שומרים נידה באותה מיטה: "הוא מחבק את הכרית"

סתיו קצין הגיעה ל"סויסה + 1" מאורסת, דתייה יותר ושקטה יותר. אבל הדרך לשם עברה דרך אובדן, גירושים, דיכאון ותחושת פספוס גדולה אחרי "האח הגדול".

יחד עם ארוסה שי שצברג היא מדברת על חזרה בתשובה שלא קרתה ביום אחד, על זוגיות בפרק ב', ועל הרגע שבו הבינה שהמרדף אחרי כותרות עלה לה ביוקר. צפו בריאיון המלא.

זהות, דת ותהליך אישי

קצין ושצברג לא הגיעו לדת מאופנה ולא מגל רוחני. אצל שניהם זה התחיל מאובדן, המשיך לשבר, והפך עם השנים לבחירה יומיומית.

כשנכנסת לפה, המראה הדתי היה מאוד בולט. מתי זה התחיל אצלך?
סתיו: "ביום שאבא שלי נהרג. ממש באותו יום. אבא שלי נהרג ממצנח רחיפה, וברגע הזה התחלתי לחזור בתשובה. זה לא היה משהו מתוכנן, זה היה אינסטינקט. תוך שנה הייתי עם כיסוי ראש מלא. אבל אז עשיתי את זה לעילוי נשמתו, לא בשבילי. לא ראיתי את עצמי בכלל".

כלומר זה לא היה תהליך רגוע?
"לא. זה היה מאוד קיצוני. אני בן אדם קיצוני. מזל עקרב. הכול אצלי או הכול או כלום. חזרתי סופר מהר, בלי לעצור ולשאול מי אני בתוך זה".

ואצלך, שי, זה הגיע מאותו מקום של אובדן?
שי: "כן. אמא שלי נפטרה מסרטן לפני 11 שנה. גם אצלי זה התחיל שם. הייתי חרדי בעבר, אז הדת תמיד הייתה חלק מהחיים שלי, אבל אחרי שהיא נפטרה זה חזר חזק יותר. זה בא ממקום של חיפוש, של משמעות".

איך אתם מגדירים את עצמכם היום?
"לא חרדים. חרדים זה יותר הארד קור. אני מגדיר את עצמי דתילוני. יש שבת, יש צניעות, יש אמונה, אבל זה לא קיצון".

סתיו: "זה לוק שבא מבפנים. זה לא הצגה. זה לא בשביל אף אחד".

אבל אצלך היו גם ירידות בדרך.
"ברור. אחרי הגירושים הורדתי צניעות. שמרתי שבת, אבל לא הכול. היו נפילות. זה כאב לי, אבל הייתי שלמה עם המקום הנפשי שהייתי בו אז".

בדיעבד את מצטערת על זה?
"לא. אני לא מצטערת על שום דבר שעשיתי בחיים שלי. מכל דבר אני לומדת. גדלתי בבית חילוני, אז אני רואה את זה כתהליך. גם החזרה בתשובה הראשונה שלי לא הייתה מדויקת, כי עשיתי אותה בשביל אבא שלי, לא בשבילי".

והיום זה שונה.
"מאוד. היום זה ממקום רגוע יותר. לא מתוך לחץ, לא מתוך פחד, לא בשביל לרצות אף אחד".

זו בחירה מודעת, לא כפייה.
שי: "חד משמעית. בחרנו בזה. אף אחד לא הכריח אותנו".

מרגישים שזה שינה אתכם?
סתיו: "ברור. הערכים שלי אחרים. ההתנהלות שלי אחרת. אני פחות מדברת לשון הרע, פחות מחפשת אש, פחות רודפת".

שי: "זה משפיע על הכול. על זוגיות, על הורות, על איך אתה קם בבוקר".

אובדן, משפחה ומשברי עבר

אצל סתיו קצין האובדן לא נשאר זיכרון. הוא הפך לציר שסביבו החיים הסתובבו. מוות פתאומי, גירושים, היריון, חובות וילדים קטנים. הכול קרה מהר, ובבת אחת.

איבדת את אבא שלך בצורה פתאומית.
סתיו: "אבא שלי נהרג ממצנח רחיפה לפני תשע שנים. זה היה שוק. באותו יום ממש התחלתי לחזור בתשובה. לא ידעתי להסביר את זה לעצמי, פשוט משהו קרה בי".

