השחקנית שרוצה לשתף פעולה עם כל מתנגדי ישראל

האנה איינבינדר היא כבר מזמן לא רק עוד שחקנית מהדור הבא של הוליווד. בת ה-31 הפכה לדמות שמייצרת כותרות לא רק בזכות "האקס", סדרת הלהיט של HBO שהפכה אותה לשם חם בתעשייה, אלא גם בגלל העמדות הפוליטיות החריפות שלה סביב ישראל, הפלסטינים והמלחמה בעזה. כעת, מפסטיבל קאן, היא שוב בוחרת להגביר את הווליום - ולהבהיר שאין לה שום כוונה להתנצל.

בריאיון ל"וראייטי" שנעשה במסגרת קידום את הסרט החדש Teenage Sex and Death at Camp Miasma, היא נשאלה אם היא חוששת ממחיר מקצועי וספיגת השלכות בדומה לשחקניות ושחקנים אחרים שספגו השלכות אחרי התבטאויות פרו פלסטיניות. התשובה שלה היתה חד משמעית: מבחינתה, "המחיר של לא לדבר גבוה יותר".

"הקריירה שלי לא שווה אפילו חיי אדם אחד"

מבחינת איינבינדר, כפי שהיא הסבירה לא פעם, הקריירה האישית שלה אינה יכולה להשתוות לחיי אדם. "אין לי אשליה שהקריירה הקטנה שלי יכולה להשתוות אפילו לחיי אדם אחד", היא צוטטה והוסיפה כי בעיניה מדובר בחובה מוסרית.

הרגע שחיזק את מעמדה בקרב תומכי פלסטינים הגיע בטקס האמי, כשזכתה בפרס שחקנית המשנה בקומדיה על "האקס" וסיימה את נאומה בקריאה "Free Palestine", לצד אמירה נגד ICE, רשות המכס וההגירה האמריקאית.

"אשמח לעבוד עם כולם"

החלק הנפיץ יותר בדבריה בקאן הגיע כאשר איינבינדר נשאלה על עמיתיה בתעשייה שדיברו בחריפות על ישראל או תמכו בפומבי בפלסטינים. היא הזכירה את מליסה בררה, סוזן סרנדון, מארק רופאלו וחאבייר ברדם, ואמרה כי תשמח לעבוד עם כולם. ברוח ספק רצינית, היא אפילו זרקה רעיון לסרט מסע משותף - חבורה "משוגעת" של אנשים באוטו אחד, בקיץ.

מאחורי הבדיחה עומד מסר ברור: איינבינדר אינה מבקשת להתרחק מהשמות שמעוררים מחלוקת בהוליווד, אלא להפך, להצטרף אליהם. עבור תומכיה, זו אמירה של אומץ אזרחי. עבור מבקריה, במיוחד בישראל ובקרב תומכי ישראל בארה"ב, זו עוד דוגמה לאופן שבו כוכבים אמריקאים מאמצים נרטיב חד צדדי, מתעלמים מהטבח של 7 באוקטובר ומהחטופים, וממסגרים את הסכסוך במונחים שאינם נותנים מקום למורכבות הישראלית.

הוליווד כבר הבהירה שיש מחיר

החשש מחרם מקצועי אינו תאורטי. מליסה בררה, שכיכבה בסרטי "צעקה", הודחה מ"צעקה 7" ב-2023 בעקבות פוסטים על המלחמה בעזה. חברת ההפקה Spyglass טענה לאפס סובלנות לאנטישמיות ולהסתה לשנאה, ובררה מצידה הבהירה כי היא מתנגדת לכל צורה של שנאה וגזענות.

גם סוזן סרנדון טוענת ששילמה מחיר. ב-17 בנובמבר 2023, רק כמה שבועות אחרי טבח 7 באוקטובר, אמרה בעצרת פרו פלסטינית בניו יורק כי יהודים בארה"ב שחשים פחד בגלל העלייה באנטישמיות "מקבלים טעימה" ממה שחווים מוסלמים במדינה. כעבור ימים פורסם כי סוכנות UTA, מהגדולות והמשפיעות בהוליווד, הפסיקה לייצג אותה.

מחאה, פרובוקציה או מיתוג?

איינבינדר אינה היחידה. יותר ויותר כוכבים בהוליווד מנצלים טקסי פרסים, שטיחים אדומים ופסטיבלים בינלאומיים לקידום אג'נדות פוליטיות. קריאות להפסקת אש, אמירות על עזה ופוסטים טעונים הפכו לחלק מהשפה החדשה של תעשיית הבידור.

השאלה היא האם זה אקטיביזם אותנטי, או גם מיתוג אישי מחושב. בעידן שבו כל אמירה נחתכת מיד לכותרות, סרטונים ודיונים ברשת, שחקנים כבר לא נמדדים רק לפי התפקיד הבא שלהם, אלא גם לפי הדימוי שהם בונים: מה אמרו, באיזה צד נתפסו, וכמה מהר זה הפך לרגע ויראלי.

כששחקנית יהודייה מחריפה את הקו נגד ישראל

קאן הוא חלון ראווה עולמי. כששחקנית אמריקאית מצליחה, יהודייה וזוכת אמי, אומרת שהיא רוצה לעבוד עם דמויות שמזוהות עם ביקורת חריפה על ישראל, זו כבר לא רק עמדה אישית - זו הצהרה שמקבלת תהודה בינלאומית.

בישראל, אמירות כאלה נתפסות כחלק משחיקת הלגיטימציה בעולם התרבות, בעיקר כשהן לא כוללות התייחסות ברורה לחטופים, לקורבנות הטרור או לאיום הביטחוני. לכן הסיפור של איינבינדר כבר מזמן אינו רק רכילות הוליוודית. הוא מבחן לכוח של פוליטיקה, זהות וסיכון מקצועי בתעשיית הבידור.