מגישת "אבודים" ביקשה לסכם בפוסט מיוחד שנתיים למלחמה שפרצה בטבח 7 באוקטובר על רקע ההסכם להשבת החטופים וסיום המלחמה. בטקסט המרגש שכתבה היא שיתפה ברגע אחד שבו פרצה בבכי מול בעלה הזמר והיוצר שולי רנד.
אחרי שהזכירה את זוועת 7 באוקטובר ואת האנטישמיות שפרצה לאחר מכן בעולם, גרנט חלקה במשבר שחוותה. "כמה כאב, אלוהים. כמה בכיתי בשנתיים האלה. התפללתי, התחננתי, ביקשתי ממך רק דבר אחד: תשמור לי על לב, תשמור עליו רך, שלא יקשה, שלא ייסדק, שלא ייסגר מפני היכולת לאהוב בכל הכוח כי הרגשתי איך שנאה גדולה מתחילה לנבוט לי בחזה. שנאה כלפי השונאים שלנו, כלפי האויבים שלנו, כלפי כל מה שאיבד את הדמות האנושית. היא כמעט אכלה אותי. כמה הפכה אותי למה שאני נלחמת לא להיות".
בהמשך כתבה גם על הטוב. "ראתי את עם ישראל, פגשתי את האנשים של הארץ הזאת בשיא תפארתם. ראיתי נדיבות שאין לה גבולות, תמיכה שקטה. ראיתי לבבות פתוחים, נשמות גדולות. והלב שלי, גם כשהוא דימם, רקד. רקד על הארץ הזאת שאני אוהבת. הלוואי אלוקים שנדע להבין כמה אנחנו זקוקים אחד לשני. כמה האחדות שלנו היא לא סיסמה, אלא חבל ההצלה היחיד שלנו. כמה חשוב שנדאג לחיילים שלנו שהגנו עלינו בזמן שהרוב ניסו להמשיך לחיות".
בסיום כתבה על הרגע שבו פרצה בבכי מול בעלה שולי. "לא מזמן כשהאלבום האחרון של שולי 'אירוע מתגלגל' יצא, נולד מתוכו שיר אחד שנכנס לי עמוק ללב 'שבע השנים הטובות'. כשהוא השמיע לי אותו לראשונה, ישב עם גיטרה ושר בשקט, שמעתי את המילים 'שברי מילים, שברי מילים, שברי לוחות, חלומות שקפאו' ופרצתי בבכי. לא מהכאב, אלא מהתקווה. מהאור ששולי הצליח לראות גם אחרי הכל. מאז בכל פעם שהעולם סביבי נסדק אני חוזרת לשיר הזה. הוא מזכיר לי שגם אחרי שכמעט הפסקנו לקוות - הן כבר כאן, שבע השנים הטובות שלנו".
