השנה השיח ברשתות החברתיות התמקד הרבה בהבדלים בין המילניאלס לדור ה-Z, אבל בין שני הקצוות האלה יש דור אמצע שכמעט לא דיברו עליו. מדובר במיקרו-דור, בעיקר ילידי 1995 עד 2002, שלא נכנס לאף נרטיב קיים. צעירים מדי בשביל המילניאלס, מבוגרים מדי בשביל דור ה-Z. לא חסרי זהות, אלא בלי מסגור ברור והשנה, כשהדור הזה התבגר והגיע לעמדות יצירה והשפעה, הפסיכולוגיה שלו התחילה סוף סוף להשתקף בתרבות.
קיילי ג'נר מסמלת אולי יותר מכולם את הזילניאליות. הרבה פעמים תופסים אותה כג'ן Z, אבל בפועל היא בדיוק על קו התפר. החזרה שלה ל"קינג קיילי", לא הייתה אקט נוסטלגי ילדותי, אלא מהלך בוגר ומודע. שימוש בנוסטלגיה קצרה שנוצרה בתחילת הדרך שלה, מתוך שליטה בנרטיב והבנה עמוקה של הקהל והזמן.
אבל זה לא נעצר שם. אנחנו רואים השנה דור חדש בהוליווד שפועל בדיוק על אותו תדר. זנדאיה למשל כבר מזמן לא נתפסת ככוכבת צעירה אלא ככוח תרבותי. הבחירות שלה בתפקידים, בלבוש ובאופן שבו היא מנהלת את הברנד שלה משדרות בגרות שקטה ושליטה. לא דרמה בשביל תשומת לב, אלא דיוק. פחות הצהרות וביפים ויותר נוכחות.
גם טימות'י שאלמה וגייקוב אלאורדי מגלמים אולי בצורה הכי ברורה את הרוח הזילניאלית בהוליווד. גבריות רכה, לא סגורה, לא מתאמצת להוכיח. גם בלבוש וגם על המסך אנחנו רואים שבריריות, ריחוק וחוסר נוחות בלי לנסות לפתור אותם. לא גיבור קלאסי, אלא דמות שנמצאת בתוך תהליך, בתוך שאלה.גם ההכרה המחודשת של הדור הצעיר בזמרת כמו לורד נובעת מהבנה מאוחרת. היא לא תיארה דור עצוב, אלא דור שקצת חכם מדי למציאות שבה גדל. דור שחווה אובדן תמימות מוקדם ומבט מפוכח על העולם.
הנוסטלגיה אצל הזילניאלס היא לא בריחה לעבר, אלא מנגנון התמודדות עם עולם רציף, רועש ותובעני. גדלנו בתוך אינטרנט ניסיוני, לא ממוסחר, כזה שאפשר היה לטעות בו, לשנות זהות, להיעלם ולחזור וזו בדיוק הסיבה שבמשך שנים הזילניאלס נעלמו בין שני נרטיבים חזקים מהם. המילניאלס עם סיפור ברור של תקווה ואז התפכחות, ודור ה- Z עם שפה חדה, מיידית ואקטיביסטית. והזילניאלס איפשהו באמצע, מחזיקים מורכבות.
אבל 2025 הייתה נקודת מפנה. לא רק כי הדור הזה התחיל להופיע בפרונט, אלא כי הוא הפסיק להיות רק הקהל שעליו מדברים. המיקרו-דור הזה היה במשך שנים הצרכנים. אלה שהקריאייטיב כוון אליהם, שהטרנדים נבנו בשבילם, שהמותגים ניסו לפצח. וב-2025 הם הגיעו לעמדות הכוח. מנהלי השיווק, המפיקים בלייבלים, העורכים, אנשי הקריאייטיב, מקבלי ההחלטות והכוכבים עצמם. זה דור שגדל על תרבות, ועכשיו מחזיק את הכלים לייצר אותה. עם הבנה אינטואיטיבית של קהל, של שפה, של טיימינג. של מתי משהו מרגיש נכון ומתי הוא כבר מאולץ.
לכן זו לא רק שנה שבה הזילניאלס נכנסו לפרונט של תעשיית הבידור. זו השנה שבה הקהל של פעם הפך למוקד ההשפעה. לא דור שמנסה לצעוק חזק יותר, אלא דור שמגדיר מחדש איך נראית הצלחה, איך נראית נוכחות, ואיך נראית הוליווד עכשיו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