ואז גם הנישואים התפרקו.
"כן. הייתי נשואה אז. אחר כך הגיעו הגירושים, וזה היה שלב מאוד קשה".

מה היה שם בעצם?
"בן זוג עוזב אותך, משאיר אותך בהיריון, מפיל עלייך חצי מיליון שקל חובות, משאיר אותך עם שני ילדים. ילד אחד כבר היה, ואני בהיריון עם השני. ואת שואלת את עצמך מה רע בי. נתתי לו את כל החיים שלי".

זה השלב שבו ויתרת על הצניעות.
"כן. שם הורדתי צניעות. שמרתי שבת, אבל הורדתי צניעות. זה כאב לי, אבל הייתי שלמה עם המקום הנפשי שהייתי בו אז".

את מתארת הרבה כאב אבל גם קבלה.
"נכון. כי אני לא מצטערת על שום דבר שעשיתי בחיים שלי. מכל דבר אני לומדת. גם אם זה כואב, גם אם זה לא יפה בדיעבד".

הרגשת לבד בתוך זה?
"מאוד. את לבד עם ילדים, עם חובות, עם היריון, ועם שאלות שאין להן תשובות".

ואצלך, האובדן של אמא שלך גם השפיע על החיים המשפחתיים.
שי: "ברור. אובדן הורה משנה אותך. זה משנה את כל ההסתכלות שלך על החיים. זה גורם לך לעצור ולשאול מה חשוב באמת".

זה גם חיבר ביניכם.
"כן. יש לנו סיפור חיים מאוד דומה. שנינו עברנו אובדן, שנינו עברנו גירושים, שנינו בחרנו בדת. זה לא משהו שטחי".

את מרגישה שהמשבר חיזק אותך?
סתיו: "כן. זה שבר אותי ואז בנה אותי. זה לא היה יפה וזה לא היה אינסטגרמי, אבל זה מה שעשה אותי מי שאני היום".

"האח הגדול" והדימוי הציבורי

"האח הגדול" הוא נקודת שבר. מצד אחד, קצין יודעת איזו דמות היא הייתה שם, ולמה אי אפשר היה להתעלם ממנה. מצד שני, היציאה מהבית לא הביאה את מה שציפתה לו.

למה בדיוק ציפית?
סתיו: "לתוכניות, לקמפיינים, לעבודה. ראיתי כל מי שיצא מהאח מקבל קמפיינים במאות אלפי שקלים. לי לא היה כלום".

ואז גם הגיעה המלחמה.
"שבוע לפני ה-7.10 חתמתי בסוכנות. זה היה סוכות. הייתי אמורה להתחיל לעבוד, לקבל קמפיינים גדולים, וביום אחד הכול נעצר".

איך זה פגש אותך נפשית?
"נפילת מתח. דיכאון. אין שמחה, אין חשק. גם כשכן היו שיתופי פעולה קטנים, הכול היה בלי חשק".

הייתה ציפייה לטלפון שיחזיר אותך לעניינים?
"ברור. כל הזמן. עוד רגע, עוד רגע. והוא לא הגיע".

זה פגע באגו.
"זה פוגע, ברור. אבל אני לא מאשימה אף אחד. זה לא אשמת ההפקה, זה לא אשמת הערוץ, זה החיים".

ובכל זאת, את מרגישה שהיית הדמות המרכזית של העונה.
"כן. חד משמעית. החזקתי את העונה על הגב שלי. אני לא מתביישת להגיד את זה. מי שמבין טלוויזיה יודע".

אז איך את מסבירה את הפער בין זה למה שקרה אחרי?
"אין לי הסבר. זה מה שהכי מבאס אותי. אחרי 11 שנה שניסיתי להגיע לתוכנית, עשיתי עונה, ואז כלום".

בדיעבד את מתחרטת על ההתנהלות שלך בבית?
"לא מתחרטת על שום דבר. היו דברים שאמרתי בתחילת התוכנית שלא הייתי צריכה להגיד, כי עוד לא הבנתי לאן הגעתי. אבל מהר מאוד עשיתי לעצמי סטופ".

איזה סטופ?
"הבנתי שאני יכולה להטריל, אבל בלי לרדת לרמות נמוכות. שאני יכולה להילחם בלי לרדת לפסים אישיים".

יש דברים שכן מציקים לך היום.
"כן. היו אמירות שלא היו יפות. אמרתי פעם משהו לניקול, זה לא היה יפה, והתנצלתי".

