אחרי ימים סוערים בבית, יובל מעתוק החליטה לדבר או יותר נכון, לשתף. בסטוריז ארוכים ורגשיים היא חשפה איך הרגישה אחרי “בלאגן” עם אחיה קובי. “יש רגעים שהלב לא מצליח להכיל,” כתבה, “פשוט ישבתי ובכיתי”.
“לקחתי את זה ממש ללב”
מעתוק פתחה את דבריה בגילוי לב נדיר: “תקשיבו, לקחתי את מה שקרה בסופ"ש עם קובי ממש ללב. יש רגעים שהלב לא מצליח להכיל, שאתם רק רוצים שיעבור ואתם נשברים. כאב לי הלב מבפנים, כי הוא לא אשם. זאת הייתה פתאום התפרצות כזאת שנמשכה.” לדבריה, היא בחרה לקחת יום לעצמה: “אתמול לא הייתי פעילה, פשוט ישבתי ובכיתי. כי גם כשאת חזקה, גם כשאת נלחמת לפעמים זה כואב מדי.”
אבל גם בתוך הכאב, היא מצאה מקום לאמונה: “לא באנו לעולם הזה כדי להיות מושלמים. באנו כדי ללמוד, כדי לטעות, כדי לתקן ובעיקר כדי לבחור שוב כל יום מחדש באמונה, באור ובאהבה.”
“הילדים האלה הם מלאכים של אלוהים”
בהמשך הסטוריז, מעתוק הרחיבה על מה שהיא רואה כמתנה לא כנטל: “הילדים המיוחדים האלה הם מלאכים של אלוהים. הם באו ללמד אותנו סבלנות, אהבה ללא תנאי וחוזק מהסוג שלא נמדד במילים.”
לדבריה, אחרי יום קשה במיוחד היא פשוט עצרה לנשום: “נתתי לעצמי לנשום, להרגיש ולזכור שגם מהדמעות האלה צומח כוח שלא ידעתי שיש בי.”
“זה בסדר להיות עצובים”
בסטורי נוסף, מעתוק פנתה לעוקבים בגישה כנה, רחוקה ממסכות הרשת: “זה בסדר להיות עצובים, באמת. אתמול פשוט בחרתי להיות עצובה מהבוקר עד הערב. לא חייכתי, לא רציתי לדבר ולא היה לי כוח לכלום.” במקום להעמיד פנים שהכול “בסדר”, היא הדגישה את החשיבות של רגש אמיתי: “נתתי לעצמי להיות שם, לא נלחמתי בזה, לא שיכנעתי את עצמי ש’בסדר’. אבל הקסם הוא להבין שגם לעצוב יש תוקף.”
לבסוף סיכמה:“תנו לעצמכם יום אחד לבכות, להתפרק ולשחרר. ואז תקומו. תאספו את השברים, תנגבו את הדמעות ותבחרו שוב באור. כי עצב שלא נתקעים בו מנקה את הנשמה. כשמרימים את הראש ביום שאחרי מרגישים איך אלוהים מחזיק לך את הלב ואומר: ‘עבר, ילדה שלי. עכשיו תמשיכי הלאה.’”