"ואם מאיה קיי הייתה אומרת את זה עליך?!"

השבוע, מאיה גסמן, יוצרת תוכן בתחום האופנה ואהבה עצמית, נשאלה האם הייתה לוחצת על כפתור שהופך אותה לדוגמנית מאיה קיי. גסמן, שהשיבה בשלילה, מדגימה את המסר החשוב שהיא מנסה להעביר, אהבה עצמית וקבלה של הגוף כפי שהוא.

אך למרבה הצער, התגובה סביב הקטע הזה משקפת את הלחץ החברתי לא רק להיכנס לתבניות יופי מסוימות, אלא אף להשפיל נשים אחרות כדי להרגיש טוב עם עצמן. נשים רבות לקחו את הקטע הספציפי הזה והשתמשו בו כנגדה, הן העלו טיעון שנשמע משכנע: 'מה עם מאיה קיי הייתה אומרת את זה עלייך?' הניסיון לסכסך או לנסות לייצר שיקוף של תשובתה של גסמן מפספס את הפואנטה אליה חתרה ואף מציף תופעה עגומה בחברה שלנו.

נשים כועסות כאשר נשים אחרות אוהבות את עצמן, וזה כבר לא משנה מה מבנה הגוף שלהן, העיקר שלא יעיזו להרגיש בנוח בביקיני.

נעמי וולף, בספרה "מיתוס היופי", מציינת כי "היופי הוא כוח, אך הוא גם קללה". נשים רבות מרגישות שהן חייבות לעמוד בסטנדרטים בלתי אפשריים של יופי, דבר שיכול להוביל לתחושות של חוסר ערך. בישראל, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מראים כי מידות הגוף הממוצעות של נשים עומדות על 42-44, בעוד שרבות מהן חוות חוסר שביעות רצון מהגופן. לפי סקרים שנערכו, כ-60% מהנשים בישראל לא מרוצות מהמראה שלהן, ורובן חשות שהן "שמנות" או שאינן מושכות מספיק.

התופעה שבה נשים מרגישות צורך להשפיל אחת את השנייה נובעת מהחברה בה אנו חיות. במקום לתמוך אחת בשנייה, נשים רבות חושבות שהן צריכות להתחרות זו בזו. התוצאה היא תחושות של תסכול, חוסר קבלה עצמית ולעיתים אף דיכאון. במקום לראות בנשים אחרות מקור להשראה, הן מתייחסות אליהן כאיום.

כדי לשבור את תקרת הזכוכית יש צורך בשינוי תרבותי. המקדם מודלים חיוביים של יופי מגוונים, שנית, חשוב לחנך נשים צעירות על חשיבות האהבה העצמית והקבלה של הגוף שלהן, תוך העלאת מודעות בקרב נשים לגבי השפעות המדיה החברתית על ההערכה העצמית שלהן. במקום להרגיש לחץ להיראות כמו הדוגמניות שהן רואות, נשים צריכות להבין שהן ייחודיות ויש להן ערך בלתי מעורער.

לסיכום, התופעה של השפלה נשית היא תוצאה של לחצים חברתיים מגוונים, אולם כאשר נשים יבינו שהן אינן צריכות להתחרות אחת בשנייה, אלא לתמוך זו בזו, נוכל לצעוד לעבר חברה שבה כל אחת יכולה לאהוב את עצמה כפי שהיא – ובכך לשבור את המיתוס המגביל של היופי.