הרגשת שמיתגו אותך כבריונית.
"כן, וזה לא נכון. לא דיברתי על מראה חיצוני של אף אחד. ההפך. אני סולדת מזה".

זה משהו שלקחת אישית.
"מאוד. במיוחד כי בתור ילדה צחקו עליי. קראו לי שטוחה, נמוכה, אמרו שאני לא יפה. אני בחיים לא אעשה את זה למישהו אחר".

ואיך כל זה השפיע על היחסים שלך עם התקשורת?
"נגעלתי מזה. הרגשתי מנוצלת. אתה רודף אחרי עוד כותרת ועוד אייטם וזה לא מביא לך כלום חוץ מתדמית הרוסה".

אז עצרת.
"כן. סיימתי עם המרדף. גם אם אין אייטם זה לא מעניין אותי. אני עסוקה בלבנות את עצמי".

וההפרדה בין הדמות מ"האח" לבין מי שאת היום.
"אלה שתי זירות שונות. בטלוויזיה זה משחק סגור, לחץ, אינטריגות. בחיים שלי היום אני בן אדם אחר".

היכרות וזוגיות

אחרי רעש, מאבקים וכותרות, הסיפור עם שי שצברג נכנס לחיים של סתיו בקצב אחר לגמרי. זה התחיל בעבודה, עבר דרך הילדים, ורק אחר כך קיבל שם של זוגיות.

איך בכלל הכרתם?
שי: "יש לי אולפני פודקאסט. היא באה להתארח שם, ואני הייתי שם במקרה. אני לא נמצא שם בדרך כלל".

ידעת מי היא?
"ידעתי שהיא יצאה מהאח, אבל לא באמת ידעתי מה הסיפור. אפילו שאלתי אותה אם היא ניצחה".

סתיו: "אמרתי לו שניצחתי אבל לקחו לי את הכסף".

זה לא התחיל כדייט.
שי: "ממש לא. זה התחיל מתקשורת. שיחות. שיתוף פעולה מקצועי. שבועיים שלושה של דיבור לפני שיצאנו בכלל".

מתי זה עבר צד?
סתיו: "כשרצינו לקחת את הילדים ללונה פארק. לו יש שלושה ילדים, לי שניים. יום לפני הוא אמר לי תגידי, יש מישהו שישמור על הילדים שלך, את רוצה שנצא למסעדה. אמרתי לעצמי אוקיי, זה כבר לא ידידותי".

איך הרגשת?
"שמחתי".

היה קליק מיידי?
שי: "כן, אבל לא התאהבות של טיפשעשרה. זה היה יותר שכלתני".

את ראית אותו כבן זוג פוטנציאלי?
סתיו: "לא ישר. אני שש שנים רווקה. אני לא קופצת. יש לי ליסט מאוד ברור".

והוא עמד בליסט?
"לא. בכלל לא".

שי: "80 אחוז לא".

אז מה כן?
סתיו: "ראיתי ציצית וכיפה ונשביתי. וגם הייתה תקשורת מטורפת".

הילדים נכנסו מהר לתמונה.
"מאוד מהר. למחרת כבר ישנו אצלו עם הילדים. לא היה כלום, כן. אבל הילדים היו איתנו".

שי: "הם התחברו ממש מהר".

והיום?
סתיו: "כמו אחים".

אבל אתם גרים רחוק.
"אני באריאל, הוא בנהריה. שעתיים וחצי נסיעה".

אז איך זה עובד?
"נפגשים פעמיים שלוש בשבוע. באמצע השבוע הוא בא אליי, בסופי שבוע אנחנו תמיד ביחד".

הרגשת שזה זה?
שי: "כן. מאוד מהר. ידעתי אחרי חודשיים".

סתיו: "מההתחלה אמרתי לו. אני נכנסת רק אם זה חתונה".

הצעת נישואים והחלטה להתחתן

אצל קצין ושצברג ההצעה לא נבנתה כסיפור אינסטגרם. זה קרה בלילה, בשקט, בקצב שמתאים לפרק ב'. מהיר כלפי חוץ, אבל מבחינתם מדויק.

אחרי כמה זמן הייתה ההצעה?
שי: "חמישה חודשים".

זה נחשב מהיר.
"מאוד. אבל ידעתי. אחרי חודשיים כבר היה לי ברור".

מה היה ברור?
"שהפרמטרים שחיפשתי יושבים לי בדיוק. מידות טובות, תקשורת, התאמה לחיים".

