נועה קירל ועקרות הבית: מי אמר שזה רע?

שני גולדשטיין על האמירה של נועה קירל, ומסבירה את טרנד ה־tradwife שמבעיר את הרשת

כמעט מפתיע לגלות שב־2026, דווקא משפט אחד בסדרת דוקו על חייה של נועה קירל הצליח לעשות מהפך: להחזיר את הקרב על תפקידי המגדר לשולחן. "אני לא בנויה להיות עקרת בית", היא אומרת ומאות תגובות אחר כך, נדמה שהדיון רחוק מלהירגע.

הטרנד שחוזר ומרגיז

מודל ה"tradwife" אולי נשמע כמו גליץ' משנות ה־50, אבל הוא פה, חי ונושם ברשתות. נשים שמעדיפות לנהל בית, לגדל ילדים ולתת לבן הזוג להיות המפרנס המרכזי. תומכות המודל רואות בזה חופש בחירה, המבקרות טוענות שזה "מחזיר אותנו אחורה".
‏"Tradwife", להזכיר, הוא פשוט תיוג עדכני לרעיון עתיק. ההפתעה היא עד כמה הוא מצליח להצית רגשות גם היום.

נועה קירל ודניאל פרץ, צילום: ערן בארי

מיליון צפיות?

יוצרות תוכן כמו נארה סמית' והאנה נילמן הפכו את האסתטיקה הביתית לאימפריה. לישה, חביצת חמאה וילדים רצים ברקע הכל עטוף בפילטר מדויק ומיליוני צפיות.

אבל יחד עם האידיליה מגיע גם השיח הנפיץ. "אתן בושה לפמיניזם", נכתב להן שוב ושוב בתגובות. ובכל זאת, המספרים מדברים: סמית' הכניסה ב־2024 כ־200 אלף דולר רק מטיקטוק. נילמן? סביב 650 אלף דולר מצפיות, עוד לפני קמפיינים ושיתופי פעולה.עקרת בית שמרוויחה מיליונים היא אולי אוקסימורון אבל המציאות לא שואלת.

בין בחירה ללחץ חברתי

הוויכוח על הבחירה הנשית לא באמת נעלם. להפך: הוא נראה חריף יותר מאי פעם. נשים שחוזרות לעבודה מתויגות לעיתים כ"פחות אימהיות", נשים שנשארות בבית נתקלות ב"את מאבדת את עצמך". וגם אלו שמגדירות עצמן כ־tradwives מוצאות את עצמן תחת מתקפה כפולה: מצד אחד שיפוט חברתי, מצד שני הצלחה כלכלית שנראית כמעט כמו פרדוקס. איך אמורה להרגיש אישה שמנהלת משק בית צנוע, בזמן שהגרסה המצולמת של זה קוצרת קמפיין להרמס?

"אני נועה קירל", צילום: יס, פרטנר

המציאות של 2026 אפשר לבחור

המרחב הנשי גדל, מתפצל ומתעצב מחדש. תפקידים שהיו פעם חד־ערוציים הופכים למורכבים ומגוונים. ובסוף, מאחורי כל הוויכוחים, העוקבים והתגובות נשארת רק שאלה אחת: למה כל כך קשה לכבד בחירה? ונועה? מי יודע. אולי בכלל תחולל מהפכה קטנה ותוכיח שגם מזה אפשר לעשות קריירה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו