ישראל פתחה את מירוץ אירוויזיון 2026 במקום הראשון אצל סוכנויות ההימורים, מהלך שמדליק את היבשת ומרגיז לא מעט גורמים. בזמן שהקהל ממשיך להצביע בהמוניו, באיגוד השידור האירופי משנים את החוקים, ומדינות מרכזיות בוחרות לפרוש במחאה. כך נראית התחרות הכי לא רגועה באירופה, חצי שנה לפני שנשמע אפילו תו אחד.
לוח ההימורים נדלק
המירוץ לווינה נפתח הרבה לפני שמישהו לחץ על פליי, וההימורים הראשונים כבר משרטטים תמונה טעונה. ישראל מובילה את טבלת הזכייה, עם יתרון קטן אך ברור על שוודיה, אוקראינה ופינלנד. הנתונים נשענים על דפוס מוכר, הצבעות קהל חזקות, נוכחות קבועה בצמרת וזיכרון טרי מהשנים האחרונות.
בכל זאת, מאחורי המספרים היבשים מסתתר סיפור רגשי הרבה יותר. אחרי שלוש שנים רצופות בטופ 5, הישג היסטורי למדינה שלנו, ישראל נתפסת בעיני המהמרים כהימור בטוח יחסית, גם בלי לדעת מי יעמוד על הבמה. שוודיה ממשיכה ליהנות מתדמית של מכונת אירוויזיון, ואיטליה סוגרת חמישייה בזכות פסטיבל סן רמו המוכר, אבל העיניים מופנות דווקא למקום הראשון.
העובדה שההובלה מגיעה עוד לפני בחירת שיר הופכת את כל הסיפור לנפיץ במיוחד. ההימורים כאן אינם על בלדה או פופ קצבי, אלא על מדינה, תדמית ודפוסי הצבעה. במילים אחרות, האירוויזיון שוב מוכיח שהוא תחרות של נרטיבים לא פחות מצלילים.
החוקים משתנים והחיוך נעלם
בזמן שההימורים מחייכים לישראל, במסדרונות ה-EBU נרשמת תזוזה פחות נעימה. אחד השינויים המרכזיים לקראת 2026 הוא החזרת השופטים לחצאי הגמר, אחרי שנים שבהן הקהל שלט לבדו. בנוסף, מספר השופטים גדל וההשפעה שלהם מתחזקת, מהלך שלא במקרה מדאיג במיוחד את המשלחת הישראלית.
המספרים מדברים בעד עצמם. בשנתיים האחרונות ישראל קטפה את המקומות הראשונים בהצבעות הקהל (מקום חמישי עם נועה קירל, מקום שני עם עדן גולן ומקום ראשון בשנה שעברה עם יובל רפאל), אך נתקלה בקיר קר אצל השופטים. החזרת הכוח לידי צוותי השיפוט נתפסת כמהלך שמאזן את התחרות, אבל בישראל רואים בכך שינוי כללים באמצע המשחק.
לצד זה, הוחלט גם לצמצם את מספר ההצבעות לכל צופה ולהטיל מגבלות על קמפיינים לקידום שירים. באופן רשמי מדובר במאבק בהטיות ובהצבעות מתואמות, אך קשה להתעלם מהעיתוי. המסר ברור, הצלחה מסחררת מדי כבר לא תתקבל בשקט.
הפרישות והסדקים באירופה
ההימורים אולי מחמיאים, אבל הזירה הפוליטית גועשת. אחרי הדיונים הדרמטיים בז'נבה הוחלט שישראל תישאר בתחרות, אולם מיד לאחר מכן החלו פרישות. הולנד וספרד הודיעו שלא ישתתפו באירוויזיון 2026, תוך ביקורת חריפה על התנהלות האיגוד והמצב ההומניטרי בעזה.
אליהן הצטרפו גם אירלנד, איסלנד וסלובניה, שבחרו להחרים את התחרות או להימנע משידורה. מדובר במדינות עם משקל ציבורי ותרבותי לא מבוטל, והיעדרן מטיל צל כבד על האחדות האירוויזיונית. מאחורי ההצהרות הערכיות מסתתרת תחושה רחבה יותר, שהאירוויזיון איבד את התמימות. ישראל מובילה בהימורים ונכנסת ל-2026 מעמדת כוח, אך במקביל התחרות עצמה נסדקת. הבמה בווינה עוד תידלק, השירים עוד יישמעו, אבל הפעם אף אחד לא באמת יכול להעמיד פנים שמדובר רק במוזיקה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