ואת?
סתיו: "מההתחלה אמרתי לו. אם אני נכנסת למשהו, זה חתונה. אני לא מחפשת להעביר זמן".

לא היה פחד?
"ברור שהיה. זה פרק ב'. אתה לא ילד. אתה יותר שכלתני. אתה מפחד לטעות שוב".

אז למה בכל זאת מהר?
שי: "כי זמן זה לא הפקטור. התאמה כן. כשזה יושב, זה יושב".

איך נראתה ההצעה עצמה?
סתיו: "באחת וחצי בלילה. היינו בסליחות, היינו בבית מלון. לא ידעתי".

לא חשדת?
"לא. ראיתי שמלה לבנה כי זה היה סליחות. לא חשבתי על הצעה".

ולמה בלילה?
"כי זה לא היה בשביל אייטם. אם זה היה בשביל אייטם היינו מעלים את זה בבוקר".

איך הסביבה הגיבה?
שי: "בסדר גמור. מי שמכיר אותי יודע שאני לא קופץ סתם".

המשפחה?
"אבא שלי ואחותי פגשו את סתיו מאוד מהר. התגובות היו טובות".

יש כבר תאריך?
סתיו: "אנחנו רוצים בקיץ. במשא ומתן על אולמות".

חתונה גדולה?
שי: "לא כמו הראשונה. בערך חצי".

סתיו: "אצלי הראשונה הייתה קטנה, אצלו ענקית. אז באמצע".

וכמה שמלות?
"ארבע".

ארבע?
"כן. לא מיציתי את החתונה הראשונה שלי. וגם חשוב לי להראות שאפשר להיות כלה יפה בצניעות".

משפחות, ילדים ופרק ב’

שניהם מגיעים לזוגיות הזאת עם ילדים, עבר והבנה שזה כבר לא סיבוב ראשון. אין אשליות ואין ריצה עיוורת. יש ניסיון, זהירות והרבה מחשבה על איך בונים משהו חדש בלי לפרק את מה שכבר קיים.

יש לכם ילדים משני הצדדים. איך זה התחבר?
סתיו: "מדהים. באמת. הם כמו אחים. זה חיבור טבעי שלא תכננו אותו".

זה לא מובן מאליו בפרק ב’.
שי: "נכון. אבל הילדים התחברו מהר. זה הקל על הכול".

אתם גרים רחוק וזה גם משפיע על הילדים.
סתיו: "ברור. אני באריאל, הוא בנהריה. הם לא רואים אותו כל יום. זה מורכב, אבל זה עובד".

איך אתם מחלקים את הזמן?
"בסופי שבוע תמיד ביחד. באמצע השבוע לפעמים כן, לפעמים לא. משתדלים לא לטלטל את הילדים".

אתם כבר סוג של הורות משותפת.
שי: "כן. כל אחד מביא את הילדים שלו, אבל יש תחושה של משפחה אחת".

אתם מדברים על ילדים משותפים?
סתיו: "כן. אני מאוד רוצה. החלום שלי שישה ילדים. חסר עוד אחד".

שי: "ברור שנרצה. כמה זה, כבר החיים יחליטו".

יש פחד מפרק ב'.
סתיו: "ברור. אתה יותר זהיר. אתה לא מתחתן בשביל להתחתן".

זה משנה את הקצב.
שי: "מאוד. אתה לא ממהר, אבל גם לא מושך סתם".

עבודה משותפת וקריירה

הזוגיות של סתיו קצין ושי שצברג לא נגמרת בבית. היא ממשיכה לעבודה, לטלפונים, לאסטרטגיה ולכסף. הוא הסוכן, המנהל והגב המקצועי. היא הפנים, התוכן והמותג.

אתם עובדים ביחד ביומיום.
שי: "כן. אני מתעסק בסושיאל, קמפיינים, SEO. אני הסוכן שלה, סוג של מנהל אותה".

זה לא מסוכן לזוגיות?
סתיו: "זה יכול להיות, אבל אצלנו זה עובד. אנחנו כל היום ביחד, גם בעבודה".

אין ויכוחים מקצועיים?

"יש. ברור שיש. אבל אנחנו מאוד תקשורתיים. מדברים, מסבירים, מגיעים לעמק השווה".

את מרגישה שמתייחסים אלייך אחרת מאז שהוא מנהל אותך.
"כן. יש סדר. יש גבולות. פחות בלגן".

