לא היה אפשר לפספס בשבוע האופנה קנדה ישראל תל אביב, שחזר בשבוע שעבר אחרי שנתיים את פיי ז'קיטה, הדוגמנית העסוקה צעדה בלא פחות מ-15 תצוגות במהלך שבוע האופנה וכעת היא משתפת את "For Real" בחוויה שלה ביומן מסע מצולם.
שבוע האופנה: אחרי שנתיים של מלחמה
"הרגשתי שאנחנו לא רק חוזרים למסלול, אנחנו מחזירים חיים לתרבות. בשנתיים האחרונות לא באמת הצלחנו לשמוח בלי להרגיש אשמים, כי בזמן שאנחנו ניסינו להמשיך, אנשים אחרים נמקו במנהרות וכל יום יש הותר לפרסום חדש. הפעם באתי עם לב מלא, גם עם כאב על מה שעברנו וגם תקווה לימים טובים יותר. זה היה מרגש ברמות שקשה להסביר".
תהליך הליהוק ל־15 תצוגות
"האמת שהתהליך היה קל יחסית, כי לא הייתי צריכה לעבור אודישנים. בכל זאת, אני כבר חמש עשרה שנה במקצוע, וכמעט עשור עושה שבועות אופנה. כשמותג או מעצב.ת מלהקים אותי, הם יודעים בדיוק מה הם מקבלים: גוף מוכן, הליכה שמותאמת לסגנון המותג, ראש ולב פתוח. למדתי שכל מעצב מחפש אנרגיה מסוימת וברגע שמתחברים לאנרגיה הזו, הדלתות פשוט נפתחות".
לו"ז צפוף: לצעוד 15 תצוגות
"זו הייתה חוויה של תודעת ביצוע. המעברים המהירים, האיפור, השיער, ההחלפות, הכול קורה בקצב מסחרר. צריך לעבוד בשיתוף פעולה כדי שהאירוע יעבור חלק. אנשים לא תמיד מבינים איזה טירוף מתרחש מאחורי הקלעים: רעש, פלאשים, לחץ, עשרות אנשים רצים מסביב. אבל בתוך הטירוף הזה יש רגעי קסם. במיוחד כשאת מרגישה את הקהל, את הצוות, ואת המעצבים מרוצים. כולם השקיעו את הנשמה שלהם".
רגעים של קושי
"היו רגעים שהייתי צריכה פשוט למצוא פינה לעצמי. לפעמים לא הרגשתי טוב, או שהאנרגיות היו חזקות מדי בשבילי. בכל זאת, ימים ארוכים משבע בבוקר עד כמעט חצות. אבל הבאתי איתי רמקול, קצת יין להפגת המתח לי ולחברות ונוצרו שם שיחות לב אל לב אמיתיות. הצוות היה מקסים וקשוב, באמת נתן לי תחושת תמיכה. אני מלאת תודה על זה".
מה עובר לי בראש כשאני על המסלול
"אני תמיד אומרת לעצמי: זו הבמה שלך, זה הרגע שלך, תהני ותגרמי להם להיות גאים. בעיקרון אני גם שחקנית, אז כשאני צועדת אני ממש לובשת את הסיפור של הבגד או המותג. אם זה לוק חד ועוצמתי, אני מביאה נוכחות. אם זה רך ורומנטי, אני נותנת לרוך להוביל. אני משתמשת ברגש, במיקרו־הבעות ובקצב ההליכה כדי לתרגם את הסיפור החזותי לרגע חי. אני עושה סדנאות של דוגמנות והליכה על מסלול, לא רק לדוגמניות, לכל בן אדם שרוצה להרגיש באלמנט שלו, להתהלך בעולם ולספר את הסיפור באהבה שלמה, גאווה קבלה עצמית. כי בסוף הפרסונות שאני נכנסת אליהן בזמן שאני עולה על המסלול זה אני, זה עוד צד שלי שאני מוציאה. החוצה וכל אחד יכול לעשות את זה ואני רק נותנת את הכלים".
להביא את הוויז׳ן של המעצב לידי ביטוי
"אני תמיד מכוונת ל־DNA של המותג: לקצב, להבעה ולשפת הגוף. כל בגד הוא פרסונה בפני עצמה, ואני נכנסת לדמות הזו עד הסוף. אני לא רק צועדת בבגד, אני מספרת בשבילו סיפור. זו האחריות והאהבה שלי למקצוע".