עדן הראל עדכנה: אני במקום אחר

אחרי שדיווחה על ירידה משמעותית במשקל גופה כשהשילה עשרה קילוגרמים בחצי השנה האחרונה וחזרה לשליטה עצמית, עדן הראל הסבירה אמש (רביעי) כיצד השינוי העמוק והיסודי שעברה בא לידי ביטוי בשגרת יומה.

"חזרנו ללחימה. מה ששולח את רובנו ללחץ, ומתח מאוד מאוד גדול", ציינה הראל. "אני יודעת על עצמי שכשאני עד לפני שנה הייתי נכנסת למתח, הדבר הראשון שהייתי עושה הוא ללכת למקרר ופשוט ליפול על כל מה שבא ליד. אבל ברוך השם, כבר חצי שנה שאני בתוך תהליך של תזונה, שאני משתפת אתכם כל כך הרבה, ברגע הזה שהחלטתי שאוקיי אני לא יכולה לעשות כלום עם המצב בחוץ, אבל אני כן יכולה לקחת שליטה על החיים שלי ועל עצמי ועל הגוף שלי וזה נתן לי כל כך הרבה כוחות", שיתפה.

בהמשך העניקה דוגמה לשליטה שהחזירה לחייה. "אני חושבת שמעבר ל'איזה כיף שרזיתי', שזה כיף, ברור, כן. אבל מעבר לזה - איזה כיף שלמדתי לשלוט בצורך שלי לספק את הלחץ שלי, את העצב שלי, את הדאגות שלי, באוכל. בזה למדתי לשלוט. אם אני לחוצה - אוקיי, אולי אני אעשה איזה אימון, אולי אני אדבר עם חברה, אני לא חייבת את המשהו המתוק הזה שיסגור לי את המעגל הרגשי ויקפיץ לי את הסוכר הזה. לא אני לא, אני ממקום אחר", הכריזה.

בחודש שעבר הראל שיתפה בקשיים שהיא חווה בדיוק באותו נושא. "אני סיימתי שידור עכשיו בכיכר החטופים, ושידרנו את הלוויה הכל כך קשה ונוראית הזאת של משפחת ביבס, ובכיתי מלא, ועצובה, ואני נוסעת כזה הביתה והבת שלי מתקשרת אליי ואומרת לי 'טוב מאמי, אנחנו כבר בבית ואני אכין לנו פסטה'. ואמרתי לה 'יופי, תכיני'. ואז פתאום התחילו לי המחשבות: 'יופי, אני אבוא הביתה, אני אוכל את הפסטה, כי אני עצובה ורע לי, ורע לי על הלב וזה מה שינחם אותי, אני רוצה משהו מנחם. ואז פתאום עצרתי ואמרתי 'לא'. אני רוצה לנתק את האכילה הרגשית הזאת. אני לא רוצה לאכול כי עצוב לי, אני רוצה לתת מקום לעצב. אוקיי, עצוב לי, בכיתי, אני עדיין עצובה, אני עדיין מרגישה לא טוב, אבל אני לא רוצה ליפול על זה. אני רוצה להתנהל עם זה בשכל, ולא ישר ליפול למקום הרגשי הזה. הכל עניין של בחירות נכונות, גם ברגע האמת".