כוכבות הריאליטי הביצ'יות: עושות בכוונה?
"האם משפט שעלול להפוך להיות סאונד ויראלי ואייקוני בטיקטוק שווה את מה שהוא יגרום לבן אדם אחר להרגיש?" שני דפני גולדשטיין על מקומה של דמות ה"Mean Girl" בתרבות הפופ והאם היא עיצבה את דמותן של הביצ'ז בריאליטי?
איך דמות ה"Mean Girl" בתרבות הפופ, הצליחה להשפיע על נשים אמיתיות בתוכניות ריאליטי?בסוף שנות ה-90 יצא הסרט האייקוני "למות מצחוק", על חבורת בנות פופולאריות ונבזיות בתיכון אמריקאי, הסרט לא זכה לאהדה בלשון המעטה ואף הפסיד בקופות. חמש שנים אחר כך, יצא לאקרנים ״ילדות רעות״ וטרף את כל הקלפים לגבי זהותה של הביצ׳ית היפה והלא מתנצלת.
View this post on Instagram
רג׳ינה ג׳ורג׳ושאר חברותיה ל'פלסטיקיות', אחריהבלייר וולדורףב״גוסיפ גירל״ הצליחו לטבוע נוכחות נשית מעוררת קנאה, מלווה בסטיילינג אייקוני ומשפטי מחץ המצוטטים עד היום. אז מה גרם לשתיים להיות נערצות כל כך? והאם הן האב טיפוסיות לדמויות של נשים שהן 'באד אסס' וביצ׳יות בקטע לא מתנצל?
לדוגמאדיאן שוורץ,הדר שירי,ליר עוזמ"אהבה חדשה", ואפילו דנה מ"מפרץ האהבה", כולן דמויות ריאליטי זכו לשנאת ואהבת הקהל בו זמנית.
אבל האם העובדה שה״סוף״ של רג׳ינה ובלייר הוא מתוק והן מעולם לא נאלצות לשלם על החטאים שלהן היא הסיבה שהן נערצות? הרי לא פעם הדר שירי השוותה עצמה לבלייר וולדורף, וליר אף התחפשה בפורים האחרון לרג׳ינה עצמה.
הראשונות המוזכרות הן כמובן דמויות מתוסרטות ובריאליטי הן אמיתיות, אבל האם בתרבות הפופ הן הכינו את הקרקע לאהדת הקהל לסגנון התנהגות מסוים ונתנו לגיטמציה לעלייתה של הביץ׳? אולי זה בכלל לא דבר רע אלא אלמנט של עוצמה נשית?
איפה עובר הגבול הדק בין ביריונות לבין לדעת להיות אישה עצמאית שלא מתנצלת ויודעת לעמוד על שלה? האם משפט שעלול להפוך להיות סאונד ויראלי והאייקוני בטיקטוק שווה את מה שהוא יגרום לבן אדם אחר להרגיש?
האם בגלל שדמויות של נשים ביצ'יות, אז הן פופולריות ונערצות נותן לגיטימציה להתנהג בצורה ביצ'ית בתכנית ריאליטי? האם זה מגיע ממקום אותנטי והן באמת כאלו? או שמא, הן פשוט רוצות להיות איקוניות?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
