הדסה בן ארי: "אני מחפשת מקום"

קצת יותר משנה אחרי שהודיעה יחד עם בן זוגה לשעבר ואבי ילדיה חנן בן ארי על פירוק החבילה אחרי שש עשרה שנות נישואים, הדסה בן ארי התיישבה רגע לפני פתיחת השנה החדשה כדי לכתוב פוסט על משפט אחד שנאמר לה מפי אב שכול, ששינה את דרך החשיבה שלה והתפיסה שלה את העולם. בין אזכור טרגדיות של אחרים, היא סיפרה גם על מצבה האישי שציינה את השלב המורכב שבו היא נמצאת כעת.

"אני רוצה לתת לכם את הדבר היקר ביותר שקיבלתי השנה במתנה לראש השנה", כתבה בן ארי. "אני מנחת סדנת כתיבה למשפחות שכולות. במפגש האחרון הסברתי על עקרונות כתיבת הסיפור הקצר. והנה התיאוריה על מה שקורה לכולנו והדרך לסגור שנה: דמיינו משולש שיש בבסיסו הימני התחלה. אקספוציזיה של הצגת כל המידע על הסיפור, וכשהכל מונח יש הסתבכות של העלילה שמובילה לקצה המשולש - נקודת השיא של המתח והדילמות והדמויות בתפארתן. מה שמוביל לצלע השנייה של המשולש שיורדת למטה - התרה של הספקות והמסותרין, מה שמוביל לסיום הסיפור. לפעמים הוא אוסף לנו את כל הקצוות ולפעמים דווקא פותח שאלות חדשות, וכך נסגר לו המשולש", הסבירה.

"'אין דבר כזה', אמר לי אחד המשתתפים, אב שכול",שחזרה הדסה. "אין כזה דבר שסיפור נגמר באותו מישור שבו הוא התחיל. הסיום חייב להיות גבוה יותר או נמוך יותר מנקודת הפתיחה. אני רוצה לתת לכם את התובנה הזאת במתנה, ולברך אותי ואתכם שנראה איך הסיפור של כל אחד מאיתנו השנה על כל פיתוליו ומהמרותיו, לקח אותנו קדימה".

"אני מתפללת שתכלה שנה וקללותיה ואני לא יודעת אם מחר כשתשקע השמש הסיום יהיה גבוה או נמוך יותר מהנקודה שבה התחלנו השנה. יש בנינו אנשים שלא יוכלו להתחיל את השנה הזאת ברגל ימין, הם פשוט נפרדו מהאיבר הזה. ויש כאלה שיש להם זוג רגליים, אבל הם עוד לא מצאו את המקום להניח. זה לא רק השכול, זה מה שכולנו עברנו ועוברים".

לקראת סיום שיתפה במה שעובר עליה. "אני גם מחפשת מקום", התוודתה. רגל אחת שלי עוד לא הגיעה לשלב הבא, אבל הרגל השנייה כבר עזבה את המדרגה הקודמת. רגע כזה תלוש, באוויר. כולנו מחפשים מקום. מה שנותן לי אוויר אלה המילים הקסומות של הזוהר הקדוש. הזוהר אומר: געגוע - בכי נעוץ בלבי מצד אחד, ושמחה שנעוצה בלבי מצד שני. זאת הייתה שנה כזאת, נכון? תחל שנה וברכותיה. שמתוך 365 רימונים רקובים על העץ, נמצא אחד עסיסי וחי להתחיל איתו את השנה. שממנו נחיה כולנו, נשוב כולנו, נשמח כולנו".