שבה היא בוחרת שמביאה אותה למצבים של קריסה טוטאלית, עד כדי כך שהיא אינה מסוגלת לטפל בילדיה הקטנים.
"יש לי קטע כזה של לא להראות את הקושי, ואז העולם ממש מופתע כשאני משתפת בשינוים שקורים מתוך זה", כתבה לוי. "בלימודי המשחק נגיד הייתי פתאום מתקשרת לעדכן שאני לא יכולה להגיע לחזרות, כי אני באשפוז, ואז יורם (לוינשטיין) היה מתקשר עליי ואומר 'אלינה, אני רואה שאתמול העלת סטורי מאירוע. את ממש בסדר, לא לשקר'. והעניין שרוב הפעמים אף אחד לא יודע כמה אני כאובה ומתפקדת. מבחוץ זה נראה שהכל פיקס. יש לי סף כאב גבוה, בצורה מקריפה כנראה, ועד שאני מבטאת כאב זה כבר ממש בנקודת שבר שאני לא יכולה יותר. אז כלפי חוץ זה נראה מאפס למאה. אני מבינה שזאת אחריות שלי לתקשר מה שקורה לי לפני הקריסה".
בהמשך חלקה באפיסת הכוחות שאליה היא מגיעה, ועל תחושת הבושה. "גם לא יכולתי שלא להגיד לעצמי את האמת הברוטלית. אני רוצה ללמוד הומאופתיה ולטפל ולעזור לאנשים אחרים בזמן שאני מקריסה את עצמי ומגיעה לאנשים שאני הכי אוהבת שחוקה, תשושה, מרוטה, בכאבים כאלה שקשה לי ללכת ולהרים את הילדים שלי? לא, זה לא מרגיש נכון. זאת חווית בושה בשבילי לדבר על זה, האמת. עוד פעם זיהוי הדפוס הזה, הדפוס שמשעין את הערך על כמה אני יעילה. אבל מרגיש לי שלהביא לפה את הקול שמבין אותי, שנותן תוקף לסדר העדיפויות שהגוף מסמן לי - זה חשוב", סיכמה.