ואתה, לא קשה לנהל מישהי שהיא גם בת הזוג שלך?
שי: "אם לא הייתה בינינו תקשורת, זה לא היה עובד. אבל אנחנו מדברים על הכול".

יש רגעים שאתם מתבלבלים בין תפקידים?
סתיו: "ברור. אבל יודעים לעצור. יש זמן עבודה ויש זמן זוגיות".

זה גם שינה את ההתנהלות שלה מול התקשורת.
שי: "כן. פחות לרוץ, פחות להגיב, פחות להיגרר".

סתיו: "אני כבר לא יוצאת על אנשים בשביל אייטם. זה מאחוריי".

אינטימיות, הלכה וזוגיות דתית

זה החלק שבו השיחה נהיית הכי חשופה. קצין ושצברג מדברים על נידה, נגיעה, מקווה ומה קורה כשאתה בפרק ב’ ומנסה לחיות לפי ההלכה, אבל גם לפי מי שאתה באמת.

אתם שומרים נידה?
סתיו: "כן".

מה זה אומר בפועל?
שי: "זמן הנידה ועוד שבעה נקיים. שבועיים בערך שאנחנו לא נוגעים בכלל".

לא נוגעים בכלל?
סתיו: "כלום. אפילו לא לחיצת יד".

ואתם ישנים ביחד.
"כן. באותה מיטה".

איך זה עובד?
שי: "אני שם כריות באמצע. חומה. אי אפשר לעבור".

סתיו: "הוא מחבק את הכרית ואומר לי, אני מחבק אותה כי אותך אני לא יכול".

זה לא קשה?
"זה קשה, אבל זה הדבר הכי טוב שעשינו בזוגיות".

למה?
"כי זה גורם לך להתאהב כל פעם מחדש. הגעגוע, הציפייה, הרגע שסוף סוף מותר לגעת. זה כמו פעם ראשונה".

זו בחירה שלך?
"אני יזמתי את זה. פחדתי שהוא יגיד לא, והוא ישר אמר ברור שכן".

אבל אתם לא שומרים נגיעה לגמרי כמו בהלכה.
שי: "נכון. אנחנו לא נשואים. אנחנו במקום רוחני מסוים, אז אנחנו עושים את זה בדרך שלנו".

יש מי שיגיד שזה לא לפי ההלכה.
"יכול להיות. אבל אם אתה כבר נוגע, עדיף לעשות את זה בטהרה ולא בטומאה".

זו פרשנות אישית.
סתיו: "כן. ואני אומרת את זה גם לבנות שעוקבות אחריי. אני לא מתביישת בזה. כל אחת במקום שלה".

חשבתם להחמיר יותר?
שי: "לא נצליח".

סתיו: "זה פרק ב’. אתה לא מתחתן בשביל לסמן וי. אתה לוקח את הזמן".

זה משנה את האינטימיות.
"לגמרי. זה מחזק את הקשר, לא מחליש".

מבט קדימה

אחרי כל הסיבובים, הרעש והכותרות, סתיו קצין מדברת היום ממקום אחר. פחות הישרדות, פחות צורך להוכיח, יותר שקט.

אם היו מציעים לך לחזור לאח הגדול, היית נכנסת שוב?
סתיו: "כן. חד משמעית".

בלי היסוס.
"בלי. זאת אני. אני לא מפחדת מסיטואציות".

איזו סתיו היינו רואים שם היום?
"כמו שאני היום. אותה סתיו. רק בצניעות".

את חושבת שהיית מתנהגת אחרת?
"לא יודעת. אתה צריך להיות בתוך סיטואציה כדי לדעת. אבל אני לא בן אדם אחר. אני פשוט פחות מחפשת אש".

שי, אתה יכול לדמיין אותה חוזרת לשם?
שי: "כן. אבל אני חושב שהדרך לדבר אליה היום שונה. יש דרך".

את מרגישה שהשתנית?
סתיו: "לא. אני בכלל לא השתניתי. אני פשוט פחות מדברת לשון הרע, פחות יוצאת על אנשים בשביל אייטם".

המרדף נגמר.
"כן. נגמר. נכוויתי ממנו. זה לא שווה את זה".

ומה עכשיו?
"לבנות בית. משפחה. לעבוד. להיות אמא טובה. להיות אישה טובה. זה".

את מרגישה במקום בטוח.
סתיו: "כן. הכי. הרבה זמן לא הייתי ככה".

ואתה?
שי: "אני מרגיש בבית. באמת